עלון מחנה אפרים פרשת וירא תשע"ז מספר 159 - הרב אפרים שרבני

בס"ד

הדלקת נרות: 16:23 עלות השחר: 05:01

לנוהגים 40 דק': 16:03 נץ החמה: 06:093/4

סוזק"ש מג"א: 08:12 יציאת השבת: 17:14

סוזק"ש גר"א: 08:44 יציאת השבת )ר"ת(: 17:48

העלון מוקדש לרפואת: נהוראי בן ורד, ברוך בן נדרה, שושנה בת נרקיס, שושנה פלורנס שולמית בת רוזה, רפאל שלמה בן קלמנטין, חנה בת שמחה,

אליהו בן חסיבה, חיה אליאם בת בתאל, הדס בת חנה, התינוקת אבישג בת הדס, מאיר בן איז'ה, אברהם בן איז'ה, אנט חנה בת עישה, משה בן אסתר, עדי שרה חיה בת שולמית

רחל, עליזה בת שרה, עוזי עזיז בן שוקריה, יואב עדיקה בן רחמה, אסתר בת חנה, אליה בן אודל, אורלי בת מרגוט, יוסף בן עליה, טליה חנה בת מלכה הדסה, אסף בן ציונה, זוהרה

אסתר בת אביגיל, לאה בת פרחה, לאה בת לולו, מרסל בת סלימה, יהונתן בן חן, תמר אליס בת קרן, שרה בת יהודית, אלון בן אסתר, מרים בת דניס, בת שבע בת חנה, רוז'ט בת אסתר.

העלון מוקדש לע"נ: הינרייטה חסיבה בת רבקה, שושנה בת נג'לה, שלמה חזקיה בן גבירה מרים, מאיר בן רחל, כרמלה בת כתון, יפה בת איז'ה, יונית בת זילפה, אסתר

בת בכורה, אילנה בת יקוט, בת שבע בת חנה, שרה בת חמשה חנה, אטי בת אנה, ירדנה בת תמר ושרה בת לטיפה, נאזה שלמה בת זילפה, אליה בן קרן אפרת, מרים איטח בת רחל,

מטילדה בת שרה שריתה, עידן נחמן בן נידה, יעל בת שרית, ניסן בן מרל, אביעד בן תמר, אופיר בן חמדה, שבתאי בן רבקה, אפרים בן חנה, רחמים בן מרים, ציון בן ברטה, משה בן מרים,

מרדכי בן שרה, ברק בן נבונה, ישעי'הו בן חתון, שרה בת רחל, חביב בן שרה, יצחק בן סולטנה, שמעון בן רבקה, רוני בן זהבה, פורטונה מזל בת גמילה יפה, אשר בן חנה, חסיבה בת

רחמה, אריה כפיר בן אריאלה, מידן מימון בן אסתר, הרצל טוביה בן כפיה, יהודה דרורי בן בת שבע, עמית בת אירית, אסתר בת חנה ומאיר בן סימי, שרה בת פרידה, מאיר חי בן בתיה.

העלון מוקדש להצלחה ולזיווג הגון: אביתר בן רות, אלעד, אושר ואלחנן בני חנה, טליה בת שושנה, דוד בן מזל, יעקב בן שושנה, מוריה בת שושנה ויעל בת שושנה, מיטל בת

שולה ומשה בן ציביה. העלון מוקדש לזרע בר קיימא: שולמית בת איריס העלון מוקדש לחזרה בתשובה: אברהם בן רחל, אוהד בן רות.

אומר דוד המלך בתהילים: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ

שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי". וכותב הרב אזרחי שליט"א, מי זה

האדם שנקרא מבקש ה'? מי זה האדם שנקרא דורש ה'? עונה הרב, מי

שמבקש את התורה נקרא מבקש ה'! אמר דוד לקב"ה, אותך אדרוש,

אותך אבקש, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"- רק רוצה להיות איתך

בביה"כ, רק להיות כרוך עם התורה שלך. לזה ייקרא מבקש ה', אדם

שמפנה זמן לתורה, אחד שלעולם לא יסרב לה, מה שלא יהיה, תמיד

יהיה שלה, זה מבקש ה'. אומר המדרש: "אמר דוד: "מָה-אָהַבְתִּי

תוֹרָתֶךָ כָּל-הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִֽי"- אני הולך למרחץ והתורה עמי, אני

ישן והיא עמי ולא הנחתיה כל עיקר"- יעיד עלי יודע תעלומות שלא

עזבתי אותך לבד, שמעולם לא השארתי אותך בודדה.

רק על התורה שומעים מילים כאלו. ולמה? כי אין לך דבר יקר-ערך

בעולם כמו הדבר הזה. "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ

בָהּ"- אין משהו במחיר, או במשקל שלה. מספרים על הסטייפלר

זצ"ל, שבאחד מן הימים הודיע לתלמידיו שהוא לא ימסור שיעור

בישיבה, אלא הוא יעביר את השיעור בביתו. כל התלמידים רצו

מיד לבית של הרב ומצאו אותו שוכב על המטה תחת הסדינים.

הרב מסר את השיעור מתוך חשק ואהבה, וכשסיים, ברכו אותו

התלמידים בברכת רפואה שלימה. אמר להם הרב: "אני לא חולה".

תמהו התלמידים ושאלו: "אז מדוע הרב שוכב תחת הסדינים?

למה הרב לא הגיע לישיבה?". ענה להם הרב: "לצערי, נקרעו לי

המכנסיים וזהו המכנס היחיד שיש לי, אך אמרתי לאשתי שזה

לא מה שיגרום לי להפסיק את התורה, אם צריך אני אמסור

שיעור גם בלי מכנסיים מתחת לסדין!". הם היו מבקשי ה',

שוחרי תורה, מעולם לא השאירו את התורה בודדה. השבוע

ביקרתי בביה"ח שערי צדק ומסרתי שם כמה דק' של תורה.

סיפרתי להם את המעשה הזה על הסטייפלר זצ"ל ואז שאלתי

את אחד הפרופסורים שישב שם אם הוא זוכר את עצמו

מעביר הרצאה מתחת לסדין במקום לקחת חופשת מחלה.

הוא חייך ואמר שהוא לא זוכר דבר כזה. אמרתי לו, רק

על התורה אפשר למצוא סיפורים כאלו, רק על משהו שהוא

'חיים', כי מי שיכיר אותה לא ירצה לקחת ממנה 'סיק', הוא

יחפש אחריה בכל מקום גם מתחת לסדינים.

"יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים". הרב יצחק זילברשטיין שליט"א מספר,

שכשהוא היה נכנס אצל חמיו- 'המנורה הטהורה', ר' יוסף שלום

אלישיב זצ"ל עם שאלות כבדות משקל, שאלות על עגונות, רפואה,

פיקוח נפש, מעולם הוא לא זוכר שהרב השיב את פניו ריקם,

תמיד הרב היה עונה את התשובות החדות והקולעות ביותר שיש

וכל זה ברגעים ספורים. מלבד פעם אחת, שהרב נשאל שאלה, אך

לא הייתה לו תשובה. זה היה כשנכנסו אצלו ראשי ישיבת קמניץ,

ישיבה שכל כולה תורה, 365 יום בשנה, אין הפסקות, אין חופשים,

לרבות שבתות, ימים טובים ו'בין הזמנים', לא עוזבים את התורה

לרגע. זה היה במוצאי שמחת תורה שהגיעו ראשי הישיבה לשאול

את הרב אלישיב שאלה. הבחורים בישיבה היו מאוד עייפים לאחר

הימים הנוראים, חג הסוכות, הריקודים בשמחת תורה ועוד שבמוצאי

החג פירקו את הסוכה, ולכן הם באו לשאול את הרב, האם יכולים הם

להכריז על יום אחד חופש בישיבה, שלא יהא בישיבה לימוד תורה,

כדי שהבחורים יחדשו את הכוחות שלהם. הרב אלישיב במשך דקות

ארוכות קימט את המצח ושקע במחשבה עמוקה. לאחר כמה דק' הוא

הרים את הראש ואמר להם: "אני לא יודע מה להשיב, אני מפחד, אני

לא יכול לקחת את החופש הזה על הגב שלי, אני מפחד לחשוב

שבגללי לא יהיה רעש של תורה, תלכו לר' שלמה זלמן אוירבאך, יש

לו כתפיים רחבות, הוא יכול לפסוק לכם". הם מיד יצאו ורצו לרב

אוירבאך. הרב שמע את השאלה ולאחר כמה דקות של מחשבה עמוקה

ענה להם: "גם אני אין לי מה להשיב, אני מפחד, תחזרו לרב אלישיב".

וכך המעשה הזה הסתיים, אף אחד לא רצה לקחת את ביטול התורה

על הכתפיים שלו. אומר הרב זילברשטיין, זו הייתה הפעם הראשונה

שלחמי, הרב זצ"ל, לא הייתה תשובה, ואז הבנתי שאין שאלות בכל

העולם עם כובד-משקל, ערך ומשמעות כמו שאלות על התורה, הבנתי

יותר ויותר מה זה 'תורת חיים'.

שנדע רבותיי, תורה זה חיים, תורה זה דרך, תורה זה הכל. "וְהוּא

יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ"- היא תפלס לך את הדרך. אומר הבעל שם טוב:

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"- רק היא תתן מנוחה לנפש שלך,

איתה יהיה לך ישוב הדעת. התלמוד מספר, שכשר' עקיבא ישב בבית

האסורים, ניגש אליו תלמיד ששמו ר' שמעון, זה היה ר' שמעון בר

יוחאי. אמר לו: "רבי, למדני תורה"- כבוד הרב, קשה לי, אני צריך

אותך, מהיום שלקחו אותך ממני זה לא חיים, כל הפורש ממך

כפורש מן החיים, תלמד אותי גם אם צריך דרך הסורגים. אמר לו

ר' עקיבא: "אני באמת רוצה, יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה

להניק, אך זה לא במסוגלות שלי, זה לא בכוחות שלי".

כששמע כך רבי שמעון, אמר לו: "כבוד הרב, אם אתה לא מלמד

אותי אני מעביר את השם שלך ליוחאי אבא שלי, יש לו קשרים

במשטרה הרומאית והוא ימסור אותך לידיים שלהם, הם יעשו

לך צרות באגף. הרב, אני רוצה שתלמד אותי". ושואלים בעלי

המוסר, וכי באמת רבי שמעון התכוון לצער את ר' עקיבא כך

ולהתנהג בדרכים לא דרכים? עונים רבותינו, לא, הוא התכוון

בדבריו לומר לר' עקיבא: "שהרב ידע, כל זמן שאני עם התורה,

שאני איתך, אני חי, אני אדם, אני שואף רק לטוב, אבל שהרב

ידע שבלי התורה הזאת, אני לא יודע לאן אני יכול להגיע,

לאיזו התדרדרות רוחנית, חס ושלום אני יכול לא להיות

אותו אדם שהייתי אתמול. הרב, אל תעזוב אותי! איך אני

אסתדר בלי הספר הזה? מי ילמד אותי סובלנות? מי ילמד

אותי שלום בית? מי יספר לי על הרב אוירבאך, שבביתו מעולם

לא היה יושב בראש השולחן, אלא היה מכבד את חמיו לשבת

שם. וגם לאחר שחמיו נפטר הוא המשיך לשבת בצד. וכשאמרה

לו אשתו: "למה אתה לא יושב בראש השולחן? די, אבא נפטר...".

הוא אמר לה: "אני חושש שאם אני אשב בראש השולחן, אמא שלך

תראה אותי ותיזכר באבא שלך ויצבוט לה בלב, לכן הוא המשיך

לשבת בצד", איפה אני אשמע סיפורים כאלו? אני צריך אותך הרב!

בלי התורה אין כלום!".

תורה זה חיים. הרב מאיר מאזוז שליט"א סיפר, שבנתיבות, עיירה

שוחרת תורה, 38 שנה לא היה גט לבית הדין, אך בתל אביב, לצערנו,

כל שנה נרשמים 7000 גיטין לערך, ה' ירחם! ממוצע של עשרים גיטין

ליום! כל כך קשה לחשוב על זה שיש עיר בעולם שעומדים בתור

לגיטין כמו שעומדים בתור לדואר ויש מהם עדיין שצועקים שהם

נאורים והם יודעים להסתדר לבד. כמה זה כואב שאין מי שיעשה

סדר, שישפוך חיים.

'עשה תורתך קבע'- תלך לתורה, תהיה איתה, אל תעזוב אותה, הקב"ה

לא יעזוב אותך, תראה לקב"ה שאתה מבטל פגישות בשבילה, שאתה

זורק את השמיכה בשבילה, שאתה מתעייף בשבילה, הקב"ה גם

יתעייף בשבילך. ה' יזכנו שלא נעזוב אותה לעולם, כל ימי חיינו על

אדמתינו. אכי"ר. שבת שלום עם ישראל! אפרים שרבני.

תורה אחת ויחידה

בס"ד יוצא לאור ע"י כולל אברכים בראשות מו"ר הרב אפרים שרבני שליט"א

גליון מס' 159

י"ח חשון תשע"ז

העלון טעון גניזה | נא לא לקרוא בשעת התפילה

לקבלת העלון במייל: M_efrim@walla.co.il

העלון מוקדש לע"נ מורנו ורבנו עטרת ראשנו, רבם

ואביהם של כל ישראל, מרן ר' עובדיה בן גורג'יה זצוק"ל

פרשת וירא

השעות לפי זמני ירושלים

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 1

אמרו רבותינו בגמרא )קידושין לא.(: "גדול המצווה ועושה משאינו

מצווה ועושה". פשט הדברים, שמעלתו ושכרו של אדם שחייב במצווה

גדול יותר ממי שאינו חייב במצווה. ואכן יש לשאול, מה הסיבה? שהרי

לכאורה ברור שאם תעצור כל אדם ברחוב ותשאל אותו מי יותר טוב

בעיניך- זה שעושה בהתנדבות )ובמקרה שלנו 'האינו מצווה'(, או מי

שעושה כי הוא חייב? ודאי שיענה שמי שהמתנדב הוא וודאי יותר טוב!

אך שוב אנחנו מגלים כי 'לא מחשבותיי מחשבותיכם'- אף פה דעת השי"ת

נוגדת את דעתנו, ומכריז הקב"ה חד משמעית- זה שחייב מעלתו גדולה

יותר! ורבותינו מפרשים את הסיבה, ותשובתם היא עוד יסוד ברזל בבנין

ביתנו. עונים רבותינו, ישנו באדם כוח מרידה, שמופעל ברגע שאומרים לו

את המילה 'חייב', ברגע זה יצר הרע תוקף אותו יותר, כי לאדם יש קושי

עם מחויבות, אדם אינו אוהב כפייה, ולכן שכרו גדול יותר.

נמחיש את העניין... סיפר אברך חוזר בתשובה על אחותו רחוקה מאד

מתורה ומצוות, שהקימה בית ללא נישואין וללא כתובה כדת משה

וישראל. במשך 10 שנים קודם החתונה, הם חיו כך ובאמת לא היו בעיות

מיוחדות )לא נאמר שהיה 'גן עדן', כי גן עדן בלי חיים של תורה ובלי

הקב"ה לא יכול להיות, אבל היה בגבול הבסדר ללא אירועים חריגים(. כל

אחד חי את שלו, ניהלו חיים משותפים, לא שמחים במיוחד, וכן הזוגיות

הייתה עד כמה שהיד מגעת לזוג שרחוק מתורה ומצוות. יום אחד החליטו

שמשעמם כבר לחיות ככה ושהם רוצים ריגוש חדש, מה עושים? "יש לי

רעיון" אמר הבעל, "בואי נתחתן". האישה מיד הסכימה. הלכו השניים

לרבנות, השכירו אולם מפואר ונישאו 'כדין'. חצי שנה לאחר מכן מצאו

הזוג הנ"ל את עצמם שוב במדרגות של הרבנות, אבל הפעם גירושין!

10 שנים הכל היה בסדר, איך בחצי שנה התפרק הבית?! התשובה היא

פשוטה, 10 שנים הם לא היו מחויבים, כל אחד יכל לקחת את הרגליים

שלו וללכת ברגע שרק ירצה, אך כשהם התחתנו? הם הרגישו שהם בתוך

כלא, פתאום זה לא 'תכנית כבקשתך'- כל ההתנדבות הפכה למחויבות,

כל אחד ניסה לברוח... לא היו בידם הכלים שנתנו לנו רבותינו להתמודד

עם זה...

ומעתה, לאחר שלימדונו חז"ל, שלאדם יש קושי להרגיש חייב וקושי

עם כפייה, עלינו להוריד את זה לבית לרמת המעשה. עלינו לעשות הכל

להוריד כמה שיותר את ההרגשה של הכפייה, וכמו שאמר החכם: "אל

תשתדל רק שיעשה אלא שירצה לעשות ויהיה מאושר בעשותה"- מי

שיחקוק בלבו את המשפט הזה יהיה לו קל מאד! כי בתוך חומותינו

אנחנו נתקלים בסוגיה זו פעמים רבות, בדברים הגדולים והקטנים

כאחד... ועלינו לדעת- אם קשה לאדם להרגיש מחויבות, התפקיד

שלנו הוא

להסיר ממנו הרגשה זו ואז יהיה לו קל יותר לקיים חובותיו.

ניקח דוגמא פשוטה מאד- אישה אומרת לבעלה: 'לך

למכולת תקנה לי עגבניות!'. נוסח עדיף לבקשה זו הוא: 'בא לך\יש לך

כוח ללכת למכולת לקנות לי עגבניות?'. ההבדל בין המקרים, שהראשונה

נאמרה בלשון פקודה והשנייה בלשון בקשה, הכלל הוא כך- בבית לא

מחלקים פקודות, אלא תמיד שהשני ירגיש שיש לו זכות בחירה. בלשון

זו שהאדם מרגיש שאינו מחויב, ממילא יש לו יותר רצון לעשות, ואף

שפעמים החלטת שכך יהיה ואתה לא מתכוון לשנות את זה בשום אופן

]ואכן יש מקרים מסוימים מאד שכך צריך לנהוג, כגון בחינוך הילדים,

או בקדושת הבית וכדו' )ויש להתייעץ עם חכם על כך בעת הצורך([, אל

תראה זאת מההתחלה, תראה שאתה מתחשב ברצון שלה ובמה שהיא

מרגישה, שהיא לא אוויר, כי פעמים שהיא שמחה להתבטל לרצון שלך,

אבל בגלל שאתה 'מעמיד עובדות', בגלל שאתה משדר שלא איכפת לך מה

היא חושבת, זה מה שגורם לה לסרב לך.

ולכן הבעל לא יאמר: 'אני רעב, תכיני לי משהו לאכול!' )גם כי היא לא

שפחה שלך, וגם מהסיבה שאמרנו(, אלא כך צריך לומר: 'אני רעב, יש לך

כוח להכין לי משהו קטן לאכול?'. והניסיון מוכיח, שכשכך צורת הבקשה,

היא לא תסתפק ב'משהו קטן', היא תכין לך בשמחה סעודה, הכל עניין של

גישה! ואלו רק דוגמאות קטנות להמחיש את העניין, אך צריך לדעת שכך

הוא בכל דבר, לדוגמא, אישה שמרגישה שבעלה כופה אותה לקבל עליה

קבלות בצניעות, רוב הסיכויים שהיא תלך נגד, לכן הדרך הטובה יותר

לגרום לה להתחזק היא להראות לה כמה זה חשוב לך מצד אחד, אך

מצד שני לומר: 'אני רוצה שזה יבוא לך מהלב'- עכשיו היא מרגישה שזה

תלוי בה, וממילא יהיה לה כוח! כמו כן, פעמים יש לאשה חברה שלדעתך

היא משפיעה עליה לרעה ולא מומלץ )בלשון המעטה( לשמור איתה על

קשר. אל תיגש אליה ותאמר לה: "אני לא רוצה לראות אותך יותר איתה,

שמעת?", או "אני אומר לך אם היא מתקשרת אני מנתק לה!", ואף שהנך

צודק בדבריך, באמת היא לא עושה טוב לה החברה הזו, מכל מקום צריך

לדעת איך לדבר! אתה צריך לדעת שאתה דוחק את אשתך לפינה, כך שגם

אם היא רוצה לכבד אותך היא לא יכולה, כי ברגע אחד אי אפשר לנתק,

זה גדול עליה ואתה 'ממלכד' אותה, אתה לא משאיר לה ברירות אלא

להגיד לך: "תעשה מה שאתה רוצה אני לא יכולה להתנתק ממנה", ואז

אתה אומר לה "היא או אני- את בוחרת בה?! אין בעיה, גם אני אדע איך

להתנהג" ואשם אחד יש כאן בסיפור הזה, כי אם היה כאן קצת הפעלת

שכל ולא רגש, היית מקדיש הרבה מחשבה איך לתת לה לרצות מעצמה

לנתק את הקשר הזה וכנראה שגם היית מצליח. ה' יזכנו! שבת שלום

ומבורך!

אחת הנקודות הרגישות בקשר אצל בני הזוג הוא 'צד הכלה', המשפחה

שלה, ההורים, האחים וכל 'הנספחים' אליה )גיסים וכדומה(. והניסיון

צועק, שהרבה מאד סיבות המפרות את שלום הבית הן בגלל שהבעל אינו

זהיר ואינו שם לב לנקודה הרגישה הזו אצל אשתו. ולכן צריך להיזהר

מאד באומרו משפטים כמו: 'את בדיוק כמו אמא שלך', 'למה אבא שלך

תמיד מתערב', 'אם אבא שלך לא היה קמצן' )מלבד הלשון הרע ועוד

איסורים שעלול לעבור(, 'רק בגלל אמא שלך', הן לא נותנות כלום וקשה

מאד לנקות את הכתם שהן משאירות ]ואפילו אם לאשתך יש טענות או

כעס על אמא שלה, לא לנצל את הרגע שהיא מדברת על אמה ולהוציא כל

מה שאתה חושב עליה, כי במשפחה הכל עובר, כולם משלימים בסוף, היא

ואמא שלה יתפייסו יותר מהר ממה שאתה חושב, אבל המשפטים שאתה

הוספת על המילים שלה, שום מחק לא ימחק אותם, היא לא תשכח לך![.

והדברים אמורים אפילו אם אתה צודק, ואפילו אם המשפחה של אשתך

'לא פשוטים' )לטענתך(, כי כבר אמרנו רבות ונחזור לומר שוב ושוב-

הקב"ה לא רוצה צודקים, הוא רוצה שלום בית!

אדם שבאמת אכפת לו מאשתו ורוצה באמת שיהיה שלום בבית, צריך

לשאוף להגיע למצב בו הוא ומשפחת אשתו נמצאים ב'צד אחד'. מה

הכוונה? אישה שמרגישה שיש לבעלה עוינות כלפי המשפחה שלה, שהוא

'מחפש אותם', היא חיה תמיד בהרגשה שהיא צריכה לעמוד באמצע בינך

ובינם ולבחור, ומכאן מתחילות הבעיות. אמנם אישה שמרגישה שבעלה

אוהב את המשפחה שלה, ששומעת ממנו משפטים כמו: 'אבא שלך הוא

כמו אבא שלי' ]לא בצביעות, אלא באמת. הנביא מספר, שדוד המלך

קרא לחמיו שאול: 'אבא', אפילו שהיה רודף אותו[, שהיא מבינה שהוא

והמשפחה שלה באותו צד! 'קנית כבר לאמא שלך מתנה לחג?', שאתה

שואל מפעם לפעם: 'מה עם אח שלך, איך הוא מרגיש?', שתגיד: 'מתי

המשפחה שלך באים שבת?! רוצים לראות אותם!', שהיא שומעת שהיום

התקשרת לאבא שלה לשאול לשלומו, רק אז היא תהיה מוכנה לקבל

ממך בכל מה שקשור אליהם, שכשאבא שלה יתערב יותר מידי ואתה

תרצה לומר לה: 'אני מכבד את הדעה שלו, אבל אולי הפעם נשאיר את

ההחלטה בשבילנו', היא תקבל! כי היא יודעת שלא מסתתר כלום

מאחורי המילים האלו שלך... היא לא תתגונן ותאמר: 'אם זה היה

אבא שלך זה היה בסדר, נכון?!', כי כמו שאמרנו, זה הכלל- כשאתה

והם באותו צד, הכל בסדר, וגם אם מדי פעם יש לך מה לומר לגביהם.

אך אם אתה והם לא באותו צד, היא לא תהיה מוכנה לשמוע אפילה

מילה אחת בכל מה שנוגע אליהם... תמיד אתה תשמע את התגובות:

'תסתכל קודם על המשפחה שלך, אח"כ על שלי!'.

"קניתי לי חולצה וקניתי גם לאבא שלך", או כשיש ערב לנשים, שיעור

תורה, הפרשת חלה וכדומה: "אשתי, תתקשרי תשאלי את אמא שלך,

נראה לי שהיא תשמח לבוא איתכן"- אלו משפטים שאתה אולי תשכח

אחרי כמה דקות, אבל אשתך לא, אלו משפטים של בית יהודי בריא, כי

היא רואה שיש לה בעל שאכפת לו ממה שלה אכפת! מספרים על הרב

אוירבאך זצ"ל, שבמוצאי יום הכיפורים, כשהיו מסיימים בישיבה את

התפילה, הרב היה נכנס לחדר קודם ההבדלה, מתקשר לאשתו ושואל

אותה: "אשתי, איך היה צום? איך את מרגישה? הכל בסדר? ואיך אמא

שלך מרגישה? לא היה לה קשה? היא לקחה את התרופות שלה?", ורק

לאחר שהיה מסיים את השיחה, היה פונה לעשות הבדלה לבני הישיבה.

ישנם הרבה זוגות ב"ה המתחזקים בעבודת ה', ובהרבה מקרים המשפחות

של הזוג אינן שומרי תורה ומצות. והבעל, מרוב חששו שמא אשתו תלמד

ממעשיהם, מנסה בכל כוחו לנתק את אשתו ממשפחתה. ועל הבעל לדעת

"שאף על פי שכוונתו רצויה מעשיו אינם רצויים", שחושב שמתקן את

ביתו ואינו יודע שהוא חופר בור בביתו, משום שטבע הוא באשה "שמוצאת

קורת רוח בבית הוריה". אישה חייבת לינוק ולנשום מהבית שהיא גדלה

בו ואם מונעים ממנה את החמצן הזה, מגיע זמן שנגמר לה האוויר והכל

קורס חס ושלום. וראיתי הרבה בעלים שחשבו שה'פרוייקט' הזה מצליח,

עד שיום אחד הם הבינו כמה משקעים הם חפרו בלבה של האישה ואז

צריך לעבוד כפליים לשחזר ב'רטרו' את המצב הקודם. אך מכל מקום,

וודאי במקרה הנ"ל צריך להתייעץ עם חכם וכל מקרה לגופו בשביל לידע

את המינון, כמה תלך, באילו זמנים, וכן לגבי הילדים, שפעמים השהייה

במקומות מסוימים עלולה לחבל בנפשם מאד, ולכן בנושא רגיש זה לא

יעשו הזוג על דעת עצמם. וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. ה' יזכנו!

שבת שלום ומבורך!

המשפחה שלך זו המשפחה שלי!

הנהגות עפ"י התורה לגבר ולאישה: המתנדב או החייב- מי עדיף?

הנהגות עפ"י התורה לגבר:

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 2

הימים שבין יום כיפור לסוכות אצלי, הם הימים הלחוצים ביותר

בשנה. ארבעה ימים שבהם מתחלפת אווירה בבת אחת; מרצינות

ותפילות, להכנה לחג שמצווה בו להיות "אך שמח". ארבעה ימים

שלתוכם צריכים לדחוק בישולים, קניות, בניית סוכה, לפעמים גם

ארבעה מינים, אם הם לא נקנו קודם, כביסות ומה לא... אותה שנה

חל סוכות ביום ראשון בלילה, בדיוק כמו השנה. יום חמישי אחר

הצהרים דפיקה על הדלת. הבת שלי, נערה כבת שבע עשרה פתחה.

היא באה לומר לי, שהשכנה מהקומה הראשונה רוצה לדבר איתי.

רוצה לדבר איתי? זו הייתה מרים בריזל. נגשתי לדלת. מרים השפילה

את מבטה וכחכחה קלות: "תראי, אני בטוחה שהבקשה שלי תפתיע

אותך, את לא צריכה להילחץ, אני אקבל בהבנה גם תשובה שלילית.

ובכלל, לפני שאת עונה, אני רוצה שתחשבי על הדברים ותראי אם

הם מתאימים לך". בשלב זה כבר הפכתי להיות סקרנית. מרים

פתחה את פיה כמה פעמים, ובסופו של דבר, אזרה אומץ ואמרה

במהירות: "אנחנו רצינו... לערוך בר מצווה ב..סוכה שלכם".

"בסוכה שלנו?". "כן, את יודעת, בהתאם למעמד שלנו, היה מתאים

שנערוך בר מצווה יפה מאוד באולם מכובד, אבל אנחנו אוהבים

תחושה ביתית, לדעתנו, שום דבר לא ישווה לשמחה בבית. ראינו

שיש לכם סוכה גדולה, אז חשבנו אולי... אולי אנחנו יכולים לערוך

את השמחה בסוכה שלכם. גם אתם יכולים ליהנות משמחה

בעיצומם של ימי חול המועד". "את רוצה שהשמחה תהיה בסוכה

שלנו?" היה נראה לי שאני לא מבינה על מה היא מדברת, "אבל מה

עם ההזמנות? ואיך תודיעו לכל האורחים שלכם?" השכנה אמרה

שזו לא בעיה קשה, בחוג שלהם קהל המוזמנים לא גדול ולא נהוג

לכתוב הזמנות, אלא להתקשר למוזמנים בטלפון, אחר כך אמרה

שנדבר, הפטירה שלום חטוף ונעלמה. עוד דקה ארוכה עמדתי

במדרגות, מבוהלת קצת, מתפלאת קצת ולא כל כך מבינה, מביטה

אחר דמותה המתרחקת. נכנסתי הביתה והרגשתי שלמרות העומס,

אני לא יכולה לעשות כלום. מרים בריזל היא שכנה שלי כבר למעלה

מחמש עשרה שנה, ולמרות זאת, היחסים בינינו קרירים למדי. ניד

ראש קל בפגישה אקראית במדרגות; לפעמים, אם אנחנו עומדות זו

ליד זו בתור בצרכנייה, אנחנו מוסיפות גם 'מה נשמע' לא מחייב וזהו.

ובכל זאת, יש כמה דברים שאנחנו יודעים על השכנים שלנו, גם אם

אנחנו לא ממש מדברים איתם. ככה יצא לי לגמרי לא במקרה לדעת,

שמשפחת בריזל היא משפחה עשירה, אפילו לא אמידה, עשירה. יש להם

עסק מכניס מאוד בתחום הריהוט. מספיק לראות את הבנות שלהן

לבושות, את הבית שלהם מטופח בהדר ובחן רב. "השכנים מלמטה

רוצים לערוך בר מצווה אצלנו", אני אומרת לבעלי, מנצלת כמה

רגעים של הפוגה, שבהם השטח רגוע וגם פנוי מאוזניים כרויות.

"משפחת בריזל, הם ראו את הסוכה הגדול שלנו והיא נראית להם

מתאימה לבר מצווה שלהם". "בר מצווה בסוכה שלנו?" הוא

מתפלא, אבל בכיוון שונה לגמרי ממני "איזה יופי! שנים חלמתי

שנעשה שמחה בסוכה ולא יצא לנו, ועכשיו, מן המוכן מגישים לנו

בר מצווה". "כן, מן המוכן", אני אומרת, בעצמי אני לא יודעת

למה ואיך דבקה מרירות לקול שלי, אבל היא שם. "אתה יודע, הם

משפחה אמידה ממש, אם לא יותר מזה, יש להם חנות מצליחה

מאוד לריהוט, ובכלל, הבן הזה נולד אחרי ארבע בנות, זו שמחה

ראשונה שלהם, אני לא מבינה למה הם בחרו דווקא את הסוכה

שלנו, יש מספיק אולמות". "אבל הם צריכים סוכה", הזכיר בעלי,

"ולנו יש סוכה גדולה". "יש מספיק אולמות עם סוכה גדולה",

אני אומרת "והם רוצים דווקא בבית שלנו, דווקא בסוכה שלנו".

"יופי, אז הרווחנו", הודיע בעלי בשמחה אמיתית, ואני, נותר לי

רק להנהן בראשי.. ירדתי בערב לבית משפחת בריזל, לומר לשכנה

שלי שזה בסדר גמור. היא קבלה את הדברים שלי בשאננות, כאילו

לא יכול להיות אחרת. יום ראשון בבוקר. מתקשרת אליי המזכירה

מהקייטרינג של השמחה של בריזל, הם רוצים לתאם מתי להגיע

ולהביא את האוכל. האישה שמדברת נשמעת לבבית ונעימה במיוחד.

