בס"ד
פרשת שמיני : מעשה במהרשד״ם ז״ל ע״ע הבתולה (מתוך נפלאים מעשיך בן איש חי)
" וְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--שֶׁקֶץ הוּא, לֹא יֵאָכֵל"
מעשה שהיה בזמן מהרשד"ם ז"ל בבתולה אחת שקבלה קדושין משלשה בני אדם בזה אחר זה ולא נתברר מי היה הראשון ונולדו כמה ספיקות בעדות של כל אחד ואחד, לסוף מת אחד מהם ונשארו שנים תובעים, מה עשה אחד מהם העמיד עדי שקר לפסול עדים שהעידו על קדושין של חבירו כדי שיקחנה הוא, ובאו העדים והעידו לפני מהרשד״ם ז״ל ובית הדין, איך המה ראו את שני עדי קדושין אלו במקום פ׳ בשנה פ׳ בחודש פ' בשבוע פ׳ ביום פ׳ בשעה פ׳ שאכלו שקצים ורמשים ונתקבלה עדותם לפני מהרשד״ם ז״ל והיה רוצה לפסלם, ונזדמן שהיה יושב שם חכם אחד , שבא מארץ ישראל תובב״א ואמר למהרשד״ם תן לי רשות ואדון הדין הזה, כי החכם היה חריף נדול והבין בחכמתו דאלו העדים הם עמי ארצות גמורים והבעל דין שם בפיהם הדברים שהעידו והם אינם מבינים מה הם אומרים, ויוציא עד האחד וישאל לאחד מהם אמור לי אלו השקצים ורמשים הם משור או מכבש? וזה עם הארץ גמור אינו יודע מהו שקצים ורמשים וכיון שראה שאינו מבין להשיב על שאלה זו אז הורה על עצמו איך היא וחבירו היו אורגי בנדים ובא האיש הזה ושכר אותם בעשרה דינרים לכל אחד ואחד והוא שם בפיהם כל הדברים אשר דברו, כיון שראה מהרשד״ם כן נשק את החכם על ראשו וא"ל ברוך אתה שהצלתני מדין מרומה כזה.
מכל המעשיות הנ"ל ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה ויזהר מהצבועים והרמאים ויחקור וידרוש פעמים שלוש על כל דבר ודבר, ויזהר לקיים דברי חכמים שאמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו עיני השכל רואות, כי החכם עיניו בראשו לחשוב מחשבות לבל ידח ממני נדח ולא יחרוך רמיה צדו, ואשרי הזוכה לדון דין אמת לאמתו ולא יפתוהו אנשי דמים ומרמה בלשון חלקלקות לעוות את הדין אפי׳ בשגגה, והבא ליטהר מסייעין אותו, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה