עלון כולל רב פעלים בן איש חי פרשת חיי שרה מספר 450 בראשות הרה"ג ניר אריאל שליט"א

כולל רב פעלים בס"ד כה' מרחשון תשע"ז גיליון שבועי מס' 405 בעיניים מאוד פשוטות ניתן לחלק את העולם לשני סוגי אנשים, הסוג האחד המתבונן על חצי הכוס המלאה על החיובי, והשני על חצי הכוס הריקה על השלילי. הסוג האחד יחיה תמיד בתחושה שברוך השם טוב לו יש לו אשה טובה, ילדים מצוינים ופרנסה בשפע, תמיד החיוך נסוך על פניו, רוחו רגועה ושלוותו מדבקת את כל סובביו. הסוג השני, טיפוס ממורמר חי בתחושה קשה של ניצול, אשתו גרועה, ילדיו על הפנים, החיים דפקו אותו, הוא חי בתחושה של ביש מזל, פניו נפולות עצביו מרוטים, אף אחד לא סובל את תלונותיו, לא אשתו לא ילדיו וגם לא חבריו, אם יש לו כאלה. כולנו היינו רוצים להשתייך לסוג הראשון, השאלה איך יכול להיות שבאותו עולם תחת אותה השמש, ואותם תנאים ואותה המשכורת וכו' האחד שמח ומאושר והשני בוכה, מה ההבדל בשורש הדברים? שניים נכנסים למסעדה האחד הוא אדם שמצבו עגום ואין לו אפילו לחם להשיב נפשו. והנה פונה אליו חבירו ומבשרו שנפתחה מסעדה חדשה עם אוכל משובח להפליא ו "בחינם" אורו עיניו של מיודענו, ומני אז הם אוכלים - בקביעות דבר יום ביומו באותה מסעדה "בית התבשיל" שמה, שם מחולק אוכל דלוח לעניים שמרוצים עד לב השמים. האם יעלה על הדעת שאותו "שנורר" יתלונן על כי תפוחי האדמה לא היו מתובלים לטעמו... פשוט שלא! ומאידך אם היתה ניתנת אותה מנה לאדם בן גילו מאותה עדה, במסעדה יוקרתית ובתשלום מלא ותפוחי האדמה - יגיעו שוחים בשמן וללא טיפת תבלין, הוא לא רק יתלונן הוא יהפוך את השולחן. ההבדל פשוט, הדלפון המאושר מרגיש שנותנים לו, ולבחור ששילם מגיע, "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות" הוא משפט מוכר וידוע, אבל שלב א' שלפני המשפט הזה הוא שרמת הציפיות נובעת ממקור אחד בלבד, מהתחושה שמגיע לי, אם מגיע לי אז אפשר להפוך שולחן על כל שטות ואם לא מגיע לי, אז כל מה שאני אקבל אני ארגיש מרוצה מסופק ומאושר. עד כאן זה די ידוע ופשוט , אבל יש זן נדיר של אנשים שלא תאמינו הם לא יודעים ולא מכירים את פילוסופית - חצאי הכוסות, האמת היא שהם לא מכירים יותר מדי פילוסופיות בכלל, הם פשוט לוקחים כוסות ריקות וממלאים אותם... בפרשה שלנו יש לנו איתם פגישה, אליעזר מגיע צמא ומתחנן למים, ורבקה נותנת לאליעזר בלי לצפות ממנו לדבר, בלי לשאול את שאלת השאלות למה מה קרה? מה אתה לא יכול לקחת בעצמך? זו דרגה הרבה יותר גבוהה מאשר לקבל את המציאות בלי ציפיות ולהיות מאושר, זה לקחת מציאות דלה ועגומה, בעצם כוס ריקה ולמלא אותה עד גדותיה, זה לתת ולהעניק ולשפר את המציאות וחיי הסובבים בלי ציפיות, זו לא רק הסתכלות על מה שיש כי הוא מתנה משמים, אלא לדאוג שאתה בעצמך תהיה המתנה משמיים, זו לא קבלת המציאות והודאה על מה שיש, זו ההענקה למציאות ומוכנות לסחוב אותה על גבך ולשנות אותה, זה לקחת כוס ריקה, למלא אותה עד גדותיה, ולשלם עליה בשמחה, עכשיו זה ברור למה היא נבחרה. ובנמשל שלנו על המסעדות, זה לקבל את השמן הדלוח בלי התפוחי אדמה, לשלם טיפ ולהגיד תודה ולרוץ לבדוק מה שלום הטבח, ולברר האם המסעדה נקלעה לקשיים לאחרונה, ואז פשוט להושיט עזרה. אתם יודעים מה בואו נעזוב את הקטע של המסעדות, בואו נתחיל בקטן, ונעשה את זה בבית כשמשהו לא לפי הציפיות, בואו נבדוק מה שלום ה"טבחית" כי ברור לנו ש"המלאך והמכונה", פשוט נקלע לאיזה קושי או בעיה, נבדוק במה אפשר לעזור ופשוט נושיט את העזרה אל תחייך לי, "ג'סט דו איט" אגב זה נכון גם בצד השני של המשוואה. - - זה הרבה הרבה יותר עמוק מלהסתכל על החצי הריק או המלא, זה פשוטו כמשמעו היכולת המופלאה למלא כוסות ריקים לחלוטין, אז מספיק להתבונן על הכוס ולחשוב מלא או ריק, צאו מזה אתם שייכים באמת לזן אחר הרבה יותר עמוק והרבה יותר גבוה, צאו ומלאו את כל הכוסות של מי שמסביבכם, הלא אתם מבני בניה של רבקה, היכולת הזו טבועה בכם עמוק בנשמה, אז תמלאו את הכוסות ונעשה לחיים!!! " בן איש חי " רח' בן סרוק 1 נאות שקמה ראשל"צ שע"י מתפללי ביה"כ נאות שקמה בראשות הרה"ג ניר אריאל שליט"א יוצא לאור ע"י אברכי הכולל הי"ו דבר ראש הכולל: תמלאו את הכוסות ונעשה "לחיים"!! חַ יי שָֹ רָֹה העלון יו"ל בחסות קדמי ביטוחים מפטירין: "והמלך דוד זקן" מברכין החודש - כסלו )חמישי( המולד ביום ג' בשעה ) 6 ) 16:08 בצהרים ביום ד' - תחילת החורף )הקור( הדלקת נרות: 16:17 מוצאי שבת: 17:16 מוצאי שבת ר"ת: 17:47 "ויהיו חיי שרה": נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שע"י בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה. )רש"י(. "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" )ע"ז ג ע"א( ואין הוא מעמיד בנסיון אדם אשר לא יוכל לעמוד באותו נסיון, שכן כל נסיון אינו אלא לפי כוחותיו של המנוסה. מה שנחשב לצדיק אחד כנסיון שחובה עליו לעמוד בו, נחשב לגבי האחר כנסיון שהוא למעלה מכוחותיו. מאברהם אבינו נתבע כי יעמוד בנסיון העקידה, שכן היה זה לפי כוחות צדקותו העצומה. ואכן, עמד אברהם בנסיון וכבש את רחמיו. לא כן שרה אמנו ע"ה, אשר היה זה למעלה מכוחותיה לשחוט את בנה, ומשום כך לא מצאנו בתורה כל רמז טענה או תביעה כלשהי על שרה, במה שפרחה נשמתה כשנודע לה על העקידה. אדרבה, בפסוק זה דרשו חז"ל כי היתה בת מאה כבת עשרים לחטא, וכי כל שנותיה היו שוות לטובה. )מליץ יושר( "ויקם אברהם מעל פני מתו": מדובר עוד לפני קבורתה של שרה וא"כ מהו שכתוב ויקם מעל פני מתו? מבאר רבי ירוחם ממיר זצ"ל: אברהם שרוי באבל כבד על פטירת אשתו, אבל כעת שעליו לסדר את עניני קבורתה עם בני חת, "ויקם מעל פני מתו" לא ניכר על פניו כלום! כזו שליטה במצבי הרוח, לבני חת לא מגיע לראות אדם שבור עצוב, זה לא מעניינם, אברהם