"מה אגיד לך?" היא שואלת, "כל הכבוד לך, באמת כל הכבוד. זה

לא מובן מאיליו לתרום את המרפסת והסוכה". אני שותקת, חושבת

שלא ממש תרמתי, אלא נכון יותר לומר שהותרמתי. אבל את המידע

הזה אני משאירה לעצמי. "בכל אופן, מה שרציתי לומר לך, שאת

בטח יודעת איזה מעשה חסד ענק את עושה, לגמרי לא פשוט להם

עכשיו...". "אה", אני אומרת, ובוהה קצת בטלפון בלי להבין, "כן,

כלומר, בטח". בערב הגיע בעלי הביתה. הוא אמר, שבהשגחה פרטית,

הוא פגש חבר שמנגן באירועים קטנים והזמין אותו לנגן בבר מצווה.

הוא גם ציין, שבירר אצל בריזל והם לא הזמינו תזמורת. הילדים

נדבקו גם הם בהתלהבות. הבנות ביקשו לאפות כמה עוגות מיוחדות

ולקישוט הסוכה הצטרף פן חגיגי, מרוגש משהו. זו לא סתם סוכה,

הפעם יש לנו אורחים... יש לנו שמחה, בסוכה שלנו! יומיים עברו,

ביום שלישי בלילה נחגגה שמחת בר המצווה בביתנו. בשלב זה

נדבקתי גם אני בהתרגשות הגדולה, המטבח שהיה צמוד

לסוכה התמלא במאכלים טעימים ומזינים,

התזמורת סחפה את כולנו והאורחים החלו להגיע. השכנים כולם

עלו להשתתף ולשמוח בשמחה של משפחת בריזל. בשעת לילה

מאוחרת נדמו צלילי השמחה. מותשים אבל שמחים ומרוצים מאוד

ארגנו את הסוכה. כמה ימים נוספים עברו, וביום אחד באמצע חשוון

אני שומעת נקישות על דלת הבית. גב' בריזל עומדת בפתח. אני מנסה

לחשוב מה השמחה הבאה שהיא רוצה לערוך בביתי. אבל גב' בריזל

רוצה ממני משהו אחר לחלוטין. "באתי להסביר לך", היא אומרת

ומשפילה לרגע את מבטה, "ולהודות לך שוב... את בוודאי יודעת, שיש

לנו חנות רהיטים גדולה. לפני חצי שנה עשינו עסקה כושלת כלשהי,

ומאז אנחנו לא מצליחים להתרומם. המצב של העסק בכלל, וסתם

כך, של הבית שלנו, הלך מדחי לדחי. עם הכל עוד הסתדרנו איכשהו,

הורדנו את רמת המחיה למינימום ושרדנו את היומיום, כשבחוץ-

איש לא יודע על הנפילה הגדולה שלנו. אבל בדיוק אז הגיעה בר

המצווה שחלמנו עליה וחיכינו לה כל כך, בדיוק בעיתוי הקשה הזה.

בתחילה חשבנו לערוך שמחה משפחתית מצומצמת, אבל אז הבנו,

ששמחה כזו תדליק כמה נורות אזהרה אצל ספקים ואנשים שעבדו

אתנו ואשרו לנו איכשהו לשלם להם באשראי. אם מישהו ידע על

המצב שלנו, אין לנו סיכוי לשרוד. לחגוג באולם- לא בא בחשבון.

מיצינו את כל האפשרויות. ואז.. חשבנו עליכם. ידעתי שהבקשה

שאני עומד לבקש ממך תשמע מוזרה. מה פתאום אני צריכה דווקא

את הסוכה שלך? למה אני, במצב הכלכלי המצוין שלי, לא יכולה

ערוך שמחה מפוארת? חשבתי שתתפלאי, נערכתי לזה שאולי גם

תבקשי תשלום או תסרבי, אבל ניסינו בכל זאת...". דמעות יורדות

משני צדי לחייה והיא מסתכלת עליי; "אבל את לא אמרת כלום.

לא רק לא אמרת, אפיתם לנו עוגות, הזמנתם תזמורת, לרגעים

חשבתי שאולי הסוד הגדול שלנו גונב לאוזניכם... הקייטרינג

ידעו, הם הכינו לנו הכל במחיר עלות ממש, אבל יותר לא יכולנו

לפרסם ואת, היית טובה כל כך". מרים שותה לרגע מים וממשיכה:

"המצב שלנו משתפר, ברוך ה', יש פתרון שמתקרב באופק, ונדמה

לנו שאנחנו כבר רואים אור בקצה המנהרה. אני מקווה מאוד,

שבמשך החורף נעלה על דרך המלך. אבל דבר אחד את צריכה להגיד

לי, התנהגתם יפה כל כך וברוחב לב, באומץ, לא ידעת מכלום?" אני

מבטיחה לה שלא ידעתי מכלום. היא לוחצת את ידי בחום ודקה ארוכה

שתינו שותקות. הסיפור של משפחת בריזל נגמר, אבל הסוכה שלנו נפל

דבר. אנחנו משתדלים מאוד מאותה שנה, שבכל שנה תהיה לנו לפחות

שמחה אחת בסוכה: בר מצווה, ברית ופעמיים חגגו בסוכה שלנו שמחת

אירוסין. ממש לפני סוכות הזמין בני הקטן חבר לסוכה שלנו. "אני

מתבייש להיכנס לסוכה שלכם", אמר לו החבר; "אבל, אתה לא צריך

להתבייש, זו לא סוכה רק שלנו, זו סוכה של הרבה אנשים". ככה הוא

אמר לו ואני הרגשתי איך רחב לבבית באחת.

ציבור יקר, דוד המלך ע"ה בתהילים, בפרק ט"ו, מונה את

הפרמטרים המחייבים בשביל להיות בן העולם הבא, וכמו שהוא

מסיים שם: "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם". ואחד התנאים שכותב

שם דוד המלך, הוא: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק". מה זה הולך תמים?

איך הולך אדם תמים? על השאלה הזו עונה הרד"ק )בפירושו לתהילים

)שם(( וז"ל: "התמים, הוא המתעסק בעולם הזה בתמימות, שלא

יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם הזה"- במילים שלנו, אדם

תמים זה אחד שלא עושה 'פלפולים', לא אחד שמערב את השכל

שלו כשמדובר במצוות ועבודת ה', הוא משתדל להיות פשוט,

להיות נוח, בלי משחקים, בלי תירוצים, בלי חקירות, מבלי לנסות

להכניס את המוח שלו לתוך החיים של אחרים, פשוט תמים. אדם

ביקש ממנו עזרה? הוא לא יחשוב הרבה וירוץ לעזרתו. הוא יודע

שמישהו זקוק לעזרה כספית? הוא לא ישאל את עצמו: 'אז למה

אשתו לא עובדת?', או 'למה הוא לא חי יותר בצמצום?', אלא יוציא

כמה פרוטות מהכיס ויתן. חבר ביקש ממנו שיחליף אותו בעבודה?

הוא לא עושה לו סידרת חקירות לראות אם הוא באמת צריך מחליף,

או שסתם מתחשק לו יום כיף, הוא עושה בדיקה אחת- מתאפשר לי

הדבר או לא? זהו! כי אדם תמים זה אחד שלא מעניין אותו 'למה',

'כמה' ו'איך', מעניין אותו לעשות רצון ה'! יהודים יקרים, המציאות

מראה שמאוד קשה להניח את השכל שלנו בצד כשנקרת אלינו בקשה

מוזרה, כמו זו שבסיפור, שהשכנה 'העשירה' ביקשה לעשות את

השמחה שלה בסוכה של שכנתהּ. אין ספק שאם יבוא אלינו מקרה

כזה, הוא יציף אותנו בשאלות, אבל רצון השם יתברך מיהודי זה

לעשות חסדים, לעזור לבריות ולתת מעצמו, גם אם המצב לא הכי

'חלק'. הוא ביקש ממך הלוואה, אבל 'אתה רואה' שיש לו מספיק כסף

בשביל לדאוג לעצמו! היא צריכה את הרכב שלך, אבל 'את יודעת' שיש

לה רכב בחניה שהיא יכולה להוציא! הוא ביקש ממך להחליף אותו

בתורנות, אבל 'אתה מרגיש' שהוא רוצה רק להתבטל! נכון, קשה

לאלף את השכל לא לשאול שאלות, אבל גם לי יש שאלה קטנה

אלינו- אם זה ישמח את הקב"ה, אז למה לא? ה' יזכנו להיות

יהודים טובים, נעימים ותמימים! שבת שלום עם ישראל!

הסוכה של כולם נלקח מהחוברת

התורנית 'מרוה לצמא'

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 3

שבת שלום לכל הקוראים היקרים. קרה לכם פעם שחזרתם מטיול

מפרך בקברות צדיקים בצפון, האוטו החל ל'טפס' את העליות של

ירושלים ובדיוק לקראת סוף העלייה האוטו ניתקע? לאחר בדיקה

מקיפה של ה'גרריסט' שבא לעזרתכם, נאלץ הוא לבשר לכם בפרצוף

חמוץ משהו: "מצטער, המשאבה הלכה, תבואו אליי למוסך ואתקן לכם

אותה תמורת 500 ₪". לא באתי לספר לכם על המחירון של המוסך, אלא

באנו ביחד ללמוד על ה"סופר משאבה" הנקראת: "לב האדם".

הלב שלנו הוא איבר חלול וחזק. גודלו של הלב הוא לא פחות מאגרוף

של אדם )נסו לרגע לסגור את כף ידכם, חזק חזק, זהו גודל הלב שלכם(.

המשאבה העל אנושית הזאת ממוקמת בחזה שלנו. בעצם, הלב הוא רק

עוד 'נהג' בחברת ההובלות שקיימת לנו בגוף. שואלים את עצמכם מה

כבר יש להוביל בתוך הגוף מלבד דם? אז ככה, הלב כמו יתר האיברים

במערך ההובלה 'מסיע' בתוך גופנו פחמן דו חמצני, חומרי פסולת וכד'.

תפקידו העיקרי של הלב בחברת ההובלות שלנו, הוא לספק כוח המניע

את זרימת הדם בכלי הדם שנמצאים בגוף.

המונית הקטנה שלנו, המכונה "הלב", דואגת להסעת נוסעים באופן

סדיר מדיי יום ויום. האגרוף הנחמד הזה )הלב( מחולק לשני חלקים.

בעצם, שתי משאבות. בואו נראה למה בכלל צריך שתיים. ישנה משאבה

אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל. בין שני החדרים מפריד לו קיר אטום.

הצורך להפרדה הזאת הוא, כדי שלא יתערבב דם עשיר בפחמן דו חמצני

עם דם "עני" בפחמן דו חמצני.

שאלתם את עצמכם האם הלב צריך מנוחה? או אולי מדי פעם יוצא

ל"בין הזמנים"? אז זהו שלא. שלמה המלך כתב בשיר השירים: " אני

ישנה ולבי ער"- אדם הולך לישון, כל איבריו תופסים תנומה קלה חוץ

מאחד, הלב! בתוך הלב – כפי שאמרנו – ישנם שני חדרים. בחדרים

האלה מותקנות להן שתי דלתות רב בריח. דלת זאת נפתחת רק לכיוון

אחד. הטעם הוא, שהדם שנישלח מהלב לאיברים יצא כולו מבלי

שתהיה אפשרות לחלק מהדם להתחרט ולחזור להפסקת

צהריים בתוך הלב.

שריר הלב לא נח לרגע! הוא מתכווץ ומתרפה ללא הפסקה.

פשוט לא נח! שאלת את עצמך כמה "שכיבות שמיכה"

אתה יכול לעשות בדקה? אולי עשרים או שלושים נכון? הלב שלך עושה

כ 65- פעימות לדקה, בכל פעימה הלב שואב את כל הדם ובאותה פעולה

דוחס את כל הדם חזרה אל כלי הדם. פעולה זאת מתקיימת אצל כל

אדם רגיל עד גיל 75 )במצב מנוחה( לא פחות מ 2.5- מיליארד פעמים! כל

פעולת שאיבה ודחיסה כוללת חמישה ליטרים של דם טהור! בתוך כל

המערכת האדירה הזאת, הקב"ה יתברך שמו, חיבר עוד איזה "דיסק און

קיי" קטן ששמו "קוצב לב". קוצב הלב, הוא להקה של תאים המיוחדים

בלב, שמפיקים זרמי חשמל והם הגורמים להתכווצות ולהתרחבות הלב.

כל "תו" אחד שהלהקה שלנו תנגן ייצר פעימת לב אחת וכן הלאה. במצב

של פעילות גופנית מרעננת כאשר קצב הלב עולה, תהיה חייבת הלהקה

שלנו לנגן מהר ככל האפשר כדי לייצר כמה שיותר פעימות לב. המידע על

כך מועבר ישירות אל המוח והמוח משפיע על הלב ובכך מתאים קוצב

הלב את עצמו אל ההוראות שמקבל מהמוח.

טיפ או שתיים לשמור על הלב שלנו:

הקפידו לשתות לפחות 15 כוסות מים ביום )גם תרוויחו ברכות לסל

הברכות היומי שלכם, ובזה תשפיעו על זרימה סדירה של דם בעורקים(.

השתדלו לעשות כל יום כ-רבע שעה הליכה )צאו לבית הכנסת ברגל, ובזה

הרווחתם גם שכר פסיעות וגם קיימתם מצוות "ונשמרתם"(.

איי, אחים יקרים, לא נותר לנו אלא להתבונן בדברי השו"ע סימן ו'

סעיף א', וז"ל: "שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה". כל מה שלמדנו

פה, הוא ממש על קוצו של יו"ד, ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים

הקדוש ברוך-הוא, שנתן לנו את הזכות להתבונן, רופא כל בשר

ומפליא לעשות. שבת שלום!

מכל הלב

שאלה: האם מותר לטייל עם כלב בשבת שקשור ברצועה ומטלטלו

, או יש בזה איסור טלטול מוקצה?

]והיינו באופן שיש עירוב ברשות הרבים והכלב הוא עומד וניצוד שאין בו איסור צידה שמניח

עליו רצועה בשבת[.

תשובה: כותב מרן הש"ע }סי' שח' סע' לט'{: "אסור לטלטל בהמה חיה

ועוף". ועוד כותב מרן }שם סע"מ'{: "כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם

בחצר, דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדים ומוליכן אם צריכין הבעלי

חיים לכך, ובלבד שלא יגביהם בעניין שיעקרו רגליהם מן הארץ

דמוקצין הן ואסור לטלטלן".

והנה בתוס' }שבת מה: ד''ה הכא{ מובאת שיטת ר' יוסף, שמותר לטלטל

אפרוח חי, כיוון שראוי לשחק בו לתינוק שבוכה, וכ"כ בשו"ת מהר"ח

או"ז )סו"ס פא',פב'(, אולם התוס' חלקו עליו וכתבו שהוא מוקצה. וכן

מובא בתשובת הרא"ש גבי עופות המצפצפים בקול נאה בתוך כלובם,

כיוון שבני אדם נהנים מהם ואינם מוקצה. והשיב, שהם מוקצים

מחמת גופם, שאין תורת כלי עליהם, וכיוון שאין משתמשים בבעלי

חיים דינם כמוקצה, "ולא פלוג בין בעלי החיים וכולם מוקצין".

ומסיק היבי"א }ח''ה סי' כו אות ג{ לאסור כדעת הרא"ש, זולת במקום

שיש להם צער, כגון שזורחת עליהם השמש וכיוצ"ב, שיש להקל

לטלטלם למקום צל. וכפל הדברים בחזו"ע }שבת ח"ג עמ' קיט' ד"ה ולענין{.

וכ"כ הגר"ז }סי' שח' סע"עח'{, שאסור לטלטל בע"ח אפי' שראוי לצחק

בו תינוק כשבוכה. וכ"כ בהגהות רע''א }סי' שח' סע"מ'{, וכתב בשו"ת

נשמת שבת }ח"ג, ב סי' קפח'{, דאפילו מיוחדים לכך, וכן פסק לדינא.

וכ"כ בספר חוט שני }שבת ח"ג עמ' קמד'{, שלא מהני יחוד לכלב משחק,

שכיוון שהוא בע"ח הוא נשאר מוקצה. וכ"כ במנוחת אהבה }ח"א פ"יב

הל' מח'{. אולם הגרש"ז אוירבך זצ"ל }הובא בשש"כ פ"כז הע' קא'{ כתב,

שהגר"ז שאסר לא דיבר במיוחד לכך.

מ"מ בכלב, כיוון שמטלטלו ע''י רצועה, יש להקל לטייל איתו כלב

ואפ' שהבע''ח מוקצה, וכמש''כ מרן הש''ע

}סי' שה' סע"ה'{ להתיר לילך עם בע''ח ברצועה שקשורה

לו בצוואר. ובילקו''י }מהד' קמא דשבת ח''ב סי' שח' סע"ו' הל' כה'{ ג"כ כתב

להתיר להוציא הכלב לטיול בשבת ברצועה הכרוכה בצווארו. וכ''כ

בשו''ת באר משה }ח''ב סי' כח אות א{. וגם בשש''כ }ח''א פ''כז הע' לד{ כתב

בשם הגרש''ז אוירבך זצ''ל, שמותר להוציא הכלב לעשות צרכיו. וכ"כ

בספר מנוחת אהבה }ח''א פ''יג הע' 13 ד''ה ואם{. וגם בספר הליכות שבת

}פ''מו הל' ד{ כתב, שמותר לטלטל בע''ח ברצועה במקום צער בעלי חיים,

ועוד, שאינו מטלטלו אלא שומרו ברצועה שלא יברח.

אמנם הפסקי תשובות }סי' רמו אות ט{ כתב לאסור לטייל עם כלב בשבת

משום עובדין דחול, וציין לספר דברי שלמה }ח''ב סי' קיז{. אמנם נראה,

שמעיקר הדין אין בזה עובדין דחול, דליתא סרך מלאכה וכמש''כ

הרמב''ם }סי' סד{. והמחמיר תע''ב. וכן פסק בספר כי בו שבת }סי' שה הל'

יב{, שמותר לצאת עם הכלב ברצועה ומותר למשוך אותו ברצועה. ע''ש.

וע''ע בספר וביום השבת }סי' טז הל' ל{, ובספר אות ברית }ח''ב סי' ה הל' ז{,

ובספר בית היין }עמ' קעד{, ובספר הליכות מועד }ח''א פ''מו אות ד{, ובספר

כי בו שבת }סי' שה הל' יב{.

ואין צריך לומר שכלב נחיה של סומא }בדר"כ סוג ''לברדור''{ שאינו

מוקצה, כיוון שעומד לשימוש חשוב ותדיר, וודאי שעדיף מסתם כלב

היוצא עמו לטיול , וכן פסק בחזו"ע שבת }ח"ג עמ' קכד'{, וכדעת הגרש''ז

אוירבך זצ''ל }שש''כ פ''יח הע' סב'{.

היוצא להלכה: אדם שרוצה לצאת עם כלבו לטיול בשבת במקום

שיש עירוב, הדבר מותר מעיקר הדין ואין בזה איסור טלטול בעלי

חיים, כיוון שהוא מושכו ברצועה ואינו מרימו לגמרי. והמחמיר גם

בזה תבוא עליו ברכה. אמנם כל היתר זה הוא דווקא בכלב שמושכו

ברצועה ואינו מרים אותו לגמרי, אך שאר בעלי חיים וחיות מחמד,

אין היתר לטלטלם ויש בהם איסור מוקצה.

כלב טוב

לאור הביקוש הרב לדיסקים של כבוד הרב שליט"א,

יצאו בע"ה דיסקים רבים מכל הזמנים! כל המעוניין

לקבל דיסקים אלו בחינם! עד הבית! יצור קשר עדי 055-6777655

חיים 055-6777644

בדיקה ומכירת תפילין ע"י סופר ירא שמים

ניתן לפנות ליעקב בן-ישי | 050-4119309

אמר ריש לקיש: כל המניח תפילין מאריך ימים

מתי בדקת את התפילין לאחרונה?

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 4

גמ"ח קדיש ולימוד תורה לעילוי נשמת נפטרים

ידוע גודל מעלת לימוד התורה ואמירת קדיש לעילוי הנשמה. כל המכיר אדם שאין מי שיאמר עליו קדיש

יתקשר לפלא': 055-6700235 ואברך יאמר עליו קדיש למשך שנה ללא תשלום!

]נא להתקשר אחר השעה 17:00 , ניתן גם להשאיר הודעה קולית ונחזור אליכם בהקדם בעזרת השם[.

א

ג

ב ד

ה

ו

ח

י

ת ש

ה

א

ג

ב ד

ה

ו

ח

י

ת ש

ה

שאלה: ראובן נסע לאחת המדינות לצורך עסקיו. ממש לפני חזרתו

לארץ, פנה אליו ידידו שמעון וביקש: "רכשתי עבור אבי שדר בארץ

ישראל שתי זוגות תפילין- רש"י ורבנו תם, האם תוכל לקחת עמך

את נרתיקי התפילין ולהביאם לאבי?". ראובן הסכים בשמחה, נטל

את נרתיקי התפילין והניחם מעל לכל שאר החפצים שבמזוודה.

בנמל התעופה שבאותה מדינה, מתבצעות בדיקות קפדניות ביותר

מחמת החשש לפיגועים ולהברחות דברים אסורים. והנה, כשהאיש

האבטחה הגוי פתח את המזוודה, הוא הבחין מיד בנרתיקי התפילין.

פתח אותם הגוי והתחיל לשאול את ראובן בפנים חמורות: "למה

משמשים החבלים והקופסאות הללו? מה אתה מחביא בתוכן?".

ראובן החל להסביר לו מהן תפילין ולמה הן משמשות. והנכרי ממשיך

להתעניין: "דבר אחד איני מבין, אמרת שאחד מניחים על הראש

ואחד על הזרוע, אם כן, לשם מה יש לך שני זוגות נרתיקים שונים?!".

חשב ראובן בליבו שלנסות להסביר לגוי ערל על תפילין רש"י ושל ר"ת,

זה לא כל כך שייך, ולכן אמר לו: "פשוט מאוד, זוג אחד של ימות החול

והשני של שבת". תמתין רגע אחד, אמר הגוי והתקשר לאחד ממנהלי

האבטחה שהיה יהודי שומר תורה מצוות ובירר האם קיים 'מנהג'

להניח תפילין על הראש ועל הזרוע בחול ובשבת. היהודי השיב

לאלתר: "בשבת?! מה פתאום! בשבת אסור לנו להניח תפילין!".

הגוי לקח מיד את שני זוגות התפילין ואמר לראובן: "אנחנו כבר

נבדוק מה בדיוק מוטמן בתוך הקופסאות הללו". בסופו של דבר

הודיעו לראובן שאת התפילין שלו הוא לא יזכה עוד לראות. כעת הוא

מגיע ומבקש לשאול: "האם עלי לשלם לשמעון את דמי זוגות התפילין

שנאבדו מחמת השקר שאמרתי כדין שומר חינם שפשע, או שמא אני

פטור כי נאבדו מחמת אונס?".

תשובה: יש לפטור את ראובן מתשלום התפילין מכמה טעמים: א(

שבודק המכס החליט לברר אודות זוג התפילין השני, מטבע הדברים,

כיוון שקשה מאוד ואולי גם לא שייך להסביר לגוי שיש לנו שתי שיטות

בהלכה, מובן למה אין בתשובותיו של ראובן כל פשיעה. ב( גם לאחר

שהגוי התקשר ליהודי, עדיין היזק התפילין היה 'רחוק', משום שהיה

לאותו יהודי שנשאל לתפוס מיד שהגוי אינו מעוניין ללמוד כעת דיני

הלכות תפילין ואם בודק המכס מתעניין מתפילין הרי שמן הסתם

קיימת בעיית הבטחה מסוימת עם התפילין, ולכן היה צריך אותו

יהודי לשאול מתחילה את הגוי במה מדובר ובכך היה נמנע איבוד

התפילין. ג( גם לאחר שנגלה שקרו של ראובן, אובדן התפילין לא היה

ברור לגמרי, כי גם כאן היה ניתן לעלות על האמת ולגלות שאין כל

חשש סכנה, או הברחה בתפילין. ומחמת הטעמים הנ"ל ראובן פטור

מלשלם על התפילין.

המכס והתפילין אין ללמוד ולדמות הלכה למעשה

מהנידונים הנ"ל!

א( שאלה: על אלו דברים חדשים מברכים ברכת 'שהחיינו'?

בגדים חדשים: הקונה )או המקבל( בגדים חדשים, צריך לברך

עליהם ברכת 'שהחיינו' אם שמח

בהם, אמנם כל זה דווקא בבגדים חשובים, כגון חולצות, מעילים,

טלית חדשה וכו', ויש אומרים

אף כובע יקר לימי החול )פסק"ת( ושבת, אמנם על בגדים שאינם

חשובים, כגון גרביים, נעליים, כיפה וכד', לא מברך, ואפילו שמח

בהם. ואדם עשיר שקנה בגדים ואינו שמח בהם מפני שרגילים אצלו,

אינו מברך. והקונה בגדים, אף שראוי היה לברך עליהם בשעת הקניה,

מכל מקום נהגו העולם שמברך בשעת הלבישה. ומי שלא ברך בעת

שלבש: כתבו הפוסקים, שיברך כל שהבגד עליו ונהנה מחידושו, אך

לאחר שפשטו ולבשו שנית לא יכול לברך, וכן הלכה )ואע"פ שמשמע

קצת מדברי החזו"ע ברכות )עמ' תב'(, שמברך כל עוד שניכר חידושו,

מכל מקום שם לא מוכרעת דעתו, ולהלכה פסק בהלכ"ב שלא לברך.

ונראה שהכי נקטי'. וראה מש"כ בס' מעין אומר, ששאל לרב בע"פ

והשיב לברך כל עוד ניכר חידושו(.

רהיטים, מכונית וכו', ששמח בהם: מנהג העולם שלא לברך

'שהחיינו' על כלים שמשתמשים בהם, ואפילו אם הם יקרים וחשובים

ושמח בהם, כגון מכונית חדשה, תכשיטי זהב וכסף, רהיטים חדשים,

מוצרי חשמל וכו', אמנם כיוון שמן הדין היה צריך לברך אם שמח

בהם, מן הראוי שייקח בגד חדש ויברך עליו ויפטור את אותו הכלי

)הלכ"ב )רכג' סע"לא'(. וראה חזו"ע ברכות )עמ' תב'((.

קנה בית חדש: כתב השולחן ערוך, שהבונה )והוא הדין לקונה( בית

חדש צריך לברך ברכת 'שהחיינו'. ודנו הפוסקים על פי מה שמצוי

בימינו, שהקונה בית בהלוואה )משכנתא( האם צריך לברך, ולהלכה

הכריע מרן ר' עובדיה יוסף זצוק"ל, שאם הוא אדם עמיד ולבו בטוח

שישלמה כראוי, יכול לברך )ראה חזו"ע ברכות )עמ' שצה'(. וראה

הלכ"ב )רכג' עמ' רסב'(, שכתב שנהגו כיום לא לברך, כדעת הבן איש

חי(.

ב( שאלה: אדם שלא ראה את חברו, או בן משפחתו 30 יום, האם

צריך לברך ומה? ומה הדין אם לא ראה אותם שנה שלמה?

תשובה: דעת רבותינו בגמרא, שאם לא ראה את חברו חודש ימים

ושמח מאד בראייתו, מברך בשם ומלכות 'ברוך אתה וכו' שהחיינו

וקיימנו והגיענו לזמן הזה', וכן פסק מרן בשולחן ערוך )רכה' סע"א'(,

וכן מי שלא ראה את אותם אנשים שנה שלמה, מברך בשם ומלכות

'ברוך אתה וכו' מחיה המתים' )והסיבה שמברכים

מחיה המתים, כתב המהרש"א, שכיוון שכל

אדם בראש השנה ויום הכיפורים נידון לחיים, או למוות ח"ו, לכן

שראהו לאחר שנה, מברך על כך שנידון לחיים וניצול מגזירת מיתה(.

ודנו הפוסקים, האם כיום נהגו לברך ברכות אלו. יש אומרים שכיום

לא נהגו לברכם וכתבו, שכיום גברה חנופה בעולם והרבה אנשים

אינם אוהבים באמת ורק עושים עצמם כאוהבים, ולכן אין לברך, ועוד

שקשה לאמוד מתי נקרא אוהב באמת. ויש שכתבו, שכיוון שהיום

התקשורת מרובה וודאי יודע בשלומו של חברו, לא לברך, ולהלכה

מסקנת מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל )חזו"ע ברכות )תכד' והלאה(( כך: לגבי

ברכת 'שהחיינו'- אם יודע שבאמת אוהב את אותו האדם שלא ראהו

30 יום, מברך, אף שדיבר עמו במכתבים, או שוחח עמו בטלפון ושמע

ששלומו טוב )ולדעת המשנ"ב, לא מברך אם שמע ששלומו טוב, וכ"כ כמה אחרו', אך

להלכה כנ"ל(. וזה דווקא שראהו במציאות, אך אם ראהו דרך מסך אינו

מברך, אף שלא ראה אותו 30 יום. ולגבי ברכת 'מחיה המתים'- אם

יודע שחברו חביב עליו מאד, מברך 'מחיה המתים', אמנם זה דווקא

שלא שמע ממנו כל השנה, אך אם שמע ממנו, או מאחרים ששלומו

טוב בדרך כל שהיא )מכתב, טלפון וכדו'(, אינו מברך, וטוב שיהרהר

הברכה בלבו )אמנם דעת הבן איש חי )עקב, אות יג'( וההלכה ברורה )רכה'(, שאין מברכים

כיום 'מחיה המתים' כלל(.

ג( שאלה: מי שנולד לו בן או בת האם צריך לברך ומה?

תשובה: בן- מי שנתבשר שאשתו ילדה בן, דעת רבותינו בגמרא

ובשולחן ערוך )רכג' סע"א'(, שצריך לברך 'ברוך אתה וכו' הטוב

והמטיב', אמנם כתבו הפוסקים שכיום נהגו שלא לברך ברכה זו,

אלא שבעת ברית המילה שמברך אבי הבן 'שהחיינו', יפתור את

השמחה על הולדת הבן. ונכון, שכשעושה כן, שיודיע לאמא שתכוון

לצאת ידי חובה בברכה זו, וגם הוא יכוון לפתור אותה )כ"כ בחזו"ע ברכות

)עמ' שפח'( ע"פ החסד לאלפים ועוד(. בת- יש מן הפוסקים שכתבו, שאף שאין

לברך ברכת 'הטוב והמטיב' על הולדת הבת, מכל מקום אם שמח

מאד בהולדת הבת ורוצה לברך ברכת 'שהחיינו' בשעה שרואה אותה

רשאי, שוודאי דינה אינו פחות ממי שראה את חברו, אמנם להלכה

ראוי לנהוג שיקח בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור בברכה

זו את הולדת הבת ויצא לכל השיטות )דעת הגאו' ר' דוד יוסף שליט"א בספרו

הלכ"ב )סי' רכג' עמ' רנא'(, שרשאי לברך אם שמח מאד בראייתה, וכן דעת המשנה ברורה,

שמברך, וכ"כ כמה אחר', אמנם מרן זצוק"ל בספרו חזו"ע, לא הכריע במחלוקת הנ"ל,

וכתב לקח בגד חדש וכנ"ל(.

חידת השבוע: אף שנמצא במקום טהור אסור לו להרהר בדברי תורה וכל שכן ללמוד.

החידה משבוע שעבר: איזה אופן חייב מיתה בידי שמים רק ע"י דיבור?

תשובה: אמר פיטום הקטורת וחיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה )או"ח סי' קלב' כרם שלמה(.

נלקח מספר 'בחוקותיך אשתעשע'

072-338-7000

בס"ד

מהיום אפשר

לקבוע עיתים לתורה

בכל מקום!!!

השיחות

לקול המחנה

ללא תשלום כלל!

מופק בס"ד ע"י כולל 'מחנה אפרים'

קול המחנה גילה, ירושלים

מאגר שיעורי תורה ענק

של כבוד הרב אפרים שרבני שליט"א דרך הטלפון!

וכן השיעור המרכזי של כבוד הרב ביום ראשון בשעה 20:20 בשידור חי )שלוחה 2(

עשרות אלפים כבר נכנסו! עשרות צמודים לטלפון כל יום! מה איתך?

ברכת 'שהחיינו'

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 5

הודעה משמחת לציבור היקר!

ציבור יקר, להלן השיעורים הקבועים שמוסר כבוד הרב שליט"א במשך השבוע:

בכל יום ראשון, בביהכ"נ 'משכן משה', גילה ב', רח' האנפה 2, בשעה 20:00

בכל יום רביעי, בביהכ"נ 'משכן מאיר', רמות ב', רח' אהרון אשכולי 110 , בשעה 20:30

בכל יום חמישי, בביהכ"נ 'מוסאיוף', בשעה 15:30

בכל יום חמישי, בביהכ"נ 'יזדים', בשעה 17:20

בכל שבת, בביהכ"נ 'שערי ציון ספרא', גילה ב', רח' המרגלית, כחצי שעה לפני צאת השבת

הציבור הקדוש

מוזמן!

עזרת הנשים

פתוחה!

לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 6