פרשת קדושים:
מעשה באשה גוססת שנשכה חברתה ותמיתנה מתוך נפלאים מעשיך (בן אי חי)
"לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" ..." לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ"
מעשה שהיה בעיר נאפולי שאשה אחת שכבה על ערש דוי, וכשנטתה למות שלחה לקרות לאשה אחת שהיתה אשת ריבה מימים רבים, למען עשות שלום איתה לפני מותה, והקרובים שלה מהרו למלאות בקשתה, וילכו אצל אשת ריבה ויאמרו לה איך זאת היא נוטה למות, ורוצה לעשות שלום עמה, ואין אפשרות שתקום ממטתה. לבא אצלה, כי מסוכנת היא וא״א להרים ראשה מעל הכר, ותשמע אשת ריבה לדבריהם ומבלי איחור אפילו רגע מיהרה לבא אצלה, ותשמח זאת החולה בראותה אותה, ובעודה שוכבת פשטה זרועותיה לחבק את אשת ריבה למען נשק לה, ופתאום נשמע קול צעקה נוראה, ובני הבית מיהרו להפריד בין הנשים האלה, ויראו כי החולה בהתאזרה בשארית כוחה לנשק את אשת ריבה, נשכה את החוטם של אשת ריבה, וחציו נפל ארצה, ותתעלף הנשוכה, ויובילוה אל בית החולים, ואז החולה הנושכת קראה בעליצות לבב, ותאמר ברוך ה׳ הנה הפעם הזאת היא תמות במנוחה, ואחרי רגעים מספר מתה החולה.
נמצא זו נקמה נקם רע ע"י השלום, שאם לא היתה אומרת לעשות שלום ולנשק את אשת ריבה, איך אפשר שתוכל ליגע באשת ריבה לעשות לה רע, אך זה השלום עשה מכשול לאשת ריבה שתאמין בה ותקרב פניה אצל פיה. ששם שינייה המוכנים לעשות רע ולשפוך דם, וכן כל אדם הוא נשמר מחרב אויבו על ידי הרחקתו שמתרחק ממנו , ואם האויב רמאי יעשה שלום תחלה כדי שיתקרב אליו, ואז יוכל לעשות עמו רעה, ועל זה נאמר בקהלת עת מלתמה ועת שלום, כלומר עת המלתמה נולד ונסתובב מעת שלום, ואין כוונת הכתוב להפריד העתים ולהבדילם, אלא לחברם ולדבקם זב״ז. אשר לכן בן אדם השמר לך ושמור את נפשך מהצבועים המתעטפים כאילו באדרת, ותחתם תעמוד הבהרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה