פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק ג' - חלומות ושדים

חלק ב': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומות ושדים

והואיל ואתה לידן ענין החלומות ופתרונם אכתוב קצת תלומות ששאלו ממני לבאר להס פתרונם. כי אולי יוכל הלומד לפתור גם הוא מקצת חלומות.

פעם א' נכנסתי אצל רופא א' הנקרא יחזקאל עזרא בן משה אל עיני והוא רופא עיניים אמנם הוא יודע לעשות שמן מרקחת לרפואת חולי העצמות הכואבים מבפנים לבשר. ואין דבר זה יודעים כל הרופאים שבדור ההוא. ושמן זה הוא עומד לו ביוקר הרבה מאד. ובעת בואי אליו אמר לי שראה בחלום את אביו משה שזה היה לו שלושים שנה משנפטר ולא ראהו בחלום רק אמש בלילה. והיה אביו אומר לו בבקשה ממך בני שתלווה אותי עד עיר בצרה בלבד ותעשה עמי טובה זו ואיני מבקש ממך דבר אחר חוץ מזה ע״כ החלום . ורופא הנז׳ היתה נפשו עגומה עליו מאד לדעת את פתרון החלום ההוא. וקודם שאבוא לפרש את החלום אגיד לפני הקורא את מעשה האיש משה הנז׳ ואת מנהגו. כי אני מכיר בטוב את האיש ההוא ואת מעשהו. והוא כי האיש משה היה עניו מאד וזקן ונשוא פנים וחזרן על המצות. והיה דרכו בקודש לילך בכל יום בג' בתי כנסיות הסמוכים זל"ז במקום א׳ פעם נכנס בזו ופעם נכנס בזו כדי לענות קדיש וברכו וקדושה ואמן. ותמיד הוא הולך ובא מזו לזו. וכשרואה איזה זקן בא ממרחק הוא ממהר לישב בכדי לקום מפניו בעת גשתו אליו. ואחר גמר התפלה היה מקבץ את כל החנוונים זה אחר זה בבה"כ כדי להניח ציצית ותפילין ולקרוא ק״ש. וקנה להם כמה ציציות ותפלינות מיכסו וממונו והקדיש אותם להיות מצוי להם תמיד ציצית ותפלין. כך הוא מנהגו בכל יום ויום . ומעתה נביא לפרש אח החלום שחלם בנו רופא הנז׳ .אמרתי לרופא כי אביו חזר להתגלגל באיש א' על איזה חיסור מצווה והאיש ההוא הוא חולה או בעיניו אי בעצמותיו והוא איש עני ואין ידו משגת ליתן שכר הרופא. ועתיד הוא לבוא אצלך היום או מחר ובא אביך לבקש ממך שלא תגער באיש ההוא ותעסוק עמו בחנם כי אביך הוא. ואין דבר זה נמשך לימים רבים רק לג׳ או ד׳ ימים כשיעור מהלך מכאן ועד עיר בצרה ואח״כ יפתר אותו האיש.  ובזה תכיר את האיש ההוא כי מסתמא גם הוא רגיל להלביש ציצית ותפלין לאחרים. וכאשר יבוא ענין זה לידך שלח אחרי כדי לראות נפלאות אל דעות ה. וכאשר הלכתי מאצל הרופא וחזרתי לביתי. והנה שליחו בא אחרי וא״ל בא אותו האיש אשו דברת עליו והוא חולה ברגליו. וכאשר הלכתי אצל הרופא ראיתי. את האיש ההוא כי הוא איש עני מאד. ואמר לי כי היה מלאכתו למשוח שמן שומשמין והיו לו כמה פועלים תחת ידו. ועכשיו בעו״הר אכלו זרים יגיעו ולא נשאר לו מאומה . ולא די בזה אלא שחלה את רגליו שאינו יכול לילך מכאב עצמות רגליו. אמרתי לו אולי זה היה מסיבת שלא היית לובש ציצית ותפלין . אמר לי אני נזהר בתפילה ובציצית ובתפלין ולא עוד אלא שגם לפועלים קניתי תפלינות ולא הייתי מניחם לעסוק במלאכתי ער שיניחו תפלין. ובעת הסעודה אני מצוה אותם שיברכו גם ברכת המזון אע"פ שיש לי הפסד ולא ידעתי. למה עשה ה׳ עמי ככה. ואז הרופא עשה כאשר צווה אביו עליו. ואמר לחולה אל תירא אני אטרח בעבורך עד מקום שידי מגעת . וגם נתן לו מעות לפרנס את בני ביתו ואחר ג׳ ימים נפטר אותו החולה. והיה הרופא בצער גדול ונשא קל וחומר בעצמו ואמר אם לאבי שהיה חסיד גדול ובעל מעשים כך ענתה לו אם כן מה אתוודה ומה אומר על רוב פשעי וחטאתי וישב לו בתענית כמה ימים והיה צם ומתודה לפני הקב״ה ונעשה צדיק גמור עד בא חליפתו.

ועוד פעם א׳ היה איש א' חסיד שמתענה בכל ימות החול וכאשר היה סועד ביום השבת היה לו שינוי וסת. וגמר בדעתו להתענות גם ביום השבת אם יתירו לו מעלת הרבנים הי״ו. וקודם ששאל על תענית של השבת ראה בחלום ששני אנשים הגישו אליו ב׳ קערות אחת יש בה פירות העץ והב' פירות אדמה ואמרו לו קום אכול. והוא לא רצה לאכול כי נדמה לו שהוא שרוי בתענית כמנהגו ואותם האנשים הפצירו בו עד בוש והוא לא רצה לאכול בשום אופן. ואח״כ כעסו עליו אותם האנשים ואמרו אחד לחבירו קום קח את הקערות מלפניו כי אין זה רוצה בתחיית המתים. ע״כ היה החלום ההוא. וכאשר הקיץ משינתו היה ירא וחרד מן החלום ההוא כי היה חושש שאינו קם בתחיית המתים. ושלח שליח לשאול את מתרץ החלום כי לא היה רוצה להכיר בו שהוא המתענה. ואמרתי לשואל כי הנה יש כמה נשמות בני ארם המגולגלים במים ובמלח ובלחם ובפירות ובבשר ובדגים ובעופות וע״י שיברך האדם עליהם בעת אוכלו אותם אז תתוקן הנפש ההיא והולכת להשלים דינה בגיהנם ואם לא ברך עליהם ואכלם בלא ברכה אז יש צער גדול לאותה הנפש שלא זכתה להתקן. ולכן גם אותו האדם שאכל אותן הפירות בלא ברכה כשנפטר מן העולם ותתחייב נפשו להתגלגל במאכל. יזמין אותו הבורא ביד מי שאוכל בלא ברכה כדי שלא יזכה להתקן ועושה עמו כמו שעשה לנשמות. כי הקב״ה מודד לאדם מלה כנגד מדה. וזה סוד מ׳׳ש הכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וכו'. פירוש כי לא ע"י אכילת הלחם לבדו בלא ברכה יחיה האדם המגולגל בלחם ההוא ויתקן. אלא על כל מוצא פי ה׳ שהיא הברכה שמברך עליו יחיה האדם המגולגל בלחם ההיא. ואותו האיש אשר חלם החלום הזה הואיל והוא מתענה כל ימות השבוע שלא על שום תיקון עבירה ידועה הוא גורם לכמה ניצוצות קדושה ולכמה נשמות המגולגלים במאכל שהם נשארים מבלי תיקון. והגידו לו מן השמים שאין צריך עוד להתענות ומעתה קום אכול כדי להחיות את המתים המגולגלים באותו המאכל. ולפי שלא רצה לאכול אמרו שאין זה רוצה בתחיית המתים. ולזה דקדקו לומר לו שאין זה רוצה וכו' ולא אמרו שאין זה הוא קם בתחיית המתים. ובזה נ״ל לפרש כוונת הכתוב "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו" שהכתוב מדבר על הרשע שאוכל בלא ברכה שהוא מזיק לעצמו ומזיק לנשמות שבמאכל וזו ולא חפץ בברכה. ולכן מה עושה הקב״ה מזמין לידו מאכל שאין בו נשמות מגולגלים. כי הנשמות הם מתפללים ובוכים לפני הקב״ה שלא יזמין אותם לאכילת אותו אדם פן יקלקל אותם יותר וזהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ולפי שבירור הנשמות וניצוצות הקדושה

הוא נעשה ע"י שם חב״ו לכן נרמז שם חב״ו הכא בר״ת "ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו"

עוד פעם אחרת היה בעירנו מכת דבר רח״ל והיה ת״ח א׳ הנקרא יחזקאל הפרסי והוא לומד בישיבה שלנו ויש. לו אב ואם ואח ואחות . ובלילה הוכתה אמו בדבר ובבוקר מתה. ובאותם הימים לא היו נוהגים ז׳ ימי אבלות. ובלילה הב׳ ראה אותו ת״ח בחלום שעין הימין של אביו היא עקורה. ובא אלי ביום ההוא מרעיד כי היה ירא מאר על נפשו פן ימות גס הוא לפי שהוא היה בן בכור ות״ח וא״כ בלא ספק הוא עין הימין של אביו. ואמרתי לו כי פירוש החלום הוא מורה על התפילין של אביך של הראש שיש בו פסול. ויכולני לומר שהפסול הוא בפרשה שנייה שהיא "והיה כי יביאך" וכו' כי כן הוא לפי סודם של דברים שפרשה ב' היא רומזת לה׳ חסרים של הדעת שהם חמש הויו״ת העולים בגי' ק״ל כמספר עין. ויכולני עוד לומד שהפסול הוא בשיטה א׳ לפי ששם כתוב ולאבותיך. והשיב לי אותו הת״ח כי בחודש העבר כבר בדק אבי את התפלין שלו. אמרתי לו מוכרח הוא שיש בו פסול. ותכף הלך והביא התפלין של הראש והתרתי את התפירה ומשכתי מתוכו פרשה ב׳ בלבד. והראתי לכל בני הישיבה שאיך אות הכ"ף של תיבת ולאבותיך קרוע הגג שלו ונתלק לב׳ אותיות נון פשוטה ונקודה אצלו. ושמח שמחה גדולה שהפסול הוא רומז באביו ממש והיה פתרון זה לפלא בעיני כל בית המדרש.

גם פעם א' באה אשה הרה שראתה בחלום איך בעלה הלך לבית הקברות והוציא משם את אחיו המת והביאו לבית. והיא היתה מתקוטטת עמו להוציאו מן הבית. והוא לא היה חושש לה והעלהו לגג וקברו שמה. ואמרתי לה האם יודעת את כמה מדרגות יש מן החצר עד הגג. ואמרה שאינה יודעת מניינם אמרתי לה לפי דעתי הם ט׳ מדרגות. אמרה לי לא אדוני יש יותר ויתכן שהם י״ב מדרגות. אמרתי לה א״כ לא אפרש לך החלום עד שתלכי ותמני את המדרגות ותשובי אלי, וכאשר שבה צחקה ואמרה שהם ט' מדרגות כאשר אמרת, אמרתי לה זה פתרונו כי את הרה מבן זכר והוא מגולגל מנשמת דוד המת ותקראי את שמו בשם דודו ומבשרים אותך שתשלימי ט׳ חודשי עיבור שהם ט׳ מדרגות הנז' ולא תפילי את העובר. ואח״כ יחיה ולא יפטר כדודו אלא יהיה קבור עמכם בבית ולא יחזור לבית הקביות. וכן היה כי אחר ששלמו ימי הריונה המליטה זכר וקראו אותו בשם דודו. ובאה אח״כ לבית המדרש ונתנה לי תודה רבה.

עוד פעם אחת באה אלי אשת זקנה ואמרה כי ראתה בחלום שהוציאה ס״ת מן ההיכל להוליכו אל התיבה לקרות בו בציבור ובאה אשה אחרת וחטפתו מידה. אמרתי לה זה פתרונו שיתנו לה ילד א׳ להגישו למילה אצל כסא אליהו הנביא ותבא אשה אחרת ותחטוף את הילד ממך והיא תזכה בו להגישו למילה. והשיבה לי כי דבר זה כבר נתקיים בה משני שבועות שעברו. (כלו' וכי מראין לאדם חלום על דבר שעבר) מה פתרון הוא זה. אמרתי לה ואת אימתי ראית את החלום. אמרה לי זה חודש ימים . אמרתי לה א״כ קדם החלום למעשה ואין זה בכלל שאין מראין לאדם דבר שעבר. ומה בידי לעשות אם את לא באת לשאול פתרון החלום אלא ער אחר שנתקיים.

ודע כי הכלל הוא בזה כי ס״ת הוא מורה על בן זכר. ולכן אם רואה האדם שקנה ס׳׳ת או שהביאו לו ס״ת. פירושו שתתעבר אשתו בבן זכר. ואם נפל ס״ת מידו תפיל אשתו. ואס נקרע ימות הולד. וזה הפתרון הוא בדוק ומנוסה. גם יש חלומות אחרים הבאים בעירבוב אין להם סדר ואין בהם פחד ובהלה. חלומות הם באים מציור מחשבת המוח כי אין המוח שוקט ונח מן המחשבות אפי׳ בזמן השינה. ואלו החלומות לא מעלין ולא מורידין ואינם מורים לא על טובה ולא על רעה.ואין לחוש להם. הן אלה קצות דרכי החלומות וישמע חכם ויוסף לקח

פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק ב' - חלומות ושדים

חלק ב': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומ

בשנת התרע״א בחודש תמוז אחר תפלת מנחת שבת

הביאו לפני ילד א׳ בן י״א שנה מ״מ שהיה אומר שהוא מדבר עם אליהו הנביא פה אל פה ומראה ולא בחידות וכל זמן שירצה לדבר עמו היא קורא אותו ותכף הוא בא רק שיהיה במקום מיוחד בפני עצמו ואין אדם אחר עומד אצלו . אמרתי לו הכנס לחדר זה ושאל אותו האם באמת אתה אליהו הנביא וכן עשה והשיב לו הן באמת אני אליהו ולמה מסתפק יהודה בזה (עלי אני הכותב הוא אומר) אמדתי לילד אין זה כי אם שד יהודי ששמו אליהו ואינו אליהו הנביא. ואתה ניזוק משדין יהודאין בא ואתפלל על ראשך תפלת הנזיקין ועי״כ יברח לו אליהו מעליך. אמר לי הילד בוודאי הוא אליהו הנביא ואתה עשה כל מה שאתה יכול לעשות ונראה דבר מי יקום . ואחר שהתפללתי עליו ב' ו ג׳ פעמים הלך הילד לחדר לנסות אם יבוא אליהו. והנה אליהו תכף בא כמנהגו הא'. ואני הייתי תמיה על רבד זה . ולקתתי את הילד והלכתי אצל ח"ר שמעון אהרן אגסי ז״ל שהיה עדין בחיים כדי לבודקו. ואחר שבדק אותו אמר כי זה הוא אליהו הנביא ואינו שד . ואני הייתי חולק עליו ואמרתי לו שהוא שד. והסכמנו לילך כולנו אחר תפלת מוצאי סבת אצל ח״ר יעקב בן ח״ר יוסף חיים ז״ל כדי לבדוק אותו ואחר שבדק אותו בכמה דברים גם הוא אמר בודאי כי זה אליהו הנביא ז״ל בלא ספק. ואני הייתי חולק על שניהם ודוחה דבריהם ובקשתי מהם לתת לי רשות לבודקו. פעם אחרת אמרתי לילד לך אמור לאליהו שיתרגם לך פסוק הנזכר בירמיה סי', יוד "כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יבדו מארעא ומן החות שמיא אלה" . ואס יתרגם פסוק זה בלשון ערבי אז אפשר להסתפק ולומר אולי שהוא אליהו הנביא ואינו שד לפי שהשדים הם יודעי לשון ארמית שהרי גם למדברים בלשון ארמית מראין להם חלומות רעים ולוחשים באוזניהם לשון ארמית . אלא שפסוק זה המדבר בגנותם אינם רוצים לשמעו ולתרגמו בלשון אחרת. וכאשר שאל הילד את אליהו לתרגם פסיק זה . א׳׳ל אליהו איני יכול להתעכב פה כי אני רוצה ללכת מפה לכתוב זכיותיהם של ישראל ואני נחוץ ללכת . וכאשר השיב לי הילד תשובה זו.  אמרתי לו חזור ואמור לו שתרגום הפסוק שאני שואל ממך הוא הכרח גדול על שהוא מבחן להיות בטוחים שאתה הוא אליהו. והשיב לו אליהו כבר אמרתי לך שאני

נחוץ לילך. אמרתי לילד אמור לאליהו הלא כמה דברים דברת וכמה זמן עמדת פה ויותר קל הוא תרגום הפסוק מאריכות דברים אלו. ועתה אין החכמים נוחה דעתם עד שתרגם הפסוק. וכשאמר הילד דברים אלו לאליהו קצף ונשבע חי השם אם עוד אראה אליך הואיל ואין אתם מאמינים בי שאני אליהו ותכף הלך ולא חזר עוד להראות אל הילד . ויהי' אחרי לכת אליהו ויאמרו חכמים הנז' אלי נראה לדעתינו כי זה הוא אליהו הנביא באמת שכן דרכו להשבע חי השם. וכבר ארז״ל "גמירי שאין השדים מוציאין שם שמים לבטלה" . ואני אמרתי להם שזהו שד.והוא לא הוציא שם שמים לבטלה כי נשבע וקיים שבועתו שברח לו ולא נראה עוד וא״כ אין כאן שם שמים לבטלה. ולא עוד אלא דמעיקרא ליכא הכא שם שמים כלל יען שלא אמר חי ה׳ באותיות הוי״ה או באותיות אדנות אלא אמר חי השם באותיות ה' ש' ם' ואין זה אלא כגונב דעת הבריות . והודו חכמים הנז׳ לדברי.   ונחזור אל הענין והוא כי עד עתה דברנו בענין ההפרש שבין החלום הבא ע״י מלאך ובין החלום הבא ע׳׳י שדין יהודאין ושדין נוכראין. ומעתה נחזור לדבר במהות החלומות עצמם ובפתרונם וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

דע כי החלום יבא ברמז דק מאד והוא מכמה סיבות. א׳ לפי שהוא לזמן רחוק אחר שנים רבות. וה ב׳ כשהוא בא להוכיח את האדם על איזה חטא אשר חטא. והג' הוא בדבר הנוגע בין איש לאשתו. ואביא לך דוגמא על כל אחד מהם. והוא כי סיבה א׳ היא נודעת כמו חלום יוסף שחלם לאחיו וכחלום הצלם של נבוכדנצר ובחלומות דניאל שכולם באו ברמז דק לפי שהם באים לזמן רחוק ולפי דקות הרמז כך הוא ריחוק זמן קיומם. וסיבה הב׳ שאמרנו שהוא בא להוכיח על איזה תטא .
והוא כי פעם אחת בא איש א׳ וא״ל שראה בחלומו שקושר תפילין של יד בראשו ותפלין של ראש בזרועו. ואמרתי לו שבא טל אשתו שלא כדרכה ולפי שנשמתו גדולה הוכיחו אותו על ככה כדי שיזהר מכאן ולהלאה. עוד פעם אחת בא איש א' ואמר לי ג׳ פעמים ראיתי שירך שמאלי יוצאים ממנה תולעים ולא ידעתי מה החלום הזה. אמרתי לו ששכב ג״פ עם ישמעאלית ולכן הראו לו בחלום תולעים בירך שלו כי משם מתחלת העבירה דכתיב "בתת ה׳ את יריכך נופלת" והנכרים הם בסטרא דשמאלא דישראל כי יצחק וישמעאל הם אחים זל"ז. והוא הודה בזה ועשה השובה.
עוד פעם א׳ היתה אשה מדברת עם כל אדם בין עם איש יהודי או איש נכרי והיא פרוצה במעשיה ואמרו לבעלה בחלום כי אשתו היא אשת כהן גדול ואמרתי להם שר״ל שאינו מיטמא לה בעלה (כלומר שזנתה) אמנם לא שמעתי אח״כ אם אמת היה הדבר או לאו. וסיבה הג׳ שאמרנו שהוא בדבר הנוגע בין איש לאשתו.
והוא כי פעם א' היה תלמיד אחד לומד כל לילות השבוע עם הישיבות פעם בישיבה זו ופעם בישיבה זו כפי הישיבה הקבועה ללמוד באותה הלילה ואינו לן בביתו כי אס בליל שבת בלבד ולפי שבכל הלילות הוא מנדר שינה מעיניו לכן תרדמה גדולה נופלת עליו בליל השבת. ופעם א׳ ראה בליל שבת בחלום שאיש א׳ אומר אליו צדיק על שולחן יבוא. ולא היה מבין מה פירוש דבריו. וחזר אותו האיש ואמר חן חן לאיש המבין. והכף הבין שכוונתו על מצות עונה. גם יום א' אירע שת׳׳ח א' ראה בליל שבת כאלו אותה הלילה היא ליל חג לשבועות . והוא היה לומד עם בני משפחתו ביחד. והביא השעה פתילות והציגם בשלשה כלי חרס  כל ג׳ פתילות בכלי חרס א'. ונתן בכלים ההם שמן שומשמין והדליקם . והוא היה תמיה שאיך הוא הדליק בכלי חרס שאינם מאירים מגבן ולא הדליק בעששיות של זכוכית . והוא היה מסתכל ומתבונן בהם וראה שכל זמן שהיו הפתילות גבוהים משפתי הכלים היו מאירים חולה לצדדי הבית וכאשר הודלקו ראשי הפתילות והושפלו למטה אצל השמן לא היו מאירים כי אם כנגדם למעלה כנגד לרקיע בלבד ונתעורר מן החלום. ולפי שהיו לאותו הת"ח ד׳ בנים ונפקד א׳ מהם ונשארו לו ג׳ נתפעל ונבהל מאד מן החלום ההוא כי היה חושש על ג׳ בניו הנשארים ונתענה ביום השבת. ואחר עבור שעה שמינית מהיום פגע אותי בדרך בלא מתכוון וסיפר לי את חלומו ואמר שהוא יושב בתענית עליו. ופרשתי לו את החלום פירוש פשוט ולא נחה דעתו בפירוש ההוא. והפציר בי לפרשו אליו פירוש לאמתי. ואמרתי לו אם אפרש לך את החלום על פי אמתותו אולי תכחש אלי ותאמר לא היה דבר זה. אכן תן לי דיבור שתודה על האמת ואני אפרש אותו אליך. ויען ויאמר אני מקבל עלי להודות על האמת ולא אכחש מאומה ויעבור עלי מה. אמרתי לו כי בליל שבת זו אתה היית ישן במיטה בפני עצמך ואשתך במטה בפני עצמה. ונתעוררת בלילה ג׳ פעמים לקום לקיים מצות עינה והיה לך תאוה וסוף דבר נמנעת ולא קיימת מצות עונה לכך הראו אליך את החלום הזה. והשיב לי תאמין לי כי כן היה המעשה ממש בלא שום חסרון ויתרון. אך אמור לי מאיזה רמז של החלום פירשת כן. אמרתי לו כי ג' פתילות של הנר הם תלתא שלהיבין דרחימו הנמשכין מתרין ירכין וצדיק והדלקת אותם ג״פ אבל היו בכלי חרס ולא היו מאירים כראוי וכאלו הם דעוכים. וכלל זה יהיה בידך כי רוב החלומות הבאים ע״י מלאך הם מתבארים על פי הסוד. יען כי המלאך הוא רוחני ולכן עושים הרמז עפ״י דרכם ובפרט בענין כזה שהוא בין איש לאשתו מראין לו לאדם ברמז גדול. ולפי שהקפידו על שלא קיימת מצות עונה לכן הראו לך חלום הנז׳ אמר לי ניחמתני תבורך מפי עליון.

פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק א' - חלומות ושדים

חלק א': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומות ושדים

מדרש מז :  בו יבואר עניין החלומות והחילוק שבין חלום הבא ע"י מלאך ובין ע"י שד.

"ויהי בבקר ותפעם רוחו". משמע מזה שלא נפעמה רוחו בחלום בעת היותו ישן רק בבוקר כשנתעורר מן השינה התבונן בחלום שראה בלילה ונפעמה ריחו בקרבו . וכיוצא בזה אתה מוצא בחלום שחלם נבוכדנצר שבו נאמר ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו . כי נתעורר משנתו אחרי ראיית החלום ההוא ונפעמה רוחו בקרבו ולא היה יכול לחזור ולישן עוד . כי כן הוא דרך חלים האמתי הבא על ידי מלאך שאין רוחו נפעמת בשינה בעת ראיית החלום אלא אח״כ בעת שיקץ משנתו . והטעם הוא לפי שאין רצון הבורא להבהיל את האדם ולצער אותו בשינה רק להודיעו על מה שנגזר עליו או על אחרים כדי שיתנו את לבם לתקן את עיוותם . וא״כ מה בצע להבהיל אותו בשינה . וזהו דומה לנבואת ישעיה שאמר לחזקיה מלך יהודה כי מת הוא ולא יחיה וארז״ל כי מת הוא בעו״הז ולא יחיה לעו״הב . א״ל אמאי ?  אמר ליה משום דלא עסק בפריה ורביה. אמר ליה א״כ הב לי ברתך . א״ל ישעיה כבר נגזרה הגזירה , א״ל יחזקיה בן אמיץ כלה נבואתך ולא כך מקובלני מבית אבי אבא ( דוד הע׳יה ) אפי׳ חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים . שאם כבר נגזרה הגזירה ואין עוד תקוה למה זה שלחך ה׳ אלי וכי יש לי בשורה טובה לבשרני .כן ענין חלום הרע שמראין לאדם ע״י מלאך שאם אי אפשר לבטל הגזירה ע״י תפלה ותענית וצדקה ולהתחרט על מעשיו הרעים א״כ למה מראין לו החלום ההוא וכמ״ש רז״ל על פסוק והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע כדי שייראו מלפניו וא״כ ,למה יצער אותו בעת מראות החלום . והכלל בזה הוא כי חלום הבא ע״י מלאך הוא יהיה מסודר ולא יהיה מעורבב מעניינים שונים זמ״ז . גם אינו מתפחד ומתבהל בעת ראיית החלום ולא עוד אלא שרואה אח עצמו כמו בהקיץ ממש. ואם כל התנאים האלו הם נמצאים באותו חלום ידוע תדע כי אוחו חלום הוא אמת והוא בא ע״י מלאך שהוא א' מששים הנבואה. אבל חלום הבא ע״י שד דרך אחרת יש לו כי הוא עומד אצל אדם הישן בעודו ישן שינה קלה ולוחש באזנו דברים מבהילים וגבובי דברים מענין לענין . ואותס הדברים הם מצטיירים במוח האדם ונבהל מהם ולבו דופק מאד ומתעורר מרוב הפחד . ואותם השדים נשארים עומדים שם והם שמחים ומשחקים עליו על שיכלו להבהילו וכאשר חוזר לישן חוזרים להבהילו וכן עושים כמה פעמים . ואין האדם ניצול מהם עד שיחזור ויקרא ק"ש . או עד שיעשה אופן אחר והוא כי כאשר יתעורר יאמר טמא טמא ברח לך מכאן . ויאמר נוסח זה ג׳ פעמים ואז ילך לו השד משם וישכב לבטח . ואם יש לו איזה שונא יאמר טמא טמא ברח לך מכאן ולך אצל פלוני בן פלוני והבהילהו. ואז הוא עושה ככל אשר תצוה עליו. ואם תרצה לנסות דבר זה תלחוש באזני ילד קטן בעודו ישן שינה קלה ותאמר לו קניתי לך תפוחים ואגוזים והנם מונחים בקופסא אצלך. וכאשר ייקץ משנתו הוא שואל על התפוחים והאגוזים איה הם וכמ״ש בספר חסידים סימן ל״ה וסימן תמ׳׳א . ולכן רוב חלומות המבהילים והרעים אינם באים כ״א בעוד שהאדם ישן שינה קלה כגון בתחלת השינה או בסופה בעת שהתחיל להקיץ שאז אפשר למוח להרגיש בציור הדברים ולא בזמן שהוא נרדם בשינה . ודע כי אם אפילו קורא האדם ק"ש על מטתו קודם שישכב . אם אח״כ נתעורר משנתו לקול בכיית ילד קטן או לכסות את גופו וכיוצא בזה ואח״כ הוא חוזר לישן אז יכולים השדים לשלוט עליו להבהילו ולהפחידו בחזיונות רעות. אלא צריך לחזור ולקרוא ק״ש פעם ב׳ או לפחות פסוק ראשון וברוך שם וכו', וכמבואר בשער הפסוקים בשיר השירים על פסוק אני ישנה וכו, יעו״ש . גם דע אם איש או אשה מחובר עמהם שד או שדה למשכב דודים הנה הם פורצים גדר הק״ש כדי למלא תאוותם ולא יועיל בהם ק"ש פשוטה אלא צריך כוונת הלב מלה במלה וכולי האי ואולי. גם חדשות אני מגיד כי השדים הם למדו את הדברים שבני אדם מקפידין מהם אם רואים אותם בחלום כגון הרואה שנפלו שיניו או מחזיר כפרות עליו או בהמה שחוטה לפניו או שהוא שרוי בתענית או לובש שחורים או הולך יחף וכיוצא בזה, ואין לו לאדם לחוש לחלומות אלו אלא א״כ רואה שהדירוהו בחלום או שקראוהו בשמו לעלות לס״ת. ואם גם לזה אינו חושש תבוא עליו ברכה . גם לפעמים מראים השדים לאדם דברים רעים. ואם האדם הוא פתי ומאמין לחלום ההוא אז הס טורחים לעשות הרע ההוא בפועל ממש כדי להטעות את החולם ההוא ולהאמין בחלומותיו או לפחות כששומעים קול הכרוז שברקיע שמכריז על איזה רעה שלא תבוא הם מודיעין אליו בחלום כדי שיאמין בחלומותיו . אמנם צריך אותו אדם לדעת שאם הוא מתענה על חלומות כאלו או עושה כפרות או פדיון נפש ואיני שואל את פי חנם היודע ההפרש בין החלום שע"י מלאך ובין החלום שע"י שד ידוע ידע שהוא מועד מכאן והלאה לחלומות קשים ורעים ומרים מאלו. כי השדים הם שמחים על שלא היה יגיעם לריק עם זה האדם . וכל אלו השדים הם נקראים "שדין נוכראין לימודי הריע" . ויש שדים אחדים הנקראים "שדין יהודאין" ומנהג אחר יש להם כי הם עושים עצמם כנביאים הראשונים וכתנאים ויש שעושים עצמם כדייני ישראל וכתלמידי חכמים המפורסמים שנפטרו מן העו״הז בעלי זקן גדולה ועטרה בראשיהם או כצדיקים וחסידים . ולפעמים אומרים שהם אברהם יצחק ויעקב . או אליהו הנביא וכיוצא בזה . וצריך האדם לשאול את פיהם אם הם אבות העולם ממש או אם שמותם כשמיה האבות וכן ישאל לאליהו. וצריך לדקדק בתשובת דבריהם שאם ישיבו דבר שאינו מבורר נוטה לכאן ולכאן ידוע תדע שהם שדים . וגדולה מזו הם עושים כי יכולים להראות לאדם דמות רקיע ודמות כסא הכבוד וצבא מרום וכיוצא בזה. והם נזהרים מאד שלא להבהיל את האדם . ואדרבא הם מצווים אותו להזהר ללמוד בכל יום כך וכך שיעור זוהר ותהלים . ובלילה יעמוד לומר תיקון חצות. ולפעמים גוזרים עליו שיטבול כמה פעמים ביום ויחליף שמלותיו ויזהר פן יגע באשתו ואח״כ מוסיפין עליו סגופין ותעניות ואם לא עשה כן הם מכין אותו ומצווים עליו במפגיע שלא יגלה מראות וחזיונות אלו לבני אדם ( כדי שלא יכירו שהם שדים ) עד שמעט מעט נמשכת ונקשרת מחשבתו בהם . וכמעט נעשה כמשוגע ולבסוף גורמים לו חולי תכפיה רח״ל. ואלו השדים הם באים בתחלה בחלום ואח״כ באים אפי׳ בהקיץ. ולפעמים תהיה תחלת ביאתם בהקיץ. וכמה פעמים הביאו אלי אנשים ובנים ובנות שרואים מראות בהקיץ ואין הפנאי מסכים להאריך בהם רק אספר אחת מהם לדוגמא. 

ההסבר ליוקר המחייה. : שהולך וגדל בארצנו. "אם אין קמח אין תורה"

בס"ד 

הסבר ליוקר המחייה ע"פ דברי חכמים.

נראה לפרש על מה שאמרו רבותינו במסכת אבות "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח."

כי כאשר לא יהיה לאדם קמח (אוכל) כיצד יוכל לעסוק בתורה כשהוא רעב.

וכן על זה הדרך כאשר לאדם לא תהיה תורה כיצד יהיה לו קמח (אוכל)

והיתכן לומר שיהיה לאדם מצוי הקמח בביתו גם כאשר לא יעסוק בתורה ע"י מה שאמרו חכמינו - הסכם יששכר וזבולון.

שהיה בניהם הסכם, שבו זבולון היה עוסק במסחר ויששכר היה יושב אוהלים ולומד תודה.

והיו חולקים בניהם , יששכר היה מקבל חצי מהכסף שזבולון הרוויח, וזבולון היה מקבל חצי משכר המצוות שעשה יששכר.

וכאשר זבולון לא היה משקיע בעבודתו, יששכר לא הצליח להתרכז בלימוד התורה, וכאשר יששכר לא היה לומד כפי השעות שסיכמו בניהם, זבולון לא היה מצליח במסחר.

ועוד אמרו חכמים : תלמדי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בניך" אל תקרי בנייך אלא בונייך.

דהיינו שע"י תלמדי חכמים יש לנו שלום ופרנסה. ונאמר בעולם - דהיינו שמביאים שפע לכל העולם.

ועיקר שהשלום בעולם הוא ע"י הממון - כפי שנראה מהמהפכות שיש מסיבינו על רקע האינפלציה הגוברת.

ועתה יתבאר בעינינו  להבין, שכאשר תלמדי חכמים עוסקים בתורה, ירד שפע  של פרנסה מהשמיים, ויתן שפע לאלו שעוסקים במלאכה, וכאשר יחסרו תלמדי החכמים בלימודם גם שפע הפרנסה מהשמיים יחסר לאלו שעוסקים במלאכה.

ואם אנו אכן נתבונן בשנה שעוברה עלינו, לצערנו נראה שיש פגיעה קשה בתלמידי חכמים החל מ:

• הפסקת לימוד תורה של אלפי בחורי ישיבות לצורך ביצוע שירות צבאי,  
• קיצוצים של מאות אלפי שקלים  בתקציבי הישיבות
• הפסקת מימון ישיבות ממשלתי.
• פגיעה של מערכת החינוך בשעות הלימוד ללימודי תורה
• סגירת ישיבות של תלמידי חכמים

ועל כן אל לנו לתמוהה מדוע תתיקר המחייה בארצנו, הלא כל השפע היה נתון בידי תלמידי החכמים, שהורידו את שפע הפרנסה מן השמיים, ועל ידם הינו מקבלים את פרנסתנו ,ועתה לאחר שהפסקנו את תלמידי החכמים מלימודם כיצד יגיע השפע אלינו?!

וכן אם נשים לב, לאחר הפגיעה בתלמידי החכמים ובישיבות, נראה את אופן הפגיעה בארץ

• לצערנו האבטלה גוברת
• מחירי הירקות והפרות ומוצרים בסיסים כבר לא בהשיג יד של כל משפחה
• משפחות צעירות נאלצות להתגורר עם ההורים.
• ישנם משפחות שלא יכולות להשים את ילדיהם בגני ילדים, 
• המסים עולים ללא הפסקה
• מחירי החשמל מזנקים למעלה,
• לאחרונה התחילו גלי פיטורים במשק,
• היום התפרסמה כתבה שגם בשנת 2014 היוקר צפוי להמיר.יותר מהשנה הנוכחית

 ועל זאת אמרו חכמינו  אם אין תורה, אין קמח.

האם עדיין אנו רוצים להפסיק את תלמידי החכמים מלימודם ולסבול ביוקר עוד יותר גרוע  כמו שאמרו חכמים "עד שתכלה פרוטה מן הכיס" ?! 

פרשת וישב : מתוך ספר מנחת יהודה - למה לא שלח יוסף ממצרים מכתב לאביו.

פרשת וישב : מתוך ספר מנחת יהודה(מחבר יהודה פתיה)

מדרש מו' : בו יבואר טעם למה לא שלח יוסף ממצרים אגרת לאביו.

"ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו". אין לתמוה כי מאחר שזכה יוסף להיות פקיד על בית פוטיפר למה לא שלח מכתב לאביו להודיעו שהוא במצרים ?  לפי שחשב יוסף שאביו כבר נפטר מצערו על יוסף . 

והעד על זה שהרי כמה פעמים שאל יוסף את אחיו העוד אביכם חי, ולא עוד אלא שגם אחר שנודע לאחיו חזר ושאל העוד אבי חי . מכל זה נראה שלא היה יוסף סובר שעוד אביו חי ולכן לא שלח לו מכתב כי אמר למי אני שולח מכתב? לאבי או לאמי שאינם בחיים?! . או לאחי שונאי נפשי.?!

פרשת וישלח : מתוך ספר מנחת יהודה

פרשת וישלח : מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתייא)

מדרש מה :  בו יבואר טעם הניקוד המנוקד על תיבת וישקהו

"וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽו"

"ויפול על צואריו וישקהו". מצאתי בספר א׳ קטן הכמות שכתב שתיבת וישקהו  הוא ר״ת למפרע ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני עכ״ל.
ונראה לומר כי בודאי כשניגש עשו אצל יעקב לנושקו בלא ספק שבאותה שעה זכור זכר עשו את אשר עשה לו יעקב שלקח בכורתו וברכתו. ולכן נקוד על תיבת וישקהו לומר שהוא ר״ת למפרע . כי זכר למפרט את הבכורה והברכה.