אבינו פונה אליהם בסבר פנים יפות, במנוחת הנפש מפליאה בישוב הדעת ומבקש לעשות עיסקה לקנות אחוזה בנחלתם. "לספוד לשרה": כתב רש"י: נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה. מבארים מפרשי הפשט שאחד בא לשרה והגיד לה שאברהם נצטווה לשחוט את יצחק, ולפני שהספיק לומר לה שלבסוף לא נשחט, פרחה נשמתה מבהלה. מעיר רבי שמשון פינקוס זצ"ל: כמה פעמים נקלע אדם למצבים דומים, ועם שכל ודעת יכול לחסוך הרבה עגמת נפש, כמו למשל: אחד מתקשר להורי תלמיד ומספר שהיתה תאונה עם האוטובוס של התלמידים ביניהם היה בנם, אבל לא קרה כלום. כמה צער ודקירה בלב היה חוסך אם היה תכף מקדים ואומר תראו לא ארע דבר אבל היה כך וכך, השניה בין ההבהרה לסיפור, יכולה לעלות לפעמים ביוקר, וכך בעתות שמחה, כמה יכולים להוסיף שמחה למנוע תוגה כשימהר לבשר בשורה טובה. "ביני ובינך": פירש רש"י: בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, וכו'. ב"אילת השחר" כאן מעיר: בדרך כלל כשאוהב אומר כך לאהובו הוא מתכוין לומר לו שהוא בא לקראתו, וכאן נראה להיפך, עפרון עוד מרבה הוא במחיר "ארבע מאות שקל כסף"?! אבל יתכן שאצל עפרון "חומד הממון" מה שביקש "רק" ארבע מאות שקל כסף, זוהי באמת הנחה גדולה... "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה": בנוהג שבעולם כי תחילה בוכה האדם על מתו, ורק אחר כך מתעורר להספידו. אצל אברהם אבינו היה הסדר הפוך: תחילה לספוד לשרה, ורק אחר כך לבכותה. שכן עיקר הצער לגביו היה, העדר כבוד שם שמים, שנגרם כתוצאה ממיתתה של שרה, אותה צדקת חסודה, אשר עסקה בגיור הנשים ובהכנסתן תחת כנפי השכינה, דברים אשר חסרו משעה שמתה. רק לאחר הספדה של שרה ההתבוננות במעלותיה, בא - גם הבכי על אבדנה הפרטי לאברהם. )מרן הגרא"מ שך זצ"ל( רבנו יעקב בעל הטורים מפרש, כי אות הכ"ף הקטנה שבמילה 'ולבכותה' מלמדת, כי לא בכה אברהם אבינו אלא מעט, שהרי אמרו חז"ל כי נענשה במיתתה, על שמסרה את דינו של אברהם לשמים, באומרה )בראשית טז, ה( "חמסי עליך". מתלונה זו של שרה למדו )ב"ק צג ע"א( כי "כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה". הוי אומר כי שרה גרמה את מיתתה, והרי היא כמאבדת את עצמה לדעת, כביכול. דין הוא שהמאבד עצמו לדעת אין מספידין אותו, וכיון ששרה הצדקת נחשבה, בבחינה דקה שבדקה, כמאבדת עצמה לדעת, לא הספיד אותה אברהם אלא מעט. "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא": מפרש רש"י: בין שני אוהבים כמונו "מה היא" חשובה, לכלום! שאל רבי חיים מאיר מויז'ניץ זי"ע: וכי מאימתי אברהם ועפרון היו אוהבים וידידים זה לזה? אלא תירץ הרבי, יש לפרש את דברי רש"י שכך אמר עפרון לאברהם: שנינו אוהבים, אולם כל אחד מאיתנו אוהב דבר אחר, אני אוהב כסף עד שארבע מאות שקל כסף לא נחשב בעיני לכלום. ואילו אתה אוהב מצוות ומוכן לפזר ממון רב כדי לקיימן עד שגם בעיניך ארבע מאות שקל כסף אינם חשובים... נמצא ששנינו איננו מייחסים כל חשיבות לארבע מאות שקל כסף... אברהם השביע את אליעזר עבדו המושל בכל אשר לו בה' אלקי השמים שלא יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני. בנוהג שבעולם האדם מקפיד מאוד בעניני ממונו, ואילו בעניני רוחניות הוא מקל מעט. ולדוגמא אם אדם מבקש להפקיד בידו של פלוני סך גדול של עשרות אלפי שקלים, הרי בודאי שהוא מברר היטב על האדם האם הוא ישר ונאמן ואם אפשר לסמוך עליו שישיב את כספו בזמן וכדומה. לעומת זאת כאשר אדם מתארח בבית אחר אין הוא מתעמק כל כך בהקפדתו של בעל הבית בענייני כשרות, ובענייני הלכה. בדברים מעין אלה נוטה האדם להאמין למראה עיניו ולסמוך על שיפוטו ללא כל בירור מעמיק... לא כן אברהם אבינו שאת כל עניני הבית ועסקיו המסועפים שנאמר "ואברהם היה כבד במקנה בכסף ובזהב", מסר הכל בידיו של אליעזר "זקן ביתו המושל בכל אשר לו", סמך על כך שהוא בודאי עבד נאמן ומסור. וכאשר הדבר נוגע לעניינים שברוח, שצריך - למצוא שידוך הגון עבור בנו יצחק, בזאת לא סמך עליו כדבר המובן מאליו, אלא השביעו בשבועה חמורה, בה' אלקי השמים, שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני. "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר": מדוע שילם אברהם אבינו דוקא במטבע העוברת לסוחר? שכן, הלכה היא כי אסור לתת כסף לעכו"ם, כדי שלא יתיך אותו ויעשה ממנו פסל. דין זה אינו אלא בכסף, היינו במטיל כסף או זהב. אך מותר לתת מטבע לגוי, כיון שאין חשש שיבוא הגוי לעשות ממנו פסל, משום שחס על ממונו ועל הנזק שיגרם לו מכך. 'כסף' סתם הוא מטיל כסף, אך 'כסף עובר לסוחר' מובנו מטבע. אברהם אבינו, שקיים את מצוות התורה עד שלא ניתנה, דקדק לשלם במטבע דוקא. )רבי יהונתן איבשיץ( "ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה": דבר גדול למדנו מכאן' אילו היתה רבקה מסרבת לבוא לא היה אליעזר מורשה לקחת את יצחק למקומה של רבקה והיה אברהם מעדיף שיקח מבנות ישמעאל או לוט אף על פי שפחותות בדרגתן מזו של רבקה. וכל כך למה. למדנו מכאן עד כמה גדול כוחה של חברה וסביבה, ועד כמה חשש לכך אברהם. אילו היה יצחק הולך למקומה של רבקה, היה חשש לשלמותם, שכן סביבתם הרעה היתה עשויה להשפיע עליהם, וגם זוג קודש קודשים שכזה היה עלול להיפגע. משום כך העדיף אברהם שישאר יצחק בסביבתו, גם אם תהיה אשתו פחות ראויה מרבקה, ובלבד שישארו בקרבת מקום תורה וחבורת תלמידי חכמים. ללא ערובה זאת, חשש אברהם, כי גם צדיק כיצחק וצדקנית כרבקה ירדו מדרגתם הרוחנית. והרי זה מוסר השכל לדידן. קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמחובתנו לעשות הכל כדי לדור במקומו של תלמיד חכם וכדי להתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים. )רבי משה פינשטיין דרש משה( "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה": יצחק בן ארבעים ועם כל זה לא סומך על שיקוליו האישיים בבחירת אשה, אלא אביו הזקן מטפל במציאת זיווגו, האב הזקן בא בימים מלא חכמת חיים יודע את מי לזווג לו זיווג שיעלה יפה ממנו יקום עם ישראל. "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו": כתוב בחז"ל שהגמלים של אברהם אבינו היו עם רסן בפיהם שלא יהיו רועים בשדות זרים. שואלים בעלי התוספות למה צריך היה לתת בפיהם רסן, הלא מצינו בגמרא שחמורו של רבי פנחס בן יאיר כל כך פעל בו קדושת אדונו עד שלא אכל מאכל שאינו מעושר, ובודאי גם גמליו של אברהם אבינו הרגישו בקדושת אדונם ולא יאכלו מן הגזל? בספר "שומר אמת" יישב שבכל זאת מאחר ויש על האדם חיוב לשמור על בהמותיו שלא יזיקו אין לו לסמוך על כך שמעצמם לא יאכלו. בספר "מקדש הלוי" ביאר: הרסן בגמליו של אברהם אבינו היה להראות לכל באי עולם איך הדרך להתנהג לשמור שמירה יתירה שח"ו לא יאכלו הבהמות משדות זרים. "וידבר אברהם באזני בני חת": אומר הרב שלמה וולבה זצ"ל רואים כאן את ההנהגה של האדם השלם, למרות ששקוע הוא ביגונו על מות רעיתו, באיזה דרך ארץ ובאיזה כבוד מדבר עם גויים פשוטי עם, ובעוד שהוא זה שהובטח מה' שהארץ שלו היא, וכאן עליו לנהל משא ומתן על חתיכת אדמה, לקבורת אשתו. "הקרה לפני היום": בשיחה שנשא רבי דוד מלינובסקי זצ"ל תיאר אשנב שפותחת התורה לתוך בתיהם החשוכים של אומות העולם, הנה יצחק אבינו מגיע לפרק נישואיו מתוך איזה רגשי קודש, מתוך תפילה זכה יוצא השליח אליעזר, ומה הוא מחפש? נערה בעלת חסד מושלמת להשקות אותו ואת גמליו, ומה מחפשים בבית בתואל? "ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים"... ואיך נראים הילדים שגדלים באוירה כזאת? "ויען לבן ובתואל" ופירש רש"י שלבן רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו. כי אם הכסף הוא הקובע, אם כן למה לכבד אב, אם הבן יותר מוצלח בזה, מוכרח הוא לקפוץ בראש, ובמה נגמרת פרשה זו? "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו" ופירש רש"י ונעשית דוגמת שרה. איזו קדושה ואיזו טהרה, השיא לו ציפה יצחק לראות ברעיתו שתהיה גדלותה כאמו הצדקת שרה. המבחן של הדור: אליעזר עבד אברהם מגיע לחרן ופוגש על העין את רבקה. "ולרבקה אח ושמו לבן, וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין". ראש כל בני הגולה רבינו יוסף חיים זצ"ל מבגדד, בעל ה"בן איש חי", פירש פסוק זה על דרך הרמז: "ולרבקה" זהו - כינוי לנפש, שהיא צדקת. "אח ושמו לבן" הוא היצר הרע. ומדוע נקרא היצר הרע 'לבן'? כי הוא בא אליך כצדיק, עם מצוות. - כאילו הוא צח וטהור. ומדוע הוא נקרא 'אח'? כי הוא נמצא אתך ובחברתך תמיד, כבר מן הלידה. היצר הטוב, לעומתו, מגיע רק בגיל בר מצוה. ועוד סיבה יש, שבעטיה נקרא היצר 'אח' שתמיד היצר הרע הזה הוא, כאילו, לטובתך. הוא נותן לך עצות כוזבות, שנראות טוב - בעיניך הוא אחיך ואוהבך כאילו, עד אשר מגיע הסוף המר, ונגלים מעלליו. - ומה הוא עושה, האח הזה היצר הרע? "וירץ לבן אל האיש" היצר הרע בא אל הבן אדם, ומסית ומדרבן אותו "החוצה"! 'עזוב - - אותך' מהשולחן ערוך, עזוב קצת את בית המדרש, ואל תלמד כל היום! ומה יש בחוץ? "אל העין" מה שאני נותן לך אתה יכול - לראות בעין, תענוגות של עכשיו ומיד, לא צריך לחכות לעולם הבא. ה' ישמרנו. וכמה שהדברים הללו אקטואליים ביותר לימינו אנו! הרחוב הקלוקל קורץ, "אל העין" במיוחד 'העיניים', כמה שמירה צריכים - אנו על העיניים. אין מקום בו נוכל לפנות ולא להיכשל במראות אסורות, בדרך לת"ת, בתור בבנק, בהמתנה במרפאה, בקופה במכולת והיכן לא?! אין מקום אחד לרפואה! "ומה יעשה הבן ולא יחטא?" כיצד ניתן להינצל מהמראות האסורות הללו? כיצד ניתן להתגבר על היצר הרע שמוביל אותנו בכח למבואות שאין ברצוננו להיגרר לשם? יש רק דרך אחת! נגדור עצמינו בחומות בצורות דלתיים ובריח וניתן מחסום לעינינו! אי אפשר אחרת. 'ובזאת תבחנו!' זהו המבחן של דורנו. שמירת העיניים, נקדש את מחשבתנו, ונפתח את ליבנו ומוחנו ללימוד התורה הקדושה! )הרב מנשה מוסאי מנהל ת"ת מגן אברהם( "לכל באי שער עירו": שכלם בטלו ממלאכתן לגמל חסד לשרה )רש"י( בעת פטירתו של רבי חיים הכהן מפס, בראש חודש מר חשון תקצ"ו, הכריזו רבני העיר על בטול מלאכה עד לאחר קבורתו של רבם הנערץ כפי שנוהגים בפטירת צדיקים לכבודם. אחד מבני העיר, שבבעלותו היתה חנות למוצרי מזון, סגר אף הוא את חנותו, אלא שאחד הקונים שכנעו לפתוח את החנות כדי למכר לו שק של קמח. ביציאתו, הסתבכה גלימתו בכד שמן שעמד בחנותו, ועד ששם לבו, זב השמן היקר לאבוד וכמה שקי קמח שנרטבו יצאו מכלל שימוש. בקש האיש להרויח כמה פרוטות ממכירת הקמח ויצא בהפסד גדול, כעונש על הזלזול בכבוד הצדיק המנוח. כבוד במותו: כמה אברהם אבינו טורח.. כמה הוא מתייגע... כמה הוא מתאמץ.. והכל עבור מה? עבור מה היה הכל? הכל למען אשתו, הכל לכבודה של שרה אימנו הצדקת, כל המאמץ והמשא ומתן המייגע עם עפרון רק בכדי ששרה תזכה לכבוד אחרון, הכל כדי שתגיע לקבורה בכבוד הראוי לה, ומה לגבי ההוצאה? לא פחות מ 044 שקל עובר לסוחר, שבחישוב עפ"י מטבע זמנינו הסכום מגיע ללא פחות ולא יותר מ 000,444 דולר! פשוט סכום אסטרונומי עבור מגרש ריק עם מערה שוממה בטח לפני כמעט 044 שנה, שווה היה לכמה מליונים של אז... ושוב כל העניין ממש לא נתפס, כל הוויכוח עם אנשי המקום והעסקה כולה נסגרת רק כדי שלאברהם אבינו יהיה היכן לקבור את אשתו...לא קצת מוגזם? האם משהו כאן לא קצת מוזר? אחים יקרים, אברהם אבינו לא סתם שם את נפשו ממש על חלקת קבר פשוטה לכאורה, ממש לא, כל המאמץ והמסירות נפש מסמלת הרבה לכל יהודי ויהודי, כאשר אדם מישראל נפטר לחיי העולם הבא כאן לא מסתיימת הדרך, כאן לא נגמר הכל, הגוף אמנם כלה ונפסד אך הנשמה שהייתה בקרבו כל חייו ממשיכה להיות לנצח נצחים, לנשמה אין סוף או גבול, היא פשוט ממשיכה במסע הארוך שלה אל עבר העולם הבא ואם תזכה אז תגיע לגן עדן, מקום מנוחת הנשמות. ובדת שלנו בניגוד לדתות אחרות גם לגוף היה תפקיד, הרי הוא שירת את האדם פה בעולם הזה נאמנה 04 שנה ואף יותר, בלי הגוף אין קיום לנשמה, הגוף הוא זה שאחראי לקיום הנשמה והוא הוא מקום משכנה, ולכן צריך לנהוג בו כבוד גם לאחר הפטירה, ולא סתם כבוד, אלא ציון ומצבה שידעו שכאן ניטמן יהודי, בן של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכיאה לבן של מלך, צריך לנהוג בו כבוד. אז מכל סיפור המקח וממכר של מקום קבורתה של שרה אימנו אנו למדים שיש חשיבות מאוד גדולה ליהודי גם לאחר עזיבתו את זה העולם, הכבוד שצריך לנהוג באדם בחייו, ממשיך גם אחר מותו, הנצחת זכרו נעשית ע"י קדישים ואזכרות ולימוד תורה, ליהודי יש המשכיות, יהודי הוא נצחי, ואין לו סוף, אז כעת הכל מובן, כל השאלות נענו, לא לחינם אברהם מראה לכולנו כמה כבוד מגיע לכל איש מישראל, ואיך מגיע לו כבוד במותו. )הרב ברק כהן שליט"א( סוף מעשה: יש הורים הסבורים כי כאשר ילד מגיע לגיל 04 , אחריות ההורים מסתיימת. מעתה, הבן או הבת הם אנשים מבוגרים שיכולים, וחייבים, ללמוד להסתדר בעצמם. אולם, אנו יכולים ללמוד מהנהגתו של אברהם שהורות לעולם לא נגמרת. בנקודה זו, יצחק היה יותר מבוגר מבן 03 ואברהם היה יכול במידה רבה של צדק "לזוז הצידה" ולאפשר ליצחק לבחור בעצמו היכן לגור ואת מי לשאת לאישה. אבל בפועל אברהם עשה את ההיפך בדיוק. במקום לנוח וליהנות מהחיים הפרטיים שלו, הוא ויתר על חסכונות החיים שלו ועל כל רכושו ונתן אותם ליצחק, בניסיון לעזור לו למצוא אישה ראויה )רש"י לפסוק י(. מכך אנו יכולים ללמוד שהורות לעולם לא נגמרת. גם כאשר הילדים שלנו הופכים לאנשים בוגרים, עלינו להיות מוכנים להקריב הכל למען ילדינו. בעקבות רוחות הסערה: בימים אלו היינו עדים לרוחות עזות שפקדו את האזור, הכל עף, חול בעיניים והרבה בלגאן, אנו אומרים מדי יום בתפילת שחרית בפסוקי דזמרה פסוק מהתהילים: "רוח סערה עושה דברו". ונשאלת השאלה מדוע רק על "הרוח" נאמר שהיא עושה דברו של הקב"ה, וכי השמש והירח לא עושי דברו? וכי ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים לא עושי דברו? התשובה היא: בכל הנזכרים יש לנו קצת הבנה מה התועלת שיש בהם בקיומם, אבל על הרוח נדמה שהכל מיותר "סתם רוח", ולכך בא הכתוב לומר "רוח סערה עושה דברו"! אין כאן כל חוסר תאום או חוסר שליטה, הכל בדיוק לפי הציווי, כל גרגיר חול שעף, כל עלה שנידף, הכל עם חשבון מדוקדק, גם אם לא רואים למה ולא יודעים בשביל מה. 03-5017702 מתקשרים ומרוויחים סוכנות הביטוח המובילה לשומרי תורה המרכז הארצי לביטוח רכב ביטוח רכב . דירה . עסק חיים . פנסיה . משכנתא קדמי ביטוחים ר' קדמי בתפילה בבית הכנסת העתיק ברומא