בס"ד
בס"ד יוצא לאור ע"י כולל אברכים בראשות מו"ר הרב אפרים שרבני שליט"א
גליון מס' 160
כ"ה חשון תשע"ז
העלון טעון גניזה | נא לא לקרוא בשעת התפילה
לקבלת העלון במייל: M_efrim@walla.co.il
העלון מוקדש לע"נ מורנו ורבנו עטרת ראשנו, רבם
ואביהם של כל ישראל, מרן ר' עובדיה בן גורג'יה זצוק"ל
פרשת חיי שרה
1
רק לתת
הדלקת נרות: 16:21 עלות השחר: 05:08
לנוהגים 40 דק': 16:01 נץ החמה: 06:153/4
סוזק"ש מג"א: 08:17 יציאת השבת: 17:12
סוזק"ש גר"א: 08:48 יציאת השבת )ר"ת(: 17:45
השעות לפי זמני ירושלים שבת שלום!
התורה מספרת על אליעזר עבד אברהם שיוצא לחפש כלה ליצחק
אבינו. הוא מבקש מהקב"ה כלה שיש לה לב לעמוד ולחלק כוסות
שתייה לצוות שלם של אנשים, וכן לשיירה שלימה של גמלים מבלי
לחשוב פעמיים. "הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי"- רק כלה כזאת
תכנס לבית שלנו, כלה שכל כולה חסד, שכל כולה לתת, רק אחת כזו
יכולה להמשיך את עם ישראל, רק דרכה יעבור העם היהודי.
"כִי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"- הקב"ה מבקש תבנו לי עולם של חסד,
אני רוצה עולם יפה. משל למה הדבר דומה, לכסא שהיו לו ארבע
רגליים, אך כיוון שאחת מרגליו הייתה קצרה היה הכסא מתנדנד. מה
עשה בעל הבית? נטל אבן והניחה תחת אותה הרגל והיה הכסא עומד.
אומר המדרש, הסיפור הזה הוא על הקב"ה, "מלמד, שכסא של מעלה
היה מתנדנד"- הקב"ה לא היה יושב בנוח, לא טוב לו, "עד שבא הקב"ה
וסמכו"- הקב"ה מצא אבן והניחה תחת אותה הרגל והיה הכסא עומד.
ושואל המדרש, ובמה סמכו? עונה המדרש, סמכו הקב"ה בחסד. זו
האבן שמחזיקה לקב"ה את הכסא, אבן של חסד. כשיש חסד, כשיש
לב, הקב"ה יושב בנוח, טוב לו בעולם.
כשניגש עולה חדש אל הרב החזון איש זצ"ל ותינה לפניו את צערו, היה
החזון איש מקשיב ומייעץ, מקשיב ומפייס, מקשיב ומתייחס. לאחר
כמה שעות, כשסיים אותו יהודי לדבר ואחר שפרק את לבו, הוציא צ'ק,
רשם בו סך מכובד ואמר לרב: "הרב, זה שלך, זה הכרת הטוב ממני על
כל תשומת הלב והקשב הרב שהרב העניק לי". אמר לו הרב: "מחילה
ממך, אך אני לא מקבל כסף". תמה היהודי ושאל: "רגע, אם הרב לא
לוקח כסף, אז ממה הרב מתפרנס? ממה הרב חי?". ענה לו הרב: "אני
חי מלעשות טוב ליהודים, מזה אני חי". קוראים יקרים, שתזכרו, בגלל
אנשים כאלו הקב"ה יושב בנוח, בגללם יש לו כסא לשבת. ומספרים
על החזון איש, שכמה ימים לפני הסתלקותו מן העולם, הגיע הרופא
הפרטי שלו, ד"ר משה המר, וערך לו סדרת בדיקות. לאחר בדיקה
מקיפה, הודיע הד"ר שיש הפרעה קשה בתפקוד הלב של הרב,
שהרב מוגדר כפיקוח נפש ויש לעצור את קבלת הקהל מידית,
כיוון שהלב של הרב זקוק למנוחה מוחלטת. גיסו של הרב,
הרב גריינמן, מיד סגר את הדלת ותלה שלט על הדלת, שעקב
חולשתו של הרב אין קבלת קהל. החזון איש היה שרוע על
המטה וחלוש מאוד, אך כשראה את הדלת נסגרת, אמר בקול
חלוש: "תפתח בבקשה את הדלת". אמר לו הרב גריינמן:
"כבוד הרב, איך אפשר בשעה כזו לקבל קהל? זוהי סכנה של
ממש!". אמר לו הרב בקול חלוש: "וכי האנשים האלה באים
לתענוג? הם באים לבקש נחמה, הם צריכים עזרה ואתה רוצה
לסגור עליהם את הדלת?! בשבילי, אני מבקש, תפתח להם בבקשה".
איי איי זה היה חזון איש, גם את הנשימות האחרונות שלו הוא חילק
לעולם, הוא לא השאיר לעצמו אפילו כמה דקות לנשום בשקט. אומר
הרב גריינמן: "החזון איש נפטר על המטה כשהוא מקבל קהל". עד הרגע
האחרון, עד השנייה האחרונה לתת, עד הרגע האחרון לנשום חסד.
וכמה הוא היה נאה דורש נאה מקיים, הוא כותב באגרות שלו, ומיהו
היהודי יקר הנפש? מיהו היהודי השלם? "הוא היהודי שהיפגשות עם
רעהו היא לו חדוות הלב"- שהוא רואה יהודי זה עושה לו טוב- זה יהודי
שלם. "ואין כאב אצלו ככאב של פגיעה בכבוד חבירו, או שחיסר מרעהו
חסד"- זה יקיר נפש, יהודי שהשמחה שלו לא יכולה להיות שלימה
בזמן שחבר שלו חולה, או שחברו עדיין רווק ולא מצא את השידוך שלו,
זה היהודי יקיר הנפש, אחד שצובט אותו אולי הוא לא נותן מספיק
לאחרים. וכמו שמספרים על הרב מטשעבין, שנסע פעם במכוניתו עם
הנכד שלו שישב מאחורה. ובאמצע הנסיעה הבחין הנהג באדם שחיפש
'טרמפ' ורצה לעצור לו כדי לאספו. הנכד שישב
מאחורה אמר: "אוף, יהיה כאן צפוף עכשיו". מיד הסתובב הרב
מטשעבין אל נכדו ואמר לו: "אני מעולם לא האמנתי שיהיה לי נכד
שיוציא משפט כזה מהפה שלו, שמישהו יעמוד בתחנה והוא יגיד
צפוף!"- זה יהודי שלם! אחד שלעולם לא צפוף לו, זה אדם גדול.
התורה הקדושה לא תעניק לשום בריה את התואר 'גדול' אלא רק למי
שיש לו לב גדול. הקב"ה ישתבח שמו נקרא גדול, הא-ל 'הַגָּדוֹל', כיוון
שמרבה להיטיב. אברהם אבינו נקרא: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים", למה?
כי התורה מעידה עליו: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע", 'אשל' הוא ראשי
תיבות- אכילה, שתייה, לוויה, הוא היחיד שפתח גמ"ח של אכילה
ושתייה והיה מלווה אותם לבית, הוא היה חי רק כדי לעשות לאנשים
טוב, עליו התורה מעידה זה אדם גדול. גם האשה השונמית שאירחה
את אלישע הנביא בביתה, אשה שהכניסה אברך אצלה לבית ודאגה לו
לכל, התורה כותבת עליה: "וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה". גם אחד הטעמים ששבת
הגדול, שבת שלפני פסח, נקראת בשם זה, הוא משום שמחלקים בה
'קמחא דפיסחא'- שבת שדואגת לעניים היא שבת גדולה. הקב"ה רוצה
אנשים גדולים, הקב"ה צריך אנשים גדולים.
מספרים על אשה אחת שתקפו אותה צירי לידה ובעלה הזמין מיד
אמבולנס. כשהגיעו הצוות הרפואי, הבעל קיבל דום לב, הצוות הרפואי
ניסה להחיותו, אך ללא הועיל, הבעל נפטר במקום ואת האלמנה
הטריה המסכנה הובילו לחדר לידה. השברון היה גדול, בא ילד והלך
אבא. הדמעות לא הפסיקו לרדת. יום לפני הברית, אמרה היולדת שהיא
רוצה לקרוא את שמו של הבן על שם האבא. היו קצת מבני המשפחה
שחששו מכך, כיוון שהאב נפטר בצורה טראגית כזאת, ומיד יצרו קשר
עם הגאון ר' שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל לשאלו בדבר. כשהרב שמע את
השאלה בטלפון, הוא שתק ולא ענה, אלא בכה. כשנרגע הרב, הוא אמר
להם: "תמתינו לי אני כבר מגיע". הוא נכנס לבית האלמנה והתחיל
לבכות. שהפסיק, הוא אמר לאלמנה: "יש לי שני דברים לומר לך. אחד,
שאת תקראי את השם של הילד על שם אביו, זה יעשה נחת רוח
גדול לנפטר. והדבר השני, אני יודע שלילד הזה לא יהיה אבא,
אז באתי להגיד לך שמהיום אני אהיה אבא שלו, מהמטרנה
שהוא צריך עד החתונה שלו וקניית דירה, הכל יעבור דרכי".
וכך היה, הרב אוירבאך זצ"ל חיתן את הילד הזה, הוא גם דאג
למצוא לאלמנה חתן, הוא ליוה אותו בכל פרק בחיים שלו-
באירוסין, בחתונה, בקניית הדירה, אבא אמיתי. זה שהוא לא
הכיר אותה, זה לא עצר אותו מלהיות אבא של הילד שלה- אלו
אנשים גדולים, אנשים שחיים מלעשות טוב ליהודים, בגללם
הקב"ה יכול לשבת קצת בנוח, בגללם היה שווה לו לייסד עולם
כדי לראות את התמונות האלו.
אמר ר' משה ליב מסאסוב זצ"ל: "אני לא הייתי יודע אהבת ישראל
מה היא, עד שפעם אחת ראיתי שיכור שאומר לחבירו: "אתה אוהב
אותי?". ענה לו חבירו: "בטח שאני אוהב אותך, איזו שאלה?!". אמר לו
השיכור: "אתה יודע מה חסר לי?". אמר לו חבירו: "לא, מה חסר לך?".
השיב לו: "אם אתה לא יודע מה חסר לי, איך אתה אומר שאתה אוהב
אותי?". אם אתה לא יודע מה אנשים עוברים, אתה לא אוהב ישראל,
שתזכור, אם אתה לא חושב לתת כתף ולהטות שכם, זה לא יהדות.
שאלו אותי שבוע שעבר כמה בחורים מה לקבל עלינו, אמרתי להם,
תמצאו בחור רווק שמתעכב לו השידוך ותקבלו עליכם לא להפסיק
להתפלל עליו עד שיתחתן, בזה אתם תתחילו להיות אנשים טובים,
להיות אנשים עם לב.
יה"ר באמת שנזכה לדאוג לאחרים, שנזכה באמת להגדיל את הלב
שלנו, לנשום חסד, שנזכה לדעת שהאדם לא נברא בעולם אלא להיטיב
לאחרים, שנזכה להיות יהודים טובים. אכי"ר. אשריכם ישראל. שבת
שלום עם ישראל! אפרים שרבני.
לפני הגאון ר' יצחק זילברשטיין, הגיע אדם עם בעיות בשלום בית. לאחר
בירור, נמצא שהאיש אינו מכבד את אשתו כראוי, הוא מסכים לעצמו
'להקטין' אותה ואף עושה כן בפני הילדים. "לפני הכל ברצוני לספר
לך משהו", פתח הרב וסיפר על יהודי עשיר המתגורר בוילה עם שלשה
מפלסים שאת אביו שלח – לאחר 'כבוד' – לבית זקנים. "שאלתי אותו,
מדוע אינך מביא את אביך אל הבית המפואר שנתן לך הקב"ה, הרי יש
לך כל כך הרבה חדרים?!". ואז פנה הרב זילברשטיין אל אותו אחד שלא
כיבד את אשתו ואמר: "אתה יודע מה אותו אחד השיב לי? הוא אמר:
"נכון, הקב"ה נתן לי בית עם הרבה חדרים, אבל אני מעדיף להכניס
אנשים זרים רק לא את אבא שלי. אתה יודע למה? מפני שהוא תמיד
פגע באמא שלי, תמיד ראינו כיצד היה כועס ומבזה ופוגע בה, לא מגיע
לו שאני אכניס אותו!" ". ואז סיים את הרב את המוסר החשוב: "אדם
שיזלזל באשתו, בפרט בעיני ילדיו, הילדים שלו לא ישכחו לו את זה לנצח,
ואז הקב"ה יגלגל לו כגמולו, שאף הוא יצטרך לילדיו, ואילו הם יפנו לו
עורף".
סיפור קיצוני סיפר הרב, אך המסר בצידו ברור וממנו ניתן להפיק את
המוסר והלקח הגדול- עד כמה יכול להשפיע שלום הבית על חינוך הילדים.
הילדים יושבים בסלון ושומעים את האב והאם מתווכחים )ובפרט אם זה
קורה לעיתים קרובות(, נפשם אינה כנפשנו ועם נפשם העדינה והטהורה
קשה להם מאד להתמודד למול המצבים שהם רואים את ההורים במצב
של מתח, הם מרגישים מאוימים וחסרי ובטחון והדבר מעמיד אותם
למול התמודדות שעלולה בהחלט לגרום להם נזק רב בעתיד. ולכן עלינו
ההורים לדעת, שחינוך ילדים ושלום בית 'זו עסקת חבילה', מי שלא
יהיה לו שלום בית, קשה מאד שהילדים שלו יהיו מוצלחים ובריאים
בנפשם, המחשבה ש- 'אם אנחנו לא מסתדרים זה לא סותר שהילדים
שלנו יצאו מחונכים\שמחים\יראי שמים' מוטעית ביסודה. וכששלום
הבית במצב רעוע, הראשונים להפגע מזה הם ילדיכם )ח"ו(! שמחתם של
הילדים ודרך עלייתם אינן קשורות במצב הכלכלי, הבריאותי, או בשאר
הבעיות האחרות שבבית )אם מתמודדים איתם בצורה נכונה ומנצלים
את המצב הקשה הנתון לאיחוד דווקא, בדרך של אמונה ובטחון בקב"ה
ולא ח"ו לשבירה(. מצינו די והותר בתים עניים מאד, או בתים שהיו
מלאים במחלות וקשיים שגידלו ילדים מאושרים, בריאים ושמחים! אלא
האווירה בבית, היא זו שמנתבת לאילו מקומות החיים יקחו את ילדיכם.
ילד שיגדל בבית שמרגיש בו 'כל רגע משהו פה הולך להתפרק', שהוא
מרגיש שאין מתחתיו קרקע יציבה שהוא יכול לעמוד עליה ]וכל שכן אם
שומע ח"ו איומים בגירושין וכדו', שכבר כתבנו בשיחות
קודמות, שאסור בשום צד שיהיה להוציא משפטים כאלו
מהפה ועל אחת כמה וכמה למול הילדים[, או שגודל באווירה שתמיד
שומע את ההורים מדברים בטונים מזלזלים זה לזו, או שתמיד יש לחץ
בבית ואווירה של 'בית משוגעים', או אפילו מבלי ללכת רחוק, מספיק
שהילד רואה שאמא ואבא שלו אינם מאוחדים, מסתדרים, אוהבים
ומנהלים מערכת יחסי אנוש מינימלית ואכפתית, יקח את זה איתו לכל
החיים והדבר ילווה אותו וישפיע עליו ]ורק הפסיכולוגים והמטפלים
יעידו על הנזקים הנגרמים מעברם של ילדים הסוחבים איתם את אווירת
הבית 'הישנה' והמשקעים מהילדות ואינם מצליחים להתנתק ממנה – אף
בלא להתכוון – עד לביתם ומשפחתם שהקימו לאחר זמן מרובה[.
ומאידך, בית שיש בו שלום, בית שההורים בו מאוחדים, שאמא לא 'זזה
מילימטר' בלי אבא, וכן אבא לא זז בלי אמא, הבית שמח, ריח הכבוד דבוק
בקירות וניכר תמיד באווירה, בלי צעקות ולחץ, בית שמנוהל רק בנחת! זו
היא חומת הברזל והארובה הגדולה ביותר לשמור על ילדינו. על הצדיק ר'
אברום אהרונוביץ' זצ"ל ואשתו מספרים, שתמימות הדעים וההרמוניה
המושלמת ששררו ביניהם היו לדבר מדהים. כשהייתה מתעוררת שאלה,
היה סדר קבוע, הילדים היו מגיעים לשמוע את דעת אמם הצדקת, האֵם
הייתה מורה להם כפי חכמתה ולאחר מכן היו הולכים הילדים לאמת
את דבריה אצל הרב זצוק"ל. ולפלא היה כיצד – באופן תמידי – הייתה
מכוונת דעתה בדיוק מוחלט לתשובת בעלה, לעולם היא לא פיספסה.
הילדים בגדלותם סיפרו עד כמה נתנה להם הרגשת הבית תחושה בריאה
של אמא ואבא מאוחדים ואוהבים.
וזו היא הדרך הטובה ביותר לשמור על ילדינו קרובים אלינו וקרובים
לקב"ה, דהיינו להראות לילדים שבית של תורה הוא בית שמח, בית של
ערכים וכבוד אמיתיים, בית שהשלום והשכינה שורים בו באופן קבוע!
ואם לא נעשה זאת, אם הילד לא ירגיש במאת האחוזים שאבא ואמא
נבדלים מאד משאר בני האדם הרחוקים מתורה ומצוות, שכאן יש משהו
אחר, טוב וטהור יותר, הוא יחיה בהרגשה של 'אין לי מה לחפש פה...
כנראה שזה לא כזו מציאה'. ובדבר זה קשה מאד לעשות 'הצגות' ואם
לא נחיה את הדברים בצורה הנ"ל ולא נשקיע את כוחנו בשלום והאווירה
של הבית, קרוב לוודאי שהילדים ירגישו, אי אפשר לרמות אותם )גם אם
נראה לנו שכן, הם קולטים הכל גם בגיל צעיר מאד. ומכל מקום וודאי
שלפחות את מה שאפשר נחסוך מהם והרע במיעוטו עדיף(. ה' יזכנו
שנשמור על שלום ביתנו ועל ילדינו תמיד. אכי"ר! שבת שלום ומבורך!
התורה השבוע תסכם לנו את כל מסכת החיים של אמא שרה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי
שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"- מסכת חיים
לא פשוטה עברה על אמנו הצדקת. המתנה של תשעים שנה במחלקות
פוריות )לא שנה וגם לא עשר שנים- 90 שנה שלמות היא שומעת
מהרופאים 'אין סיכוי'(, לקיחתה מבעלה לבית פרעה ומאוחר יותר לבית
אבימלך, טלטול מביתה ממקום למקום וניסיונות פרנסה קשים )'ויהיה
רעב בארץ' בניסיון לך לך(, לאחר מכן מכניסה את צרתה לתוך ביתה
וצריכה לסבול שבעלה בחיק אישה אחרת- השפחה שלה, ועוד שילדה
לו הגר את ישמעאל ואף הסכימה לעצמה לזלזל בה ולבסוף גם נפטרה
באופן טרגי ביותר, שנתבשרה שאברהם הלך לשחוט את יצחק. בקיצור,
"כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ"- אין תחום בחיים ששרה אמנו לא חוותה
ניסיונות, ניסיון בא וניסיון הולך.
ולכאורה, היה זה המתכון הגדול ביותר לחיות חיים של עצב ויגון, מרמור
וצער שיכלו לאפוף אותה, תחושות קשות של חוסר מנוחה נפשית ורצון
לזעוק 'עד מתי?!', אבל לא! באה התורה במשפט אחד ומגלה לנו בדיוק
הפוך, מפרשים רבותינו )רש"י במקום( את הפסוק הנ"ל: "כולם שווים
לטובה"- ומבאר הרב 'שפת אמת': "מלמד, ששרה קיבלה בתמימות
ובאהבה מה שעבר עליה כל ימי חייה"- השמחה של שרה אמנו אינה
תלויה במאורעות העוברים עליה, כל יום – ללא יוצא מן הכלל – הוא
שמחה ולא משנה מה עבר עליה היום. שטוב, היא מודה לקב"ה ושמחה
על הטוב. רגע, ומה אם לא טוב? אומר ה'שפת אמת', שלא טוב זה מושג
שיהודי חייב להוציא מאוצר המילים שלו! אין דבר כזה אצל הקב"ה
לא טוב, יש 'לא נוח', 'לא נעים', יש 'קשה', יש 'מעייף', אלו מושגים
נכונים, אבל לא טוב?! הקב"ה עושה רק מה שטוב עבור הנשמה שלי גם
אם אני לא מבינה את זה! את זה שרה יודעת! שרה אמנו אינה מפחדת
מהתמודדות, היא מסתכלת לחיים בעיניים וכל גל וגל שהקב"ה שולח
אליה, היא עומדת בו בגבורה ושום קושי לא מוריד לה את החיוך מהפנים!
שרה יודעת, שהשמחה של האדם אינה תלויה במאורעות החיים, אלא
תלויה בקשר שלו עם בורא עולם... היא יודעת, שישנם אנשים שיושבים
על מי מנוחות והם המסכנים והעצובים ביותר, למה? כי הם רחוקים ממי
שהשמחה שייכת לו! ומאידך, ישנם שעוברים ניסיונות גדולים, אבל הם
שמחים ומאושרים... וזה מפני שהם קרובים למי "שעֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ",
למי שיכול באמת לתת שמחה! היא יכלה לעמוד ולשאול הרבה שאלות
את הקב"ה, למה אני? יש לי כיסוי ראש, אני צנועה מכף רגל ועד ראש,
בעלת חסד ועוד ועוד, אז למה דווקא לי?! אבל בכל זאת היא
קבלה את מאורעות החיים בשוויון נפש והבינה שהקב"ה יודע בדיוק מה
הוא עושה!
ואם נעקוב אישה יקרה אחר 'המסלול' של שרה אמנו, נבחין, שכל ניסיון
הסתיים ב'סוף טוב', תמיד החליף אור גדול את החושך. הרעב הפך ל-
"וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", השנים של הבדידות ללא ילד הסתיימו
ב- "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה", גם הבעיות עם הגר נגמרו ב- "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר
אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָֽרַע". שרה זוכה לראות
בישועתו של הקב"ה, על כל ניסיון היא קיבלה 'פיצויים' וזה דווקא בגלל
זה, כי אומרים רבותינו: 'סמא דיסורי קבולי'- דהיינו, שאין תרופה כנגד
הקשיים והבעיות כמו לקבלם בשמחה ובאמונה! וכמו שמסופר על בתו
של הצדיק ר' מאיר מפרימשלאן, שחלתה בחג הסוכות, וכשהגיע יום
שמחת תורה הייתה ממש על ערש דווי. כאשר שמח הצדיק בשעת ההקפות
כמנהגו, נכנסו אליו החסידים ובקשו שיטכס עצה בדבר ישועה ורחמים
לבתו. נכנס הצדיק לחדרה וראה שהיא בדקות האחרונות של חייה, נשא
עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, צווית לתקוע בראש השנה ומאיר
תקע, צווית להתענות ביום הכפורים ומאיר התענה, צווית לשבת בסוכה
בחג ומאיר ישב, צווית לשמוח בשמחת תורה ומאיר שמח. והנה, עשית
את בתו של מאיר חולה מאוד ומאיר צריך לקבל את הדבר בשמחה, כי
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ולכן מקבל מאיר גם
את זאת בשמחה, אבל ריבונו של עולם, הרי הלכה מפורשת היא: "אין
מערבים שמחה בשמחה" ואיך אוכל לשמוח גם במות בתי וגם בשמחת
תורה ביחד!?". משאמר כך, נתמלא מיד רחמים הקב"ה על הבת ומיד
החלה הבת להזיע והתרפאה- שאדם מקבל את הניסיון במלואו הישועה
אינה מאחרת מלהגיע!
לכן אישה יקרה, 'צאי לך בעקבי הצאן' ותזכרי תמיד, עבודת האמונה
היא משימה קשה מאד, אבל לחיות בלי אמונה, להיות רחוקה, זה הרבה
יותר קשה, הרבה יותר קשה להתמודד לבד, הרבה יותר קשה 'לסחוב' את
החיים ואת הקשיים לבד... ומי שלא תיקח את המשימה הזו ברצינות,
הסיכוי שלה להיות מאושרת רחוק מאד וליתר דיוק בלתי אפשרי! לא
בכדי עברה שרה את כל הניסיונות הללו, בפרנסה, בילדים, בשלום בית,
בגלויות, כל זה כדי שנשאב כוח ונדבק באמותינו הצדקניות ע"ה. ובע"ה
נזכה שזכות אמנו הצדקת תגן עלינו, אכי"ר. שבת שלום ומבורך!
לקבל באהבה
הנהגות עפ"י התורה לגבר ולאישה: אמא + אבא + שלום בית = ילדים מוצלחים!
הנהגות עפ"י התורה לאישה:
לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 2
לאור הביקוש הרב לדיסקים של כבוד הרב שליט"א,
יצאו בע"ה דיסקים רבים מכל הזמנים! כל המעוניין
לקבל דיסקים אלו בחינם! עד הבית! יצור קשר עדי 055-6777655
חיים 055-6777644
לעולם לא נשכח את השבת הירושלמית המרוממת שעברה עלינו.
הרובע היהודי בעיר העתיקה, הכותל המערבי, התפילות, הקדושה,
האווירה. במוצאי שבת חשנו צניחה אדירה. רצינו להישאר עוד ועוד.
התארגנו בכבדות, מתכוננים לשוב אל עיירת הספר הלא רחוקה שלנו,
ואז קיבלנו את הטפלון הגורלי. "שרה'לה? אולי כדי שלא תחזרו הביתה
בינתיים?". "מה?" לא הבנתי. זו הייתה רוחל'ה, אחותי הגדולה. "תשמעי
לי, כדאי שתמשיכו את הטיול כמה שעות נוספות. אולי תקפצי לחמותך,
מה דעתך?". "רוחל'ה. תאמרי לי מיד מה קרה". "תקשיבי, זה לא ממש
נורא, תמיד יכול להיות גרוע יותר ואין נפגעים, זה העיקר. ניסי ניסים".
"רוחל'ה. מה קרה, והרגע!!!". "הבית שלכם נשרף". כך בדיוק קלטנו
את הבשורה: אבא, אמא ועשרה ילדים בעשרה גילאים. הפתאומיות,
הידיעה שאין לאן לחזור, המחשבה על אלפי הפרטים שמכיל ביתנו- כל
אלו הממו אותנו בלי יכולת לדבר. אנחנו גרים בקומה שלישית בבית
מגורים עליז. כבר בתחילת השבוע ביררה שכנה המתגוררת ברחוב אם
דירתנו פנויה לשבת. ביום רביעי הודיעה לי ידידתי מן הרובע, שמרבה
להזמין אותנו, שהשבת- אין לי יותר סיבה לא לבוא. יש להם דירה ריקה
מול הכותל ומצפה לנו שבת נפלאה. החלטנו לתת את הסכמתנו וכולם
חגגו, כולל השכנה שמיהרה להזמין ארבעה)!( זוגות לכבוד שבת. ארבעת
הזוגות התפרשו בביתנו בטוב ובנעימים. הכנו להם מגש עמוס נרות בחדר
האורחים ושלוש נשים הדליקו בו בשמחה. הרביעית החליטה לקחת את
הנרות אל החדר שלה )חדר הבנות שלנו( והניחה אותם על כוננית ספריית
העץ של הבנות. אחר כך נעזב הבית לטובת בית ההורים. לעולם לא נדע
איך בדיוק התלקחה האש. האם היה זה וילון שנתפס, גץ בודד שהתלקח,
או שמא הייתה זו שלהבת של רוח שחדרה מהחלון הפתוח. כך או אחרת,
אש חיה דלקה בחדר הבנות בליל שבת באין מפריע. הייתה זו שבת חמה
במיוחד וסעודות השבת נאכלו בחדרים ממוזגים וסגורים. כך לא הבחין
איש באש המתלקחת. אחת השכנות ירדה להביא את העגלה של התינוק
שנשכחה ברחוב ונעצרה מול החלון המהבהב שלנו. עוד רגע ושניים והיא
קלטה: הבית של ברגופן עולה בלהבות. זו הייתה סכנת נפשות ודאית,
ולאחר בירור הלכתי קצר חייג השכן 102 והזמין את שירותי מכבי האש.
בתוך שניות התרוקן הבניין מדייריו. הכבאים הורו לכל משפחה למנות את
יקיריה ולבדוק האם יש אורח שנשכח חלילה. בינתיים היה ביתנו הולך
ונאכל. "אז את כבר מבינה, שרה'לה? הכבאים אמרו שאין מה לעשות,
צריך לזרוק את כל הבית. את צריכה חדש, קולטת?". "מה חדש? מי
חדש?" אני זועקת, שוכחת מעשרה זוגות העיניים הנפערים מולי בזעזוע.
"אנחנו לא זוג צעיר, יש לנו עשרה ילדים ועשרים אלף דברים: בגדים,
נעליים, ספרים, אוספים, כלים, בובות, משחקים" אלוקים, איך אפשר
להתחיל מאפס באמצע החיים? "ה' יעזור, שרה'לה, נירתם כל המשפחה",
ממלמלת רוחל'ה בצער. השיחה מסתיימת. בינתיים מזרימים המארחים
שתייה וממתקים לילדים, לטשטש אותם. בעלי אוסף את הילדים אליו
ורוצה לשמוע אותם. "אבל למה, אבא? אנחנו נתנו את הבית לשבת,
זה היה חסד ועכשיו לא נשאר לנו בית". לעולם לא אשכח את הרגעים
המיוחדים האלו. אני מביטה במשפחתי היקרה ומודה לה' אלף פעמים
שנתן לי אותה. דקות ארוכות הסביר בעלי בנועם חזור ושנה, כי מחסד לא
מפסידים לעולם: "תזכרו ילדים, מחסד רק מרוויחים. אנחנו ניצלנו. זכות
החסד עמדה לנו ותעמוד לנצח. למה נשרף לנו הבית? איננו יודעים, אבל
אחרי חסדים, ילדים, אנחנו נמשיך לרדוף". בינתיים שולחת לנו חמותי
רכב. אנחנו נכנסים לתוכו ומגיעים אליה, הורים מבולבלים ועשרה ילדים
בלי כלום. חמותי מתקשרת לכל המכרות שלה באזור והאספקה מתחילה
לזרום. חולצות בכל המידות, מכנסיים טובים, נעליים, גרביים, כיפות,
בגדי שינה. הכל לעשרה ילדים והכל במחירי הקרן וחלק בחינם. באותם
רגעים עשינו אנחנו את דרכנו אל מה שנשאר מביתנו. חושך בחוץ, חשיכה
מבפנים. מערכת החשמל קרסה ואנחנו מתקשים לאמוד את הנזק. שני
חדרים נשרפו כליל כמעט. כל הבית נראה מפויח, אבל אולי בכל אופן
אפשר להציל... רק למחרת בבוקר, כשראינו את הבית באור יום, חשכו
עיננו. הבנתי שאחותי לא הגזימה, צריך לזרוק את כל הבית. עמדנו בתוך
מה שנותר, שואפים אל קרבנו עשן ופיח. רציתי לבכות. בעלי הביט סביבו
והעריך את הנזק בעשרות אלפי שקלים. בשלב זה כבר ידענו שהביטוח
לא ישלם שקל בגלל רשלנות. דקות ארוכות חלפו, ואז שמעתי את בעלי
לוחש. "אולי בכל אופן ננסה לעשות כאן משהו, מה את אומרת?". הבטתי
סביבי בייאוש ולא ידעתי מה לענות. זהו לא זמן לבדיחות... ואז זה
התחיל. עד היום אני מתרגשת עד דמעות כשאני נזכרת. היהודי הראשון
היה עסקן ואיש חסד. הוא עלה מתנשף אל הבית, כשממחטה על אפו. לא
דיבר מילה, שלף את הסלולארי והתקשר אל העירייה: "אנחנו צריכים
שני עובדי תחזוקה לאמוראים 10 דירה 12 . כן... כן... לפנות מה ששרוף
שם. לנקות כאן ולסייד. בדחיפות!". שני ערבים גברתנים מגיעים אל
הבית ומתחילים לפנות את הרהיטים השרופים. אחר כך הם מקלפים את
הפיח מן הקירות ומסיידים את הבית בלבן בוהק. אור בעיניים. היהודי
יקרות, עסוקות היקר הזה היה רק הסנונית הפותחת. מצעד השכנות
הגיע אחריו; נשים עד למעלה מראשן ביום יום של עבודה וילדים והן הגיעו
עם כל הלב. כל אחת לקחה איתה שתי מכונות של בגדים )מתוך הארונות
שלא נשרפו(. הבגדים היו מפויחים לגמרי והנשים היקרות הללו השתמשו
בכל חומרי הניקיון האפשריים, כולל סודה לשתייה בשפע וכיבסו כל
מכונה עשר)!!!( פעמים לפחות. את הבגדים הן השיבו צחים, מגוהצים
ומקופלים. נשים צדקניות!!! בקבוצת אחייניות וחברותיהן התוססות
חילקו ביניהן את הכלים הרבים שמכיל ביתנו. הכלים היו שחורים
ומפויחים הרבה יותר משולי הקדרה. הן התיזו מסירי שומנים בשפע,
אחר כך הדיחו וקרצפו, שפשפו ושטפו ושטפו ושטפו... עד שהשיבו לנו את
הכלים כולם חדשים כבעת קנייתם. אברכים מסורים לקחו על עצמם את
ארון הספרים הענק שלנו. כל ספר קודש נוקה באהבה חמש פעמים)!!!( דף
דף. מי כעמך ישראל. שכנה אחת קנתה ספרי קריאה חדשים לילדים. היא
הכירה את תולעי הקריאה וידעה עד כמה כואבת להם האבדה. בעל חנות
הספרים ששמע על השריפה הוסיף לה עוד ארבעה ספרים חדשים שיצאו
לאור, ומאוחר יותר שלח לנו ספרי לימוד בחינם. מישהו שלח, בעילום שם,
שלושה אלבומים מפוארים של מדבקות לשתיים מבנותיי. הילדות פשוט
קפצו מאושר. היה להן אוסף ענק שנשרף. יהודי מבוגר שיצא לפנסיה
הגיע בוקר אחד אל הבית והודיע שהוא אחראי על החלונות. התברר שזו
הייתה עבודתו והוא אמן ממש בתחום, מלבד עלות החומרים, לא עלתה
לנו העבודה הרבה. חנות המשחקים של עירנו סיפקה משלוח משחקים
חדשים וגם עריסה. אחד השכנים, חשמלאי במקצועו, הקים לנו מערכת
חשמל חדשה. שכנה אחת הודיעה שהיא מפנה חדר אחד בדירתה בעבור
כל החפצים שכבר נוקו, כדי שלא יתייפחו מחדש. שבועיים נדדו ילדיה אל
חדרים אחרים בצפיפות. ביום אחד הגיעו אל ביתנו חמישה בחורי ישיבה
אלמוניים, כשהם שואלים מה אפשר לנקות. לא ידענו מה לענות, אז הם
לא שאלו והתחילו פשוט לקרצף בלטות עשנות. בכל פעם שהתעייפנו, היה
מגיע צוות רענן חדש. פעם בנות סמינר, פעם שכן שהודיע שיש לו שעתיים
פנויות, ופעמים רבות בני משפחה מסורים. אני עובדת במשרד גדול, בעל
כמה שלוחות. ביום אחד אנחנו מקבלים עשרת אלפים שקל. התברר שכל
עובד תרם סכום לא גדול עבור משפחתנו, ביניהם רבים הרחוקים מתורה
ומצוות. יהודים רחמנים בני רחמנים. באחד הימים קישרו אותנו עם
משפחה שגם ביתה נשרף. הגענו לבקר אותם ונדהמנו מן הפאר וההדר.
הכל היה חדש ונוצץ, אבל בני הזוג היו שבורים לחלוטין. הם השקיעו
מיליון)!( שקלים למען הבית ושנה תמימה כמעט. הם היו מרוקנים פיזית
וכלכלית. באותם רגעים קלטנו את גודל החסד. לא נפלנו לבור של חובות
וקיצרנו את תהליך השיקום לשבועיים. רק שבועיים ימים. כל מי ששמע
לא האמין. אבל כך בדיוק זה היה. חזרנו לבית חדש, רצוף אהבה וחסד
ולבנו מתרונן ומודה. בעלי ערך סיום גדול ומסיבת הודיה והזמין את כל
הבונים של הבית. אין מילים לתאר את השמחה הגדולה שפרצה מלב
כולם למראה הבית החדש. כולם חשו, כי הבית הזה הוא הבית שלהם.
ציבור יקר, עם ישראל, רגעים ספורים לפני שהם מתחילים לבנות את
המשכן וכליו, עומד לפניהם משה רבנו ואומר להם את דבר ה': איך יבנה
המשכן, מאילו חומרים, כמה על כמה, מי יבנה אותו וכו'. ובעלי המוסר,
כשהם קוראים את הפרשה הם נעצרים באחד הפרטים שמוסר משה
ר' לעם: "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה
וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ"- מי היו חלק
מהבנייה? בצלאל ואהליאב "וכל איש חכם לב". בצלאל ואהליאב בסדר,
אבל שואל המדרש, מי אלו 'חכמי הלב'? מה היה תפקידם בבנייה? עונה
המדרש, אני אגיד לך, אותם אנשים לא היו נמנים כחלק מהעובדים, הם
לא עשו ראיון עבודה, אלו אנשים שפשוט הגיעו למקום המשכן והתחילו
לעבוד, וכיוון שראה הקב"ה שהם רוצים ליתן מעצמם, נתן בליבם ה'
יתברך חכמה ובינה במלאכת המשכן. וכאן שואלים בעלי המוסר שאלה
קטנה וחשובה- למה? למה הקב"ה נתן בהם חכמה ובינה? למה הוא סייע
בידם? וכדרכם בקודש הם גם עונים וסוללים לנו נתיב חשוב בהנהגת ה'.
עונים רבותינו, הקב"ה נתן בהם חכמה, כי אדם שרוצה לתת, אדם שרוצה
לעזור ולתרום מעצמו לאחרים ולקב"ה, הקב"ה הראשון שיעזור לו בזה,
הוא הראשון שיושיט לו את היד! יהודים יקרים, הבית של הקב"ה לא
נבנה על ידי קבלן, שום חברת בנייה שבעולם לא יכולה להעמיד בית כזה,
גם את הזכות לזה לא מקבלים במכרז, כסף לא משחק כאן תפקיד, אלא
רק בנתינה, רק בעשייה של האחד למען השני, רק כשנצא מהעולם הפרטי
שלנו ונשתתף בעולמם של אחרים, יבנה בית המקדש, כי "עוֹלָם חֶסֶד
יִבָּנֶה"- רק עולם חסד! לא שום עולם אחר! גם בסיפורנו קראנו על עשרות
אנשים שבאו ותרמו לבית השרוף של משפחת 'בגרוף', כי הם הבינו שרק
ככה אפשר להפוך חורבה שרופה לבית חדש. אולי כבר אנחנו נבין, שרק
שעם ישראל בונה ביחד, רק שכל אחד תורם מעצמו למען השני, רק ככה
נצליח להפוך את השרידים של בית המקדש, "אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'
", לבית מקדש שלישי במהרה בימינו. ה' יזכנו! שבת שלום עם ישראל!
ביחד נסיר את הפיח נלקח מהחוברת
התורנית 'מרוה לצמא'
לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 3
העלון מוקדש לרפואת: נהוראי בן ורד, ברוך בן נדרה, שושנה בת נרקיס, שושנה פלורנס שולמית בת רוזה, רפאל שלמה בן קלמנטין, חנה בת שמחה, אליהו בן חסיבה, חיה אליאם בת בתאל, הדס בת חנה, התינוקת אבישג
בת הדס, מאיר בן איז'ה, אברהם בן איז'ה, אנט חנה בת עישה, משה בן אסתר, עדי שרה חיה בת שולמית רחל, עליזה בת שרה, עוזי עזיז בן שוקריה, יואב עדיקה בן רחמה, אסתר בת חנה, אליה בן אודל, אורלי בת מרגוט, יוסף בן עליה,
טליה חנה בת מלכה הדסה, אסף בן ציונה, זוהרה אסתר בת אביגיל, לאה בת פרחה, לאה בת לולו, מרסל בת סלימה, יהונתן בן חן, תמר אליס בת קרן, שרה בת יהודית, אלון בן אסתר, מרים בת דניס, בת שבע בת חנה, רוז'ט בת אסתר.
העלון מוקדש לע"נ: הינרייטה חסיבה בת רבקה, שושנה בת נג'לה, שלמה חזקיה בן גבירה מרים, מאיר בן רחל, כרמלה בת כתון, יפה בת איז'ה, יונית בת זילפה, אסתר בת בכורה, אילנה בת יקוט, בת שבע בת חנה, שרה בת
חמשה חנה, אטי בת אנה, ירדנה בת תמר ושרה בת לטיפה, נאזה שלמה בת זילפה, אליה בן קרן אפרת, מרים איטח בת רחל, מטילדה בת שרה שריתה, עידן נחמן בן נידה, יעל בת שרית, ניסן בן מרל, אביעד בן תמר, אופיר בן
חמדה, שבתאי בן רבקה, אפרים בן חנה, רחמים בן מרים, ציון בן ברטה, משה בן מרים, מרדכי בן שרה, ברק בן נבונה, ישעי'הו בן חתון, שרה בת רחל, חביב בן שרה, יצחק בן סולטנה, שמעון בן רבקה, רוני בן זהבה, פורטונה מזל
בת גמילה יפה, אשר בן חנה, חסיבה בת רחמה, אריה כפיר בן אריאלה, מידן מימון בן אסתר, הרצל טוביה בן כפיה, יהודה דרורי בן בת שבע, עמית בת אירית, אסתר בת חנה ומאיר בן סימי, שרה בת פרידה, מאיר חי בן בתיה.
העלון מוקדש להצלחה ולזיווג הגון: אביתר בן רות, אלעד, אושר ואלחנן בני חנה, טליה בת שושנה, דוד בן מזל, יעקב בן שושנה, מוריה בת שושנה ויעל בת שושנה, מיטל בת שולה ומשה בן ציביה.
העלון מוקדש לזרע בר קיימא: שולמית בת איריס העלון מוקדש לחזרה בתשובה: אברהם בן רחל, אוהד בן רות.
שבת שלום לכל הקוראים הנפלאים. מכיוון שאנו נכנסים לימי החורף
הקרירים, רציתי לספר לכם על איזו תופעה 'מוזרה'. ליל שבת ישבתם
בסלון עם כוס תה קינמון ועלון ולפתע ראיתם איזשהו הבזק גדול כמו
של מצלמה. הייתם בטוחים שצילמו אתכם? אז זהו, זה לא זה... זהו לא
אחר מאשר ה"פלאש" האדיר שנשלח אלינו מהמצלמה של הקב"ה
ישתבח שמו לעד- הברק!
הברק נוצר בעקבות הצטברות של מטען חשמלי גדול מאוד )מעניין איך
הגיע לשם?( בתחתית ענני סערה בלבד. ובזמן ש'תחנת הכוח' שלנו, אותם
ענני סערה, מייצרת כמות גדולה של מטען חשמלי שלילי, היא חייבת
להתחיל 'למכור' את המוצר שלה, אז תהיו בטוחים שלא צילמו אתכם,
אלא זה פשוט 'יום מכירות'. לצערנו, רוב החוקרים טוענים, שהסיבה
הגורמת לברק איננה ידועה. שוטים שבעולם, היו קונים מסכת ברכות
בכמה פרוטות ופותחים דף נט בעמוד א, שם הגמרא אומרת )במילים
שלנו(: ועננים עולים בקרן מערבית ובאים מקרן דרומית ושתי העננים
מתחככים האחד כלפי חבירו ונפגשים, ומזה נוצר לו הברק.
לא בהכרח שהברק יפגע במקום הגבוה ביותר, אלא באזור בו האדמה
תשלח אות כדי למצוא את המטען החשמלי שנשלח מהענן. מה הכוונה?
כל ברק שנשלח מהענן מחפש לו 'שידוך'. האדמה שולחת אותות
ומחפשת דרך להיפגש עם המטען של הברק, ולאחר שנפגשו אות האדמה
ואות החשמל נוצר הברק!
לברק גם כן יש דרישות. הוא מחפש מקום 'נוח' לנחות. בד"כ האדמה
מבחינתו היא המקום הטוב ביותר לנחיתה. )קראתי איזה מאמר על
ברק שפגע בשטח שרעו בו פרות, ומחמת הפרסות שהיו ברגליהן- כולן
מתו. קרוב ל 2000- פרות מתו ממכת ברק קטנה. ת.נ.צ.ב.ה.( אמנם יש
עוד פיתוי אחד שהברק לא יכול לעמוד בו- מקום גבוה. הברק יחפש לו
איזה 'טרמפ', מישהו שיוליך את החשמל הרב שטמון בו ואותו הוא
ימצא במקומות גבוהים העשויים מחומר המוליך חשמל. ישנם
כמה עדויות מסביב לגלובוס על ברקים שפגעו במקומות
גבוהים, כמו מגדל אייפל שבצרפת, או בתחנת החלל של
נאס"א והסבו נזק עצום...
אז הבנו שיש פה זרם חשמלי, שאלתם את עצמכם פעם כמה
וואט יש בברק אחד? אתם יושבים? תחזיקו טוב. בכל ברק יש בין 20
ל 100- מיליון וואט!!! עוצמת הזרם שלו יכולה להגיע ל 150- אלף אמפר
)סתם כדי שנבין, בניין ממוצע מחזיק כ 80- אמפר(! בעקבות התפרצות
הברק, האוויר שסביבו מתחמם ויכול להגיע ל 27- אלף מעלות צלזיוס!
זהו? לא! ה'טאבון' הזה שעף מהברק, יוצר הבזק אור מרהיב ביופיו.
בכוחו של ברק אחד לספק חשמל לעיר שלימה לחודש שלם! את הברק
ניראה ממש לשבריר שנייה, כי כידוע לנו מהירות האור היא 300,000
ק"מ בשניה! )עוד נאריך בזה אם יגזור ה'(.
הברק מאוד אוהב להביא איתו חברים לחגיגה. אחד החברים הרציניים
שלו, הוא לא אחר מאשר ה"רעם". הרעם נוצר אף הוא בעקבות
התפרצות החום האדירה שנגרמת כתוצאה מהברק. החום האדיר
מתקרר במהירות האור, ומתוך כך נוצרים להם )ממש באורח פלא( גלי
קול ואלו הם הרעמים. הרבה אנשים פוחדים מהרעמים. תופעה זאת
נקראת "אסרופוביה". במקום להמציא שמות של מקררים, הבה נראה
את דברי הגמרא הקדושה: "אמר רבי אלכסנדרי, אמר רבי יהושע בן
לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב". נסביר. לפעמים
האדם זחה עליו דעתו, מי בחכמה, מי בעושר, מי ביופי, לכן מיד בא
הקב"ה ושולח לנו איתות קטן: בן שלי, אני מחכה לך בבית הכנסת,
בשיעור, בוא אליי, התגעגעתי לראות אותך מתנדנד עם הסטנדר. אחים
יקרים, שלמה המלך כותב במשלי: "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק
תבונה", אשרינו שמצאנו את החכמה הענקית הזו, אך כל זה רק כדי
שנפיק דבר אחד... אין צור כאלוקינו! שבת שלום!
שאלה: החורף הגיע, ועמו שאלות הלכתיות מעניינות מאד , השבוע
בע"ה נברר מה יהיה דינה של אישה הרוצה ללבוש מעיל\נעלי בית\
ז'קט\מכנסיים מתחת לחצאית\פיג'מה וכל כיוצא באלו, שמיוחדים
בצורתם לשל גבר, כאשר ידוע בוודאי שכל כוונתה הוא רק כדי להגן על
עצמה מפני הקור? ומה יהיה הדין לגבר הרוצה לעשות כך?
תשובה: אמרה תורה )דברים כב(: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ
גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". ובחינוך )תקמב(
הובאו שני טעמים לכך: א( כדי להרחיק מן הזימה. ב( כדי להרחיק כל
ענין של עבודה זרה, שמנהג זה מדרכם של עכו"ם הוא.
וזה לשון השולחן ערוך )יו"ד קפב סע"ה(: "לא תעדה אשה עדי האיש,
כגון שתשים בראשה מצנפת, או כובע, או תלבש שריון וכיוצא בו
)ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא(, או שתגלח ראשה כאיש.
ולא יעדה איש עדי אשה. הגה: ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על
פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה )ב"י(. ]והוא ע"פ נזיר נט.
וכדעת ר"א בן יעקב והרמב"ם[.
אמנם כל זה דווקא שמתכוון להדמות לאישה, או האישה לאיש, כגון
שרוצים להתייפות בדבר זה, אך מצינו בפוסקים מחלוקת גדולה מה
יהיה הדין שעושים כן להגן מפני החמה, או מפני הגשמים וכנידון
שלנו. דהנה הבית חדש )קפב( כתב להתיר, וכ"כ הט"ז )קפב סק"ד(, וכן
דייק בשו"ת יביע אומר )ח"ו סי' יד אות ד( מדברי הש"ך. וכן בשו"ת שרידי
אש )יו"ד עמ' תסד( כתב: "שכיוון שהתורה גילתה לנו מפורשות טעם
האיסור משום תועבה, אין תועבה אלא במי שמתכוון להתייפות ולא
מפני הקור".
אמנם בס' יד הקטנה )רעט ע"ב( כתב, שמה בכך שאינו מתכוון, דהרי
הוי פסיק רישיא )שעושה מלאכה מותרת, וממילא נעשית מלאכה
אסורה(. וסיים: "ומה שנהגו הנשים להקל כשנוסעות בדרך בימי
הגשמים ללבוש מלבושים המיוחדים לאנשים, וכן בעת הקור, יש בזה
איסור תורה גמור, ואף שלפי דעת האחרונים יש להקל בזה, מ"מ יש
להחמיר" )ועי' מה שכתב ביבי"א )שם( ליישב דברי האחרונים(.
ולהלכה, העלה בשו"ת יביע אומר הנ"ל, שהמקילין
ללבוש בגדים מפני הצנה )הקור(, או מפני החמה
ואינן מתכוונות להדמות לאנשים, בוודאי שיש להן על
מה שיסמכו, מאחר שרבים וכן שלמים הסכימו לדעת
הב"ח, הט"ז והש"ך שמתירים בזה )ע"ש בתשובה, שהביא רבים מדברי הפוסקים
בנידון זה(.
אמנם לגבי גבר הרוצה ללבוש בגדי אישה להגן מפני הקור וכדו',אע'פ
שמעיקר הדין מי שמיקל יש לו על מה שיסמוך כמו שכתבנו לגבי אשה
מ'מ כתב הגאון בעל השדי חמד )מע' ל' עמ' 91 ( שהמחמיר בזה תבוא עליו
ברכה שהרי כתב בשו"ת לב חיים )פלאג'י ח"ג סי' כו'(: "עלול הדבר לגרום
לקלקולים גדולים בקדושה לגבר ולאישה שלובשים בגד זה, ולכן יש
להימנע מזה".
לגבי בגד שצורתו שווה בין לגבר בין לאישה: בגמרא )נדרים מט.( מסופר
על אשתו של רבי יהודה, שיצאה לשוק, קנתה צמר ועשתה ממנו
סרבל שישמש אותה ואת בעלה מחת העוני השורר בביתם. וכאשר
הייתה יוצאת לשוק, היא הייתה מתכסה בו, וכשהיה יוצא רבי יהודה
להתפלל, היה הופך אותו לצידו השני והיה מתכסה בו ומברך עליו
'ברוך שעטני מעיל', מכיוון שהיה חביב עליו ביותר, מפני שלא היה לו
אחר. ע"כ. ולכאורה, כיצד עשו כן? להיכן הלך לו איסור 'לא ילבש'?
אלא מכאן למדו הפוסקים, שכל בגד שצורתו שווה לגבר ולאישה )כמו
סוגי גופיות וכדו'( ואין ניכר בו ששייך דוקא לגבר או לאשה , אין בדבר
משום לא ילבש.
היוצא מכל האמור: אשה הרוצה ללבוש מעיל, או נעלי בית, או סוודר,
או מכנסיים המיוחדים לגבר )כמובן באופנים הצנועים- כגון מתחת
לחצאית, או לעת השינה בלבד וכדו'(, וודאי שיש לה על מה שתסמוך
והמחמירה בזה תבוא עליה הברכה. וכן לגבי גבר, אע"פ שיש לו על מה
שיסמוך, מצינו בו חומרה יתירה על האישה ולו טוב להיזהר יותר. אך
בוודאי שאישה הרוצה ללבוש בגדי גברים לנוי, או להפך, הדבר אסור
בהחלט ואפילו בביתה.
מכת ברק
מה עם הפיג'מה?
לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 4
שכחתם את היין לקידוש ברכב וכבר נכנסה שבת? נשבר לכם הבקבוק בזמן שהרמתם את הסלים לבית?
מכל סיבה שלא תהיה ואין לכם יין לשבת התקשרו אלינו ונגיע עד פתח ביתכם
עם מיץ ענבים בכשרות מהודרת! 055-6605843 )לתושבי גילה בלבד(
גמ"ח קדיש ולימוד תורה לעילוי נשמת נפטרים
ידוע גודל מעלת לימוד התורה ואמירת קדיש לעילוי הנשמה. כל המכיר אדם שאין מי שיאמר עליו קדיש
יתקשר לפלא': 055-6700235 ואברך יאמר עליו קדיש למשך שנה ללא תשלום!
]נא להתקשר אחר השעה 17:00 , ניתן גם להשאיר הודעה קולית ונחזור אליכם בהקדם בעזרת השם[.
הקדמה: סימנים שלמים הוקדשו בשולחן ערוך לדרך שבה אדם חייב
לעמוד בתפילה לפני הקב"ה, חלקם ואף רובם דברים שבחובה ואף
פוגעים בהתקבלות התפילה לפני הקב"ה וחלקם עצות טובות וחומרות
)או דברים השנויים במחלוקת הפוסקים(, המהוות סיוע ועזר לקבלת
התפילה. לפניכם מבדק בעניינים אלו, כדי שנזכה לקיים ההלכה כדין
ולעשות רצון בוראנו ויתקבלו תפילותינו ברצון בע"ה.
כיצד צריכים להיות אבריו בשעת התפילה:
ראשו ועיניו: כתב בשולחן ערוך )צה, ב(: "צריך שיכוף ראשו מעט,
שיהיו עיניו למטה לארץ ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש ובלבו
יכווין למעלה לשמים". וכתב המשנה ברורה בשם ס' חסידים, שאותם
המגביהים ראשם בעת התפילה כלפי מעלה, המלאכים מלעיגים
עליהם. וכתבו האחרונים ע"פ דברי הזוהר הקדוש, שמי שאינו עוצם
עיניו בשעת תפילה, מקדים ובא אליו מלאך המוות ובצאת נפשו אינו
זוכה ורואה פני שכינה. ועל כן, יזהר מאד בדבר זה. ומהנכון להחמיר
גם שעומד סמוך לכותל ונותן עיניו למטה, אף שבאופן זה אינו מסיח
דעתו מתפילתו )עי' הלכה ברורה צה' סק"ו, שהאריך בזה והביא מן הפוסקים שס"ל,
שלדעת הרמב"ם מוכח, שרק אם מזדמן לפניו ציור וכה"ג יש חיוב לעצום עיניו ושיש מן
הפוסקים שס"ל, דהתלמוד שלנו פליג על דברי הזוהר. והאריך בזה והסיק כמסקנת הביאור
הלכה, שמהנכון להחמיר(. ומכל מקום הנותן עיניו בסידור אין חשש כלל.
רגליו: כתב השולחן ערוך )סי' צה סע' א(: "יכוון רגליו זה אצל זה בכיוון
כאילו אינם אלא אחד, להדמות למלאכים" ]ובבית יוסף הביא עוד טעם בשם
רבו המהר"י אבוהב, שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח ולא להשיג שום דבר מבלעדי
ה'. ובלבוש )סע' א( כתב, שזה מורה שעומד באימה ויראה והכנעה לפני בוראו יתברך[. ואף
נשים בכלל זה )תורת חיים סופר סע"ב(. ואם אינו יכול להצמיד רגליו ממש,
יקרבם כמה שיכול, ולכן חולה, או חלש, שקשה להם להצמיד רגליהם,
או שעלול לבטלם מהכוונה ולגרום לבלבול בתפילה, יקרבו אותם –
אם אפשר – כמה שיותר ואם אי אפשר לא יקרבו כלל )אגר"מ או"ח )ח"ה
סי' לח אות ו(. ופסק'ת )סי' צה או' א((. ולגבי שליח ציבור שאינו מצמיד רגליו,
אם מחמת שאינו יכול להצמיד- יש להניחו, אך אם מחמת שסובר
שהותר הדבר ואינו רוצה לשנות- אין להניחו להתפלל כך )אגר"מ שם(.
ידיו ]והאם צריך להניח ידיו על לבו[: עוד כתב השולחן ערוך )סע"ג(:
"מניח ידיו על לבו כפותין והימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו
באימה וביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו )מותניים(, מפני שהוא
דרך יוהרא )גאווה(" ]לדעת חכמי הסוד, יכניס אגודל יד ימין לתוך כף יד ימין ואגודל
כף שמאל לתוך כף יד שמאל[.
וכתב המשנה ברורה )סק"ו( ע"פ הבית יוסף, שזה הוא במקום
שנוהגים לעמוד כן לפני המלך, שמדברים עמו ושואלים
מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום. ויש שכתבו, שבזמנינו,
כיוון שבפני אנשים חשובים לא עומדים כך, אין צריך לנהוג כן אף
בשעת תפילת שמונה עשרה )מנהגי השולחן פנחסי )סי' צה עמ' עט( ע"פ המשנה
ברורה, אמנם בהלכ"ב לא הבין דברי המ"ב(. ומכל מקום, המחמיר להניח ידיו
על לבו באופן שאינו מבטל כוונתו תבוא עליו ברכה. וכן יש בני אדם
שקשה להם להתפלל באופן כזה, אלא מניחים ידיהם על הסטנדר ואין
כלל קבוע בזה, אלא כל אחד יעשה כפי מה שיוכל להתפלל )כ"כ בערוך
השולחן )סי' צא סע' ז'((. וכשאוחז סידור בידו: אם אפשר, יאחזנו בימין
ואת שמאל יניח על לבו )אליה רבה, הו"ד בהלכ"ב שם סק"ז(, ומכל מקום כתבו
הפוסקים, שאינו יפרוש ידיו למעלה בשעה שמתפלל ]כן הסיק בהלכה ברורה
שם[.
לשלב יד ימין בתוך יד שמאל: ובדרך אגב יש להביא מה שהביאו
הפוסקים ע"פ הזוהר הקדוש )ויקרא כד.(, שיש להיזהר מאד שלא לשלב
אצבעות יד ימין ואצבעות יד שמאל אלו באלו, משום שמוריד דין
על עצמו בזה, ואפילו שעושה כן בלא מתכוון. ובספרי האר"י ז"ל
ותלמידיו הזהירו על כך מאד לחבר ולשלב עשר אצבעותיו. ולכן יזהיר
בניו ואשתו בזה, ובייחוד יש להיזהר למי ששעתו דחוקה לו, כגון
חולה, ואם אירע לו כן, יש לו לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה )פסק"ת
צה אות ה. ע"ש(.
דרך העמדת גופו: יש שכתבו, שצריך להתנועע בתפילה לקיים הפסוק
"כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה". ויש שאמרו להפך, שאין לזוז בתפילה, שהוא
כעומד לפני מלך. והסכימו הפוסקים, שהכל לפי מה שהוא האדם,
שאם התנועה מעוררת לו הכוונה, יתפלל בתנועה ואם לאו, יתפלל ולא
ינוד. מכל מקום, גם אלו המתנועעים, לא יתנועעו בצורה משונה. וכן
לא יקח את ראשו לצד ימין, או שמאל והגוף עומד. וכן את הגוף לא
יקח ימינה ושמאלה. ויש אומרים, שבגוף אין צורך להקפיד בזה )עי'
פסק"ת והלכה ברורה שם. וילק"י סי' מח' סע"א(.
היוצא מכל האמור: ראשו: יהיה למטה )ולא למעלה(. עיניו: יעצום
עיניו ולא יפתחם, אלא אם מסתכל בסידור. רגליו: יצמידם אחת
לשניה ואם הוא חולה, או חלש שאינו יכול, ובפרט שיפגע לו בכוונת
התפילה, לא יצמידם ואם אפשר יצמידם זו לזו. גופו: יש אומרים
שיתנועע ויש אומרים שיעמוד בלי תזוזה והכל לפי הרגשת האדם
וכיצד יכול לכוון יותר, ומכל מקום תנועות מוזרות לא יעשה.
שאלה: מעשה בראובן ושמעון שהינם בעלי צימרים סמוכים זה לזה.
לפני החג הסוכות, כל אחד מהשניים פירסם את הצימר שלו להשכרה.
ראובן לא דאג להעמיד סוכה בצימר שלו, ולעומת זאת שמעון טרח
לבנות בחצר הצימר שלו סוכה מפוארת שתעמוד לרשות השוכרים.
ובכן, יהודי בשם יהודה ראה את מודעת הפרסום של ראובן, התקשר
וסגר עמו על שכירות הצימר למשך ימי החג. בערב החג הגיע יהודה עם
בני משפחתו לצימר והבחין שבעליו לא דאג לבנות בו סוכה התקשר
והתלונן בפניו "איך יתכן להשכיר צימר לימי החג בלי סוכה?!". ראובן
התנצל ואמר: "לא התחייבתי לבנות סוכה. אם אתה מעוניין בסוכה
תוכל לבנות לבד". המדובר היה כמה שעות לפני כניסת החג ולא היה
שייך כלל לבנות סוכה, אך לפתע הבחין יהודה, שבצימר הסמוך שנשאר
ריק, ישנה סוכה כשרה למהדרין ורחבת ידיים. אמר יהודה בליבו, הרי
ממילא הסוכה ריקה וגם בצימר לא נמצא איש, לעת עתה אכנס לאכול
ולישן בסוכת הצימר הסמוך. ביום טוב הראשון השתמשו יהודה ובני
משפחתו בסוכה, ולאחר שנותר הצימר ריק, המשיכו לשהות בסוכה
עד לתום ימי החג. והנה, נודע הדבר לשמעון ובא ותבע מיהודה תשלום
עבור השימוש בסוכתו. ונימקו עמו: "הרי טרחתי לבנות סוכה רק לשם
שכירות והפקת רווחים, ולכן עליך לשלם לי עבור השהות המושכת
בסוכה שלי 500 שקלים ליום, כחצי מדמי שכירות הצימר". האם
שמעון צודק?
תשובה: הנה הפרי מגדים )או"ח סי' תרמ א"א ס"ק טו( דן אודות מי
שבא בדרך וביקש להיכנס לסוכת חבירו ובעל הסוכה דורש ממנו ממון
רב עבור הכניסה לסוכתו. וכתב הפמ"ג, שאף על פי שמצוות סוכה היא
מצוות עשה חמורה, שביטולה בקום ועשה, בכל זאת, יתכן שאפילו
חומש מנכסיו אינו צריך לבזבז. וסיים, שיתן מעט כסף. ולכן, לפי דברי
הפמ"ג, אם יהודה היה מבקש משמעון בעל הסוכה להיכנס לסוכתו
והוא היה דורש הרבה כסף, היה יהודה צריך לתת לו מעט כסף. ולכן
יהודה לא צריך להביא 500 ₪ ליום, אלא יתן כסף מועט עבור השינה
ועבור הזמנים המועטים שהיה בסוכה.
הצימר והסוכה אין ללמוד ולדמות הלכה למעשה
מהנידונים הנ"ל!
חידת השבוע: לא ימהר לבוא לבית הכנסת וימהר לצאת, מתי?
החידה משבוע שעבר: אף שנמצא במקום טהור אסור לו להרהר בדברי תורה וכל שכן ללמוד.
תשובה: ט' באב )שו"ע סי' תקנד'(.
נלקח מספר 'בחוקותיך אשתעשע'
072-338-7000
בס"ד
מהיום אפשר
לקבוע עיתים לתורה
בכל מקום!!!
השיחות
לקול המחנה
ללא תשלום כלל!
מופק בס"ד ע"י כולל 'מחנה אפרים'
קול המחנה גילה, ירושלים
מאגר שיעורי תורה ענק
של כבוד הרב אפרים שרבני שליט"א דרך הטלפון!
וכן השיעור המרכזי של כבוד הרב ביום ראשון בשעה 20:20 בשידור חי )שלוחה 2(
עשרות אלפים כבר נכנסו! עשרות צמודים לטלפון כל יום! מה איתך?
בחן את עצמך- כיצד אני עומד\ת לפני בורא עולם?
לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 5
בדיקה ומכירת תפילין ע"י סופר ירא שמים
ניתן לפנות ליעקב בן-ישי | 050-4119309
אמר ריש לקיש: כל המניח תפילין מאריך ימים
מתי בדקת את התפילין לאחרונה?
הודעה משמחת לציבור היקר!
ציבור יקר, להלן השיעורים הקבועים שמוסר כבוד הרב שליט"א במשך השבוע:
בכל יום ראשון, בביהכ"נ 'משכן משה', גילה ב', רח' האנפה 2, בשעה 20:00
בכל יום רביעי, בביהכ"נ 'משכן מאיר', רמות ב', רח' אהרון אשכולי 110 , בשעה 20:30
בכל יום חמישי, בביהכ"נ 'מוסאיוף', בשעה 15:30
בכל יום חמישי, בביהכ"נ 'יזדים', בשעה 17:20
בכל שבת, בביהכ"נ 'שערי ציון ספרא', גילה ב', רח' המרגלית, כחצי שעה לפני צאת השבת
הציבור הקדוש
מוזמן!
עזרת הנשים
פתוחה!
לקבלת העלון במייל M_efrim@walla.co.il 6
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה