פרשת שמות : מתוך ספר מנחת יהודה

פרשת שמות : מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר יהודה פתיה)

מדרש מח : בו יבואר טעם למה אמר משה לפרעה "נלכה נא דרך שלושת ימים" וכו'. מאחר שבאמת היתה. כוונתו להוציאם לחירות עולם.

"נלכה נא דרך שלישת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו" וכו' . קשה כי מאחר שרצון הקב׳׳ה היה להוציאם ממצרים לחרות עולם א״כ למה זה צוה למשה ולאהרן לומר לפרעה נלכה נא דרך שלושת ימים וכו' מן הראוי לומר לו שיוציא אותם לחפשי לגמרי ואם יסרב יביא עליו מכות עד שיאמר רוצה אני.

אמנם ביאור הענין הוא כי הקב״ה אמר לאברהם "ועבדום ועינו אותם" וכו' עבדות ועינוי גזר עליהם אבל השלכת ילדי בני ישראל ביאור לא גזר עליהם. והם גזרו עליהם להשליך את הזכרים במים והחיו את הבנות. ורצה הקב״ה ליפרע מהם להשליך גם את הזכרים של מצרים במים. לכן צווה את משה ואת אהרן לומר לפרעה "נלכה נא דרך שלישת ימים" וכו' כדי שאח״כ יוגד לפרעה כי ברח העם ויהפך לבו ולב עבדיו לרדוף אחריהם שכל הרודפים הם זכרים ולא נקבות ועי״כ יטביעם בים סוף מדה כנגד מדה כמ״ש "כי בדבר אשר זרו עליהם" וכמ״ש רש"י ז"ל.

מדרש מט: בו יבואר ענין מטה משה ומטה אהרן וישוב הפסוקים שנראים סותרים זה אח זה.

"ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה". מבואר מזה שהמטה היתה מכבר ביד משה. ועליה הוא שסיים אח״כ הכתוב "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות". אמנם צריך להבין על איזה אותות אומר לו הקב׳׳ה "אשר העשה בו את האותות". אם על האותות שעשה לעיני זקני בני ישראל והלא לזה לא היה צריך מטה רק אות הנחש בלבד. ואם על אות התנין שהיה לפני פרעה והא הוא היה על ידי מטה אהרן כמ״ש "ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין". כי גם לאהרן היה מטה בפ״ע . ולא זה הוא אות הנחש שעשה לפני זקני ישראל כי הנחש לחוד והתנין לחוד.

וי״ל כי מכת היאור שנהפך לדם היא היתה ע״י מטה משה כמ״ש בפ' וארא סי׳ ז' "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" וכו' "ואמרת אל פרעה" וכו׳ "הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם". נמצא שמכת היאור היתה ע״י מטה משה ולא ע״י מטה אהרן. כי מטה משה הוא אשר נהפך לנחש בין בסנה ובין לעיני זקני ישראל ולא מטה אהרן וכן בפ׳ בשלח אמר "ומטך אשר הכיתה בו את היאור" וכו׳ נמצא שהכאת היאור היתה ע״י מטה משה. ומה שכתוב בפ' וארא "אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" וכו׳ אפ״ל שהכוונה היא על שאר היאורים והאגמים של מצרים שהם היו ע"י מטה אהרן. גם אותות הברד והארבה הם היו ע״י מטה משה כמבואר בפסוקים. ועל ד׳ אותות אלו שהם נחש יאור ברד ארבה אמר הכתוב אשר תעשה בו את האותות ולא על כל העשר מכות.

פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק ג' - חלומות ושדים

חלק ב': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומות ושדים

והואיל ואתה לידן ענין החלומות ופתרונם אכתוב קצת תלומות ששאלו ממני לבאר להס פתרונם. כי אולי יוכל הלומד לפתור גם הוא מקצת חלומות.

פעם א' נכנסתי אצל רופא א' הנקרא יחזקאל עזרא בן משה אל עיני והוא רופא עיניים אמנם הוא יודע לעשות שמן מרקחת לרפואת חולי העצמות הכואבים מבפנים לבשר. ואין דבר זה יודעים כל הרופאים שבדור ההוא. ושמן זה הוא עומד לו ביוקר הרבה מאד. ובעת בואי אליו אמר לי שראה בחלום את אביו משה שזה היה לו שלושים שנה משנפטר ולא ראהו בחלום רק אמש בלילה. והיה אביו אומר לו בבקשה ממך בני שתלווה אותי עד עיר בצרה בלבד ותעשה עמי טובה זו ואיני מבקש ממך דבר אחר חוץ מזה ע״כ החלום . ורופא הנז׳ היתה נפשו עגומה עליו מאד לדעת את פתרון החלום ההוא. וקודם שאבוא לפרש את החלום אגיד לפני הקורא את מעשה האיש משה הנז׳ ואת מנהגו. כי אני מכיר בטוב את האיש ההוא ואת מעשהו. והוא כי האיש משה היה עניו מאד וזקן ונשוא פנים וחזרן על המצות. והיה דרכו בקודש לילך בכל יום בג' בתי כנסיות הסמוכים זל"ז במקום א׳ פעם נכנס בזו ופעם נכנס בזו כדי לענות קדיש וברכו וקדושה ואמן. ותמיד הוא הולך ובא מזו לזו. וכשרואה איזה זקן בא ממרחק הוא ממהר לישב בכדי לקום מפניו בעת גשתו אליו. ואחר גמר התפלה היה מקבץ את כל החנוונים זה אחר זה בבה"כ כדי להניח ציצית ותפילין ולקרוא ק״ש. וקנה להם כמה ציציות ותפלינות מיכסו וממונו והקדיש אותם להיות מצוי להם תמיד ציצית ותפלין. כך הוא מנהגו בכל יום ויום . ומעתה נביא לפרש אח החלום שחלם בנו רופא הנז׳ .אמרתי לרופא כי אביו חזר להתגלגל באיש א' על איזה חיסור מצווה והאיש ההוא הוא חולה או בעיניו אי בעצמותיו והוא איש עני ואין ידו משגת ליתן שכר הרופא. ועתיד הוא לבוא אצלך היום או מחר ובא אביך לבקש ממך שלא תגער באיש ההוא ותעסוק עמו בחנם כי אביך הוא. ואין דבר זה נמשך לימים רבים רק לג׳ או ד׳ ימים כשיעור מהלך מכאן ועד עיר בצרה ואח״כ יפתר אותו האיש.  ובזה תכיר את האיש ההוא כי מסתמא גם הוא רגיל להלביש ציצית ותפלין לאחרים. וכאשר יבוא ענין זה לידך שלח אחרי כדי לראות נפלאות אל דעות ה. וכאשר הלכתי מאצל הרופא וחזרתי לביתי. והנה שליחו בא אחרי וא״ל בא אותו האיש אשו דברת עליו והוא חולה ברגליו. וכאשר הלכתי אצל הרופא ראיתי. את האיש ההוא כי הוא איש עני מאד. ואמר לי כי היה מלאכתו למשוח שמן שומשמין והיו לו כמה פועלים תחת ידו. ועכשיו בעו״הר אכלו זרים יגיעו ולא נשאר לו מאומה . ולא די בזה אלא שחלה את רגליו שאינו יכול לילך מכאב עצמות רגליו. אמרתי לו אולי זה היה מסיבת שלא היית לובש ציצית ותפלין . אמר לי אני נזהר בתפילה ובציצית ובתפלין ולא עוד אלא שגם לפועלים קניתי תפלינות ולא הייתי מניחם לעסוק במלאכתי ער שיניחו תפלין. ובעת הסעודה אני מצוה אותם שיברכו גם ברכת המזון אע"פ שיש לי הפסד ולא ידעתי. למה עשה ה׳ עמי ככה. ואז הרופא עשה כאשר צווה אביו עליו. ואמר לחולה אל תירא אני אטרח בעבורך עד מקום שידי מגעת . וגם נתן לו מעות לפרנס את בני ביתו ואחר ג׳ ימים נפטר אותו החולה. והיה הרופא בצער גדול ונשא קל וחומר בעצמו ואמר אם לאבי שהיה חסיד גדול ובעל מעשים כך ענתה לו אם כן מה אתוודה ומה אומר על רוב פשעי וחטאתי וישב לו בתענית כמה ימים והיה צם ומתודה לפני הקב״ה ונעשה צדיק גמור עד בא חליפתו.

ועוד פעם א׳ היה איש א' חסיד שמתענה בכל ימות החול וכאשר היה סועד ביום השבת היה לו שינוי וסת. וגמר בדעתו להתענות גם ביום השבת אם יתירו לו מעלת הרבנים הי״ו. וקודם ששאל על תענית של השבת ראה בחלום ששני אנשים הגישו אליו ב׳ קערות אחת יש בה פירות העץ והב' פירות אדמה ואמרו לו קום אכול. והוא לא רצה לאכול כי נדמה לו שהוא שרוי בתענית כמנהגו ואותם האנשים הפצירו בו עד בוש והוא לא רצה לאכול בשום אופן. ואח״כ כעסו עליו אותם האנשים ואמרו אחד לחבירו קום קח את הקערות מלפניו כי אין זה רוצה בתחיית המתים. ע״כ היה החלום ההוא. וכאשר הקיץ משינתו היה ירא וחרד מן החלום ההוא כי היה חושש שאינו קם בתחיית המתים. ושלח שליח לשאול את מתרץ החלום כי לא היה רוצה להכיר בו שהוא המתענה. ואמרתי לשואל כי הנה יש כמה נשמות בני ארם המגולגלים במים ובמלח ובלחם ובפירות ובבשר ובדגים ובעופות וע״י שיברך האדם עליהם בעת אוכלו אותם אז תתוקן הנפש ההיא והולכת להשלים דינה בגיהנם ואם לא ברך עליהם ואכלם בלא ברכה אז יש צער גדול לאותה הנפש שלא זכתה להתקן. ולכן גם אותו האדם שאכל אותן הפירות בלא ברכה כשנפטר מן העולם ותתחייב נפשו להתגלגל במאכל. יזמין אותו הבורא ביד מי שאוכל בלא ברכה כדי שלא יזכה להתקן ועושה עמו כמו שעשה לנשמות. כי הקב״ה מודד לאדם מלה כנגד מדה. וזה סוד מ׳׳ש הכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וכו'. פירוש כי לא ע"י אכילת הלחם לבדו בלא ברכה יחיה האדם המגולגל בלחם ההוא ויתקן. אלא על כל מוצא פי ה׳ שהיא הברכה שמברך עליו יחיה האדם המגולגל בלחם ההיא. ואותו האיש אשר חלם החלום הזה הואיל והוא מתענה כל ימות השבוע שלא על שום תיקון עבירה ידועה הוא גורם לכמה ניצוצות קדושה ולכמה נשמות המגולגלים במאכל שהם נשארים מבלי תיקון. והגידו לו מן השמים שאין צריך עוד להתענות ומעתה קום אכול כדי להחיות את המתים המגולגלים באותו המאכל. ולפי שלא רצה לאכול אמרו שאין זה רוצה בתחיית המתים. ולזה דקדקו לומר לו שאין זה רוצה וכו' ולא אמרו שאין זה הוא קם בתחיית המתים. ובזה נ״ל לפרש כוונת הכתוב "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו" שהכתוב מדבר על הרשע שאוכל בלא ברכה שהוא מזיק לעצמו ומזיק לנשמות שבמאכל וזו ולא חפץ בברכה. ולכן מה עושה הקב״ה מזמין לידו מאכל שאין בו נשמות מגולגלים. כי הנשמות הם מתפללים ובוכים לפני הקב״ה שלא יזמין אותם לאכילת אותו אדם פן יקלקל אותם יותר וזהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ולפי שבירור הנשמות וניצוצות הקדושה

הוא נעשה ע"י שם חב״ו לכן נרמז שם חב״ו הכא בר״ת "ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו"

עוד פעם אחרת היה בעירנו מכת דבר רח״ל והיה ת״ח א׳ הנקרא יחזקאל הפרסי והוא לומד בישיבה שלנו ויש. לו אב ואם ואח ואחות . ובלילה הוכתה אמו בדבר ובבוקר מתה. ובאותם הימים לא היו נוהגים ז׳ ימי אבלות. ובלילה הב׳ ראה אותו ת״ח בחלום שעין הימין של אביו היא עקורה. ובא אלי ביום ההוא מרעיד כי היה ירא מאר על נפשו פן ימות גס הוא לפי שהוא היה בן בכור ות״ח וא״כ בלא ספק הוא עין הימין של אביו. ואמרתי לו כי פירוש החלום הוא מורה על התפילין של אביך של הראש שיש בו פסול. ויכולני לומר שהפסול הוא בפרשה שנייה שהיא "והיה כי יביאך" וכו' כי כן הוא לפי סודם של דברים שפרשה ב' היא רומזת לה׳ חסרים של הדעת שהם חמש הויו״ת העולים בגי' ק״ל כמספר עין. ויכולני עוד לומד שהפסול הוא בשיטה א׳ לפי ששם כתוב ולאבותיך. והשיב לי אותו הת״ח כי בחודש העבר כבר בדק אבי את התפלין שלו. אמרתי לו מוכרח הוא שיש בו פסול. ותכף הלך והביא התפלין של הראש והתרתי את התפירה ומשכתי מתוכו פרשה ב׳ בלבד. והראתי לכל בני הישיבה שאיך אות הכ"ף של תיבת ולאבותיך קרוע הגג שלו ונתלק לב׳ אותיות נון פשוטה ונקודה אצלו. ושמח שמחה גדולה שהפסול הוא רומז באביו ממש והיה פתרון זה לפלא בעיני כל בית המדרש.

גם פעם א' באה אשה הרה שראתה בחלום איך בעלה הלך לבית הקברות והוציא משם את אחיו המת והביאו לבית. והיא היתה מתקוטטת עמו להוציאו מן הבית. והוא לא היה חושש לה והעלהו לגג וקברו שמה. ואמרתי לה האם יודעת את כמה מדרגות יש מן החצר עד הגג. ואמרה שאינה יודעת מניינם אמרתי לה לפי דעתי הם ט׳ מדרגות. אמרה לי לא אדוני יש יותר ויתכן שהם י״ב מדרגות. אמרתי לה א״כ לא אפרש לך החלום עד שתלכי ותמני את המדרגות ותשובי אלי, וכאשר שבה צחקה ואמרה שהם ט' מדרגות כאשר אמרת, אמרתי לה זה פתרונו כי את הרה מבן זכר והוא מגולגל מנשמת דוד המת ותקראי את שמו בשם דודו ומבשרים אותך שתשלימי ט׳ חודשי עיבור שהם ט׳ מדרגות הנז' ולא תפילי את העובר. ואח״כ יחיה ולא יפטר כדודו אלא יהיה קבור עמכם בבית ולא יחזור לבית הקביות. וכן היה כי אחר ששלמו ימי הריונה המליטה זכר וקראו אותו בשם דודו. ובאה אח״כ לבית המדרש ונתנה לי תודה רבה.

עוד פעם אחת באה אלי אשת זקנה ואמרה כי ראתה בחלום שהוציאה ס״ת מן ההיכל להוליכו אל התיבה לקרות בו בציבור ובאה אשה אחרת וחטפתו מידה. אמרתי לה זה פתרונו שיתנו לה ילד א׳ להגישו למילה אצל כסא אליהו הנביא ותבא אשה אחרת ותחטוף את הילד ממך והיא תזכה בו להגישו למילה. והשיבה לי כי דבר זה כבר נתקיים בה משני שבועות שעברו. (כלו' וכי מראין לאדם חלום על דבר שעבר) מה פתרון הוא זה. אמרתי לה ואת אימתי ראית את החלום. אמרה לי זה חודש ימים . אמרתי לה א״כ קדם החלום למעשה ואין זה בכלל שאין מראין לאדם דבר שעבר. ומה בידי לעשות אם את לא באת לשאול פתרון החלום אלא ער אחר שנתקיים.

ודע כי הכלל הוא בזה כי ס״ת הוא מורה על בן זכר. ולכן אם רואה האדם שקנה ס׳׳ת או שהביאו לו ס״ת. פירושו שתתעבר אשתו בבן זכר. ואם נפל ס״ת מידו תפיל אשתו. ואס נקרע ימות הולד. וזה הפתרון הוא בדוק ומנוסה. גם יש חלומות אחרים הבאים בעירבוב אין להם סדר ואין בהם פחד ובהלה. חלומות הם באים מציור מחשבת המוח כי אין המוח שוקט ונח מן המחשבות אפי׳ בזמן השינה. ואלו החלומות לא מעלין ולא מורידין ואינם מורים לא על טובה ולא על רעה.ואין לחוש להם. הן אלה קצות דרכי החלומות וישמע חכם ויוסף לקח

פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק ב' - חלומות ושדים

חלק ב': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומ

בשנת התרע״א בחודש תמוז אחר תפלת מנחת שבת

הביאו לפני ילד א׳ בן י״א שנה מ״מ שהיה אומר שהוא מדבר עם אליהו הנביא פה אל פה ומראה ולא בחידות וכל זמן שירצה לדבר עמו היא קורא אותו ותכף הוא בא רק שיהיה במקום מיוחד בפני עצמו ואין אדם אחר עומד אצלו . אמרתי לו הכנס לחדר זה ושאל אותו האם באמת אתה אליהו הנביא וכן עשה והשיב לו הן באמת אני אליהו ולמה מסתפק יהודה בזה (עלי אני הכותב הוא אומר) אמדתי לילד אין זה כי אם שד יהודי ששמו אליהו ואינו אליהו הנביא. ואתה ניזוק משדין יהודאין בא ואתפלל על ראשך תפלת הנזיקין ועי״כ יברח לו אליהו מעליך. אמר לי הילד בוודאי הוא אליהו הנביא ואתה עשה כל מה שאתה יכול לעשות ונראה דבר מי יקום . ואחר שהתפללתי עליו ב' ו ג׳ פעמים הלך הילד לחדר לנסות אם יבוא אליהו. והנה אליהו תכף בא כמנהגו הא'. ואני הייתי תמיה על רבד זה . ולקתתי את הילד והלכתי אצל ח"ר שמעון אהרן אגסי ז״ל שהיה עדין בחיים כדי לבודקו. ואחר שבדק אותו אמר כי זה הוא אליהו הנביא ואינו שד . ואני הייתי חולק עליו ואמרתי לו שהוא שד. והסכמנו לילך כולנו אחר תפלת מוצאי סבת אצל ח״ר יעקב בן ח״ר יוסף חיים ז״ל כדי לבדוק אותו ואחר שבדק אותו בכמה דברים גם הוא אמר בודאי כי זה אליהו הנביא ז״ל בלא ספק. ואני הייתי חולק על שניהם ודוחה דבריהם ובקשתי מהם לתת לי רשות לבודקו. פעם אחרת אמרתי לילד לך אמור לאליהו שיתרגם לך פסוק הנזכר בירמיה סי', יוד "כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יבדו מארעא ומן החות שמיא אלה" . ואס יתרגם פסוק זה בלשון ערבי אז אפשר להסתפק ולומר אולי שהוא אליהו הנביא ואינו שד לפי שהשדים הם יודעי לשון ארמית שהרי גם למדברים בלשון ארמית מראין להם חלומות רעים ולוחשים באוזניהם לשון ארמית . אלא שפסוק זה המדבר בגנותם אינם רוצים לשמעו ולתרגמו בלשון אחרת. וכאשר שאל הילד את אליהו לתרגם פסיק זה . א׳׳ל אליהו איני יכול להתעכב פה כי אני רוצה ללכת מפה לכתוב זכיותיהם של ישראל ואני נחוץ ללכת . וכאשר השיב לי הילד תשובה זו.  אמרתי לו חזור ואמור לו שתרגום הפסוק שאני שואל ממך הוא הכרח גדול על שהוא מבחן להיות בטוחים שאתה הוא אליהו. והשיב לו אליהו כבר אמרתי לך שאני

נחוץ לילך. אמרתי לילד אמור לאליהו הלא כמה דברים דברת וכמה זמן עמדת פה ויותר קל הוא תרגום הפסוק מאריכות דברים אלו. ועתה אין החכמים נוחה דעתם עד שתרגם הפסוק. וכשאמר הילד דברים אלו לאליהו קצף ונשבע חי השם אם עוד אראה אליך הואיל ואין אתם מאמינים בי שאני אליהו ותכף הלך ולא חזר עוד להראות אל הילד . ויהי' אחרי לכת אליהו ויאמרו חכמים הנז' אלי נראה לדעתינו כי זה הוא אליהו הנביא באמת שכן דרכו להשבע חי השם. וכבר ארז״ל "גמירי שאין השדים מוציאין שם שמים לבטלה" . ואני אמרתי להם שזהו שד.והוא לא הוציא שם שמים לבטלה כי נשבע וקיים שבועתו שברח לו ולא נראה עוד וא״כ אין כאן שם שמים לבטלה. ולא עוד אלא דמעיקרא ליכא הכא שם שמים כלל יען שלא אמר חי ה׳ באותיות הוי״ה או באותיות אדנות אלא אמר חי השם באותיות ה' ש' ם' ואין זה אלא כגונב דעת הבריות . והודו חכמים הנז׳ לדברי.   ונחזור אל הענין והוא כי עד עתה דברנו בענין ההפרש שבין החלום הבא ע״י מלאך ובין החלום הבא ע׳׳י שדין יהודאין ושדין נוכראין. ומעתה נחזור לדבר במהות החלומות עצמם ובפתרונם וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

דע כי החלום יבא ברמז דק מאד והוא מכמה סיבות. א׳ לפי שהוא לזמן רחוק אחר שנים רבות. וה ב׳ כשהוא בא להוכיח את האדם על איזה חטא אשר חטא. והג' הוא בדבר הנוגע בין איש לאשתו. ואביא לך דוגמא על כל אחד מהם. והוא כי סיבה א׳ היא נודעת כמו חלום יוסף שחלם לאחיו וכחלום הצלם של נבוכדנצר ובחלומות דניאל שכולם באו ברמז דק לפי שהם באים לזמן רחוק ולפי דקות הרמז כך הוא ריחוק זמן קיומם. וסיבה הב׳ שאמרנו שהוא בא להוכיח על איזה תטא .
והוא כי פעם אחת בא איש א׳ וא״ל שראה בחלומו שקושר תפילין של יד בראשו ותפלין של ראש בזרועו. ואמרתי לו שבא טל אשתו שלא כדרכה ולפי שנשמתו גדולה הוכיחו אותו על ככה כדי שיזהר מכאן ולהלאה. עוד פעם אחת בא איש א' ואמר לי ג׳ פעמים ראיתי שירך שמאלי יוצאים ממנה תולעים ולא ידעתי מה החלום הזה. אמרתי לו ששכב ג״פ עם ישמעאלית ולכן הראו לו בחלום תולעים בירך שלו כי משם מתחלת העבירה דכתיב "בתת ה׳ את יריכך נופלת" והנכרים הם בסטרא דשמאלא דישראל כי יצחק וישמעאל הם אחים זל"ז. והוא הודה בזה ועשה השובה.
עוד פעם א׳ היתה אשה מדברת עם כל אדם בין עם איש יהודי או איש נכרי והיא פרוצה במעשיה ואמרו לבעלה בחלום כי אשתו היא אשת כהן גדול ואמרתי להם שר״ל שאינו מיטמא לה בעלה (כלומר שזנתה) אמנם לא שמעתי אח״כ אם אמת היה הדבר או לאו. וסיבה הג׳ שאמרנו שהוא בדבר הנוגע בין איש לאשתו.
והוא כי פעם א' היה תלמיד אחד לומד כל לילות השבוע עם הישיבות פעם בישיבה זו ופעם בישיבה זו כפי הישיבה הקבועה ללמוד באותה הלילה ואינו לן בביתו כי אס בליל שבת בלבד ולפי שבכל הלילות הוא מנדר שינה מעיניו לכן תרדמה גדולה נופלת עליו בליל השבת. ופעם א׳ ראה בליל שבת בחלום שאיש א׳ אומר אליו צדיק על שולחן יבוא. ולא היה מבין מה פירוש דבריו. וחזר אותו האיש ואמר חן חן לאיש המבין. והכף הבין שכוונתו על מצות עונה. גם יום א' אירע שת׳׳ח א' ראה בליל שבת כאלו אותה הלילה היא ליל חג לשבועות . והוא היה לומד עם בני משפחתו ביחד. והביא השעה פתילות והציגם בשלשה כלי חרס  כל ג׳ פתילות בכלי חרס א'. ונתן בכלים ההם שמן שומשמין והדליקם . והוא היה תמיה שאיך הוא הדליק בכלי חרס שאינם מאירים מגבן ולא הדליק בעששיות של זכוכית . והוא היה מסתכל ומתבונן בהם וראה שכל זמן שהיו הפתילות גבוהים משפתי הכלים היו מאירים חולה לצדדי הבית וכאשר הודלקו ראשי הפתילות והושפלו למטה אצל השמן לא היו מאירים כי אם כנגדם למעלה כנגד לרקיע בלבד ונתעורר מן החלום. ולפי שהיו לאותו הת"ח ד׳ בנים ונפקד א׳ מהם ונשארו לו ג׳ נתפעל ונבהל מאד מן החלום ההוא כי היה חושש על ג׳ בניו הנשארים ונתענה ביום השבת. ואחר עבור שעה שמינית מהיום פגע אותי בדרך בלא מתכוון וסיפר לי את חלומו ואמר שהוא יושב בתענית עליו. ופרשתי לו את החלום פירוש פשוט ולא נחה דעתו בפירוש ההוא. והפציר בי לפרשו אליו פירוש לאמתי. ואמרתי לו אם אפרש לך את החלום על פי אמתותו אולי תכחש אלי ותאמר לא היה דבר זה. אכן תן לי דיבור שתודה על האמת ואני אפרש אותו אליך. ויען ויאמר אני מקבל עלי להודות על האמת ולא אכחש מאומה ויעבור עלי מה. אמרתי לו כי בליל שבת זו אתה היית ישן במיטה בפני עצמך ואשתך במטה בפני עצמה. ונתעוררת בלילה ג׳ פעמים לקום לקיים מצות עינה והיה לך תאוה וסוף דבר נמנעת ולא קיימת מצות עונה לכך הראו אליך את החלום הזה. והשיב לי תאמין לי כי כן היה המעשה ממש בלא שום חסרון ויתרון. אך אמור לי מאיזה רמז של החלום פירשת כן. אמרתי לו כי ג' פתילות של הנר הם תלתא שלהיבין דרחימו הנמשכין מתרין ירכין וצדיק והדלקת אותם ג״פ אבל היו בכלי חרס ולא היו מאירים כראוי וכאלו הם דעוכים. וכלל זה יהיה בידך כי רוב החלומות הבאים ע״י מלאך הם מתבארים על פי הסוד. יען כי המלאך הוא רוחני ולכן עושים הרמז עפ״י דרכם ובפרט בענין כזה שהוא בין איש לאשתו מראין לו לאדם ברמז גדול. ולפי שהקפידו על שלא קיימת מצות עונה לכן הראו לך חלום הנז׳ אמר לי ניחמתני תבורך מפי עליון.

פרשת מקץ : מתוך ספר מנחת יהודה- -חלק א' - חלומות ושדים

חלק א': פרשת מקץ: מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתיה) - חלומות ושדים

מדרש מז :  בו יבואר עניין החלומות והחילוק שבין חלום הבא ע"י מלאך ובין ע"י שד.

"ויהי בבקר ותפעם רוחו". משמע מזה שלא נפעמה רוחו בחלום בעת היותו ישן רק בבוקר כשנתעורר מן השינה התבונן בחלום שראה בלילה ונפעמה ריחו בקרבו . וכיוצא בזה אתה מוצא בחלום שחלם נבוכדנצר שבו נאמר ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו . כי נתעורר משנתו אחרי ראיית החלום ההוא ונפעמה רוחו בקרבו ולא היה יכול לחזור ולישן עוד . כי כן הוא דרך חלים האמתי הבא על ידי מלאך שאין רוחו נפעמת בשינה בעת ראיית החלום אלא אח״כ בעת שיקץ משנתו . והטעם הוא לפי שאין רצון הבורא להבהיל את האדם ולצער אותו בשינה רק להודיעו על מה שנגזר עליו או על אחרים כדי שיתנו את לבם לתקן את עיוותם . וא״כ מה בצע להבהיל אותו בשינה . וזהו דומה לנבואת ישעיה שאמר לחזקיה מלך יהודה כי מת הוא ולא יחיה וארז״ל כי מת הוא בעו״הז ולא יחיה לעו״הב . א״ל אמאי ?  אמר ליה משום דלא עסק בפריה ורביה. אמר ליה א״כ הב לי ברתך . א״ל ישעיה כבר נגזרה הגזירה , א״ל יחזקיה בן אמיץ כלה נבואתך ולא כך מקובלני מבית אבי אבא ( דוד הע׳יה ) אפי׳ חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים . שאם כבר נגזרה הגזירה ואין עוד תקוה למה זה שלחך ה׳ אלי וכי יש לי בשורה טובה לבשרני .כן ענין חלום הרע שמראין לאדם ע״י מלאך שאם אי אפשר לבטל הגזירה ע״י תפלה ותענית וצדקה ולהתחרט על מעשיו הרעים א״כ למה מראין לו החלום ההוא וכמ״ש רז״ל על פסוק והאלהים עשה שייראו מלפניו זה חלום רע כדי שייראו מלפניו וא״כ ,למה יצער אותו בעת מראות החלום . והכלל בזה הוא כי חלום הבא ע״י מלאך הוא יהיה מסודר ולא יהיה מעורבב מעניינים שונים זמ״ז . גם אינו מתפחד ומתבהל בעת ראיית החלום ולא עוד אלא שרואה אח עצמו כמו בהקיץ ממש. ואם כל התנאים האלו הם נמצאים באותו חלום ידוע תדע כי אוחו חלום הוא אמת והוא בא ע״י מלאך שהוא א' מששים הנבואה. אבל חלום הבא ע״י שד דרך אחרת יש לו כי הוא עומד אצל אדם הישן בעודו ישן שינה קלה ולוחש באזנו דברים מבהילים וגבובי דברים מענין לענין . ואותס הדברים הם מצטיירים במוח האדם ונבהל מהם ולבו דופק מאד ומתעורר מרוב הפחד . ואותם השדים נשארים עומדים שם והם שמחים ומשחקים עליו על שיכלו להבהילו וכאשר חוזר לישן חוזרים להבהילו וכן עושים כמה פעמים . ואין האדם ניצול מהם עד שיחזור ויקרא ק"ש . או עד שיעשה אופן אחר והוא כי כאשר יתעורר יאמר טמא טמא ברח לך מכאן . ויאמר נוסח זה ג׳ פעמים ואז ילך לו השד משם וישכב לבטח . ואם יש לו איזה שונא יאמר טמא טמא ברח לך מכאן ולך אצל פלוני בן פלוני והבהילהו. ואז הוא עושה ככל אשר תצוה עליו. ואם תרצה לנסות דבר זה תלחוש באזני ילד קטן בעודו ישן שינה קלה ותאמר לו קניתי לך תפוחים ואגוזים והנם מונחים בקופסא אצלך. וכאשר ייקץ משנתו הוא שואל על התפוחים והאגוזים איה הם וכמ״ש בספר חסידים סימן ל״ה וסימן תמ׳׳א . ולכן רוב חלומות המבהילים והרעים אינם באים כ״א בעוד שהאדם ישן שינה קלה כגון בתחלת השינה או בסופה בעת שהתחיל להקיץ שאז אפשר למוח להרגיש בציור הדברים ולא בזמן שהוא נרדם בשינה . ודע כי אם אפילו קורא האדם ק"ש על מטתו קודם שישכב . אם אח״כ נתעורר משנתו לקול בכיית ילד קטן או לכסות את גופו וכיוצא בזה ואח״כ הוא חוזר לישן אז יכולים השדים לשלוט עליו להבהילו ולהפחידו בחזיונות רעות. אלא צריך לחזור ולקרוא ק״ש פעם ב׳ או לפחות פסוק ראשון וברוך שם וכו', וכמבואר בשער הפסוקים בשיר השירים על פסוק אני ישנה וכו, יעו״ש . גם דע אם איש או אשה מחובר עמהם שד או שדה למשכב דודים הנה הם פורצים גדר הק״ש כדי למלא תאוותם ולא יועיל בהם ק"ש פשוטה אלא צריך כוונת הלב מלה במלה וכולי האי ואולי. גם חדשות אני מגיד כי השדים הם למדו את הדברים שבני אדם מקפידין מהם אם רואים אותם בחלום כגון הרואה שנפלו שיניו או מחזיר כפרות עליו או בהמה שחוטה לפניו או שהוא שרוי בתענית או לובש שחורים או הולך יחף וכיוצא בזה, ואין לו לאדם לחוש לחלומות אלו אלא א״כ רואה שהדירוהו בחלום או שקראוהו בשמו לעלות לס״ת. ואם גם לזה אינו חושש תבוא עליו ברכה . גם לפעמים מראים השדים לאדם דברים רעים. ואם האדם הוא פתי ומאמין לחלום ההוא אז הס טורחים לעשות הרע ההוא בפועל ממש כדי להטעות את החולם ההוא ולהאמין בחלומותיו או לפחות כששומעים קול הכרוז שברקיע שמכריז על איזה רעה שלא תבוא הם מודיעין אליו בחלום כדי שיאמין בחלומותיו . אמנם צריך אותו אדם לדעת שאם הוא מתענה על חלומות כאלו או עושה כפרות או פדיון נפש ואיני שואל את פי חנם היודע ההפרש בין החלום שע"י מלאך ובין החלום שע"י שד ידוע ידע שהוא מועד מכאן והלאה לחלומות קשים ורעים ומרים מאלו. כי השדים הם שמחים על שלא היה יגיעם לריק עם זה האדם . וכל אלו השדים הם נקראים "שדין נוכראין לימודי הריע" . ויש שדים אחדים הנקראים "שדין יהודאין" ומנהג אחר יש להם כי הם עושים עצמם כנביאים הראשונים וכתנאים ויש שעושים עצמם כדייני ישראל וכתלמידי חכמים המפורסמים שנפטרו מן העו״הז בעלי זקן גדולה ועטרה בראשיהם או כצדיקים וחסידים . ולפעמים אומרים שהם אברהם יצחק ויעקב . או אליהו הנביא וכיוצא בזה . וצריך האדם לשאול את פיהם אם הם אבות העולם ממש או אם שמותם כשמיה האבות וכן ישאל לאליהו. וצריך לדקדק בתשובת דבריהם שאם ישיבו דבר שאינו מבורר נוטה לכאן ולכאן ידוע תדע שהם שדים . וגדולה מזו הם עושים כי יכולים להראות לאדם דמות רקיע ודמות כסא הכבוד וצבא מרום וכיוצא בזה. והם נזהרים מאד שלא להבהיל את האדם . ואדרבא הם מצווים אותו להזהר ללמוד בכל יום כך וכך שיעור זוהר ותהלים . ובלילה יעמוד לומר תיקון חצות. ולפעמים גוזרים עליו שיטבול כמה פעמים ביום ויחליף שמלותיו ויזהר פן יגע באשתו ואח״כ מוסיפין עליו סגופין ותעניות ואם לא עשה כן הם מכין אותו ומצווים עליו במפגיע שלא יגלה מראות וחזיונות אלו לבני אדם ( כדי שלא יכירו שהם שדים ) עד שמעט מעט נמשכת ונקשרת מחשבתו בהם . וכמעט נעשה כמשוגע ולבסוף גורמים לו חולי תכפיה רח״ל. ואלו השדים הם באים בתחלה בחלום ואח״כ באים אפי׳ בהקיץ. ולפעמים תהיה תחלת ביאתם בהקיץ. וכמה פעמים הביאו אלי אנשים ובנים ובנות שרואים מראות בהקיץ ואין הפנאי מסכים להאריך בהם רק אספר אחת מהם לדוגמא. 

ההסבר ליוקר המחייה. : שהולך וגדל בארצנו. "אם אין קמח אין תורה"

בס"ד 

הסבר ליוקר המחייה ע"פ דברי חכמים.

נראה לפרש על מה שאמרו רבותינו במסכת אבות "אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח."

כי כאשר לא יהיה לאדם קמח (אוכל) כיצד יוכל לעסוק בתורה כשהוא רעב.

וכן על זה הדרך כאשר לאדם לא תהיה תורה כיצד יהיה לו קמח (אוכל)

והיתכן לומר שיהיה לאדם מצוי הקמח בביתו גם כאשר לא יעסוק בתורה ע"י מה שאמרו חכמינו - הסכם יששכר וזבולון.

שהיה בניהם הסכם, שבו זבולון היה עוסק במסחר ויששכר היה יושב אוהלים ולומד תודה.

והיו חולקים בניהם , יששכר היה מקבל חצי מהכסף שזבולון הרוויח, וזבולון היה מקבל חצי משכר המצוות שעשה יששכר.

וכאשר זבולון לא היה משקיע בעבודתו, יששכר לא הצליח להתרכז בלימוד התורה, וכאשר יששכר לא היה לומד כפי השעות שסיכמו בניהם, זבולון לא היה מצליח במסחר.

ועוד אמרו חכמים : תלמדי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בניך" אל תקרי בנייך אלא בונייך.

דהיינו שע"י תלמדי חכמים יש לנו שלום ופרנסה. ונאמר בעולם - דהיינו שמביאים שפע לכל העולם.

ועיקר שהשלום בעולם הוא ע"י הממון - כפי שנראה מהמהפכות שיש מסיבינו על רקע האינפלציה הגוברת.

ועתה יתבאר בעינינו  להבין, שכאשר תלמדי חכמים עוסקים בתורה, ירד שפע  של פרנסה מהשמיים, ויתן שפע לאלו שעוסקים במלאכה, וכאשר יחסרו תלמדי החכמים בלימודם גם שפע הפרנסה מהשמיים יחסר לאלו שעוסקים במלאכה.

ואם אנו אכן נתבונן בשנה שעוברה עלינו, לצערנו נראה שיש פגיעה קשה בתלמידי חכמים החל מ:

• הפסקת לימוד תורה של אלפי בחורי ישיבות לצורך ביצוע שירות צבאי,  
• קיצוצים של מאות אלפי שקלים  בתקציבי הישיבות
• הפסקת מימון ישיבות ממשלתי.
• פגיעה של מערכת החינוך בשעות הלימוד ללימודי תורה
• סגירת ישיבות של תלמידי חכמים

ועל כן אל לנו לתמוהה מדוע תתיקר המחייה בארצנו, הלא כל השפע היה נתון בידי תלמידי החכמים, שהורידו את שפע הפרנסה מן השמיים, ועל ידם הינו מקבלים את פרנסתנו ,ועתה לאחר שהפסקנו את תלמידי החכמים מלימודם כיצד יגיע השפע אלינו?!

וכן אם נשים לב, לאחר הפגיעה בתלמידי החכמים ובישיבות, נראה את אופן הפגיעה בארץ

• לצערנו האבטלה גוברת
• מחירי הירקות והפרות ומוצרים בסיסים כבר לא בהשיג יד של כל משפחה
• משפחות צעירות נאלצות להתגורר עם ההורים.
• ישנם משפחות שלא יכולות להשים את ילדיהם בגני ילדים, 
• המסים עולים ללא הפסקה
• מחירי החשמל מזנקים למעלה,
• לאחרונה התחילו גלי פיטורים במשק,
• היום התפרסמה כתבה שגם בשנת 2014 היוקר צפוי להמיר.יותר מהשנה הנוכחית

 ועל זאת אמרו חכמינו  אם אין תורה, אין קמח.

האם עדיין אנו רוצים להפסיק את תלמידי החכמים מלימודם ולסבול ביוקר עוד יותר גרוע  כמו שאמרו חכמים "עד שתכלה פרוטה מן הכיס" ?! 

פרשת וישב : מתוך ספר מנחת יהודה - למה לא שלח יוסף ממצרים מכתב לאביו.

פרשת וישב : מתוך ספר מנחת יהודה(מחבר יהודה פתיה)

מדרש מו' : בו יבואר טעם למה לא שלח יוסף ממצרים אגרת לאביו.

"ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו". אין לתמוה כי מאחר שזכה יוסף להיות פקיד על בית פוטיפר למה לא שלח מכתב לאביו להודיעו שהוא במצרים ?  לפי שחשב יוסף שאביו כבר נפטר מצערו על יוסף . 

והעד על זה שהרי כמה פעמים שאל יוסף את אחיו העוד אביכם חי, ולא עוד אלא שגם אחר שנודע לאחיו חזר ושאל העוד אבי חי . מכל זה נראה שלא היה יוסף סובר שעוד אביו חי ולכן לא שלח לו מכתב כי אמר למי אני שולח מכתב? לאבי או לאמי שאינם בחיים?! . או לאחי שונאי נפשי.?!

פרשת וישלח : מתוך ספר מנחת יהודה

פרשת וישלח : מתוך ספר מנחת יהודה (מחבר: יהודה פתייא)

מדרש מה :  בו יבואר טעם הניקוד המנוקד על תיבת וישקהו

"וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽו"

"ויפול על צואריו וישקהו". מצאתי בספר א׳ קטן הכמות שכתב שתיבת וישקהו  הוא ר״ת למפרע ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני עכ״ל.
ונראה לומר כי בודאי כשניגש עשו אצל יעקב לנושקו בלא ספק שבאותה שעה זכור זכר עשו את אשר עשה לו יעקב שלקח בכורתו וברכתו. ולכן נקוד על תיבת וישקהו לומר שהוא ר״ת למפרע . כי זכר למפרט את הבכורה והברכה.

גם לכבש מגיע גן עדן

בס"ד.

מעשה ברב אחד, שדרש לפני בני עירו ודיבר על עניין התשובה.

הקהל ענו לרב. : "כבוד הרב - אנו אנשים טובים לא גונבים ולא רוצחים"

שמע זאת הרב ושתק.

לאחר כמה ימים קרא הרב לכל התושבים ואמר להם: נפטר לנו 

אדם חשוב וצדיק באו לביתי ונעשה לו הספד.

כל תושבי העיר הגיעו להלוויה, ואז פתח הרב ואמר: 

הוא אדם צדיק, 

לעולם לא גנב 

אף פעם לא העיז לצחוק על אנשים.

לא רצח אף אחד.

לא שיקר 

ותוך כדי דברים מהצער התחילו הקהל לבכות על הנפטר.

כשבה הרב לכבור את הנפטר - הוריד את התרכריכים - והנה להפתעת התושבים היה זה לא אחר מאשר כבש...

מייד צעקו על הרב, אתה שקרתי עלינו.

אמר להם הרב : הכבש הזה מתנהג בדיוק כפי שהגדרתם את עצמכם כצדיקים.

לא גנבתם לא שיקרתם ולא רצחתם...

ולכן אם כל מה שנדרש מיהודי זה רק לא לגנוב ולא לרצוח... גם הכבש הזה יכול להכנס לגן עדן...

ודיי לחכימא ברמיזא..

דבר תורה : פרשת בראשית - דברי רבי משה זנו מרא דבר גיורא.

בס"ד

מדרש פרשת בראשית - מפי הרב משה זנו - מרא דבר גיורא.

אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטווו בה ישראל. ומה הטעם שפתחה התורה בבראשית ברא?

משום "כח מעשיו הגיד לעמו" וכ'ו, ויש אומרים שלא מוזכר בגמרא ובמדרש את המאמר של רבי יצחק רק את המילים הראשונים ,ומה הטעם פתח? אלא שאביו של רש"י שמו יצחק ולא היה למדן גדול ובני רש"י רצו לכבדו ולהזכירו בתחילת חיבורו ולכן שאל מאביו שיקשה לו איזה קושיא ואמר לו המילים האלו הרב חי"דא אביו של רש"י היה אוריין אביו של רשי היה תלמיד חכם גדול

אמר במדרש רבה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו",  א"ר סימון מצינו בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי-השרת כיתות כיתות וחבורות חבורות, מהם יש שאומרים שהקב"ה יברא את האדם  ומהן יש  אומרים שהקב"ה לא יברא את האדם

ומידת החסד אומרת :  לברוא את האדם  שהוא גמילות חסדים

ומידת ה אמת אומרת: אל יברא את האדם שכולו קטטות.

מה עשה הקב"ה?

השליך את אמת ארצה בזמן  שמלאכי השרת מדיינים אלו עם אלו, בראו הקב"ה את האדם אמר להם מה אתם מדיינים? כבר נעשה אדם, אלא הם כך סידרם של דברם, ומכאן למדים  שאין שומעים לבעלי מחלוקת, יהיו מי שיהיו אפילו מלאכים,

ורבי יעקב אבוחצירא אמר ורמז מה שאמר הזוה"ק שבשעה שהיה הקב"ה בורא עולמות היה נמלך בתורה עם במהתבאל על כל דבר ודבר שנאמר :ואהיה אצלו אמון" אל תקרו אמון אלא אומן. וכשרצה לברוא נמלך בה אמרה לו זה האדם יעשה רע, וכשיעבור על רצונך תאבדהו וממילא תאבד גם העולם שבראת בשבילו, למה תבנה ותהרוס? אמר לה כבר בראתי תשובה שאפילו יחטא האדם אם ישוב בתשובה ימיני פשוטה לקבלו ואמחול לו על כל מה שיעשה, ומיד סייעה התורה שבבריאת האדם ,אם לא נברא תשובה לא נברא אדם,

ובשעה שבא הקב"ה לברוא האדם נמלך במלאכי-השרת אמר להם נעשה אדם אמרו לו אדם מה טיבו אמר להם חוכמתו מרובה משלכם, הביאו להם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר למלאכים מה זה? מה שמו? ולא היו יודעים העבירם  לפני אדם ואמר לו זה מה שמו? ,אמר זה שור, זה חמור, זה סוס, וזה גמל ואתה מה שמך? אני נאה לקרא לי  אדם שנבראתי מן האדמה

ואני מה שמי ? נאה להקרות אדנ"י  שאתה אדון על כל בשמך

"ויקח למלך שתי נשים שם האחת עדה ושם השניה צילה" כך היו דור המבול היה כל אחד לוקח לו שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש היה משקה אותה עיקרים שלא תלד והייתה יושבת איתו כמו זונה, צילה גם היא ילדה לבסוף ע"פ ששתתה כוס עיקרים.

ת"ר כל הנותן עיניו במה שלא שלו מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו לוקחים ממנו. שכן מצינו בנחש הקדמוני,  נתן עיניו במה שלא שלו - ומה שמבקש לו נותנים לו ומה שבידו נוטלהו ממנו

אמר הקב"ה אני אמרתי יהיה מלך על כל בהמה וחיה ועכשיו ארור  אתה מכל הבהמה וחיה שבשדה

אמרתי לך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך. אמרתי יהיה מאכלהו אדם. עכשיו עפר יאכל. הוא אמר יהרוג אדם ויקח את חוה, ועכשיו והבה אשתי בינך ובן האשה. אל האשה אמר הרבה "ארבה עצבונך והריונך". דם בתולים ודם נידה צער גידול בנים, "ואל אשך ותשוקתך"  ואל האדם אמר "בזעת אפך תאכל לחם".

מילים לפיוט: ה' אלקינו. לקח טוב

פיוט: ה' אלהינו. לקח טוב נתן לנו : 

סימן: דוד אביחצירא חזק.

יי אלהינו. לקח טוב נתן לנו. על יד משה רבינו. הודו ליי כי טוב.

דודי ירד לגנו. וככלה קדשנו. במצותיו ציונו. סור מרע 

ועשה טוב.                                                        יי אלהינו

וביום השבת קדש. הוא יום שישה לחודש. חתן כלתו קידש. 

כשבת אחים מה טוב.                                          יי אלהינו

דגלו עלי אהבה. דודי דגול מרבבה. יי מסיני בא. ותרא אותו 

כי טוב.                                                            יי אלהינו

אנכי ולא יהיה. דיבר ממית ומחיה. היה הוה ויהיה. הוא הישר 

והטוב.                                                             יי אלהינו

ברוך הוא וברוך שמו. אשר ציווה לעמו. לא תישא לשוא שמו. 

אמר אלהים לא טוב.                                          יי אלהינו

יום השבת מנוחה. לא יגון ואנחה קול ששון וקול שמחה והנה 

האור כי טוב.                                                    יי אלהינו

חיים וחסד לך. אם תכבד כל ימיך. אביך ואמך. ארך ימים וגם 

טוב.                                                               יי אלהינו

צלם אלהים ודמות. לא תרצח כי מות תמות. גם חיות גם בהמות. 

כי יי לכל טוב.                                                  יי אלהינו

יישר חילך לא תנאף. אזי לא יחרה אף. לא מלאך ולא שרף. 

אוהב ימים לראות טוב.                                       יי אלהינו

רחוק תרחק לא תעשה. לא תגנוב לא תכסה. כי אם בתורת משה. 

טעמו וראו כי טוב.                                             יי אלהינו

אמת קנה אל תמכור. לא תענה כשיכור. לא תחמוד זכור תזכור. 

מצוות אל תמנע טוב.                                          יי אלהינו

חסין קדוש חננו. זך וישר עננו. קבל תפילתנו. חסדך מחיים 

טוב.                                                                יי אלהינו

פרשת אמור: מעשה השר עם היהודי (מתוך נפלאים מעשיך)

פרשת אמור: ממעשה  השר עם היהודי  מתוך נפלאים מעשיך (בן איש חי)

" לֹא-יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת"

מעשה אחד על דרך המוסר והוא שר אחד גדול שכר יהודי אצלו לשרת על שלחנו ימים ולילות, עד משך שבע שנים, ונתן לו שכרו בתורת מוקדם, ופרע חובותיו בזה, והיה היהודי ההוא דרכו לגלח הפאות והזקן. ויהי ביום הראשון אשר עמד לפניו לשרתו, שאל השר ליהודי,  למה תגלח זקנך שצמח מאיליו בידי שמים, ויאמר ראוי לגלחו, מפני שלא היה בגופו בעת שנולד, אלא נתחדש בגופו אחרי זה, על כן דומה ליבלת שנתחדשה בבשר הגוף שראוי לחתכה ולהשליכה, כי אינה נחשבת בכלל הגוף, ואם היה גידול הזקן מרוצה לפני הבורא, היה בורא את האדם שיהיה שלם בזקן מבטן אמו, ולכך טוב שיגלחוהו, כדי שתהיה גויית האדם כאשר עשאה הבורא בבטן האם. ויאמר השר קראו לי את המגלח שיבא לפני עתה עם כלי אומנות שלו,  ויבא לפניו ויאמר תוציא הכלי שאתה עוקר בו השיניים, ותעקור כל השיניים של היהודי. ויבהל היהודי, ויאמר למה תעשה כה לעבדך, ויאמר כמשפט אשר חרצת, כי אמרת הזקן חשוב כיבלת שראוי לחתכה ולהשליכה, מפני שלא נעשה לאדם מעת היותו בבטן אמו כשאר איברי הגוף, אלא בא אחרי זה, על כן ככה ראוי לעשות לשיניים ג״כ, לעוקרם ולהשליכם, מפני שלא היו לאדם מן הבטן. ויאמר היהודי הנה אנכי נתחרטתי על הדבר הזה, ולא אשחית את הזקן עוד, והנני מתקן הדבר להיות זקן חדש במקום זקן הנשחת, אך אתה כשתעקור השיניים לא תוכל לתקן העוות, כי לא יצמחו אחרים תחתם. ויאמר השר כמה שנים יש לך שהייתה מגלח בהם הזקן, ויאמר עשרים שנה. ויאמר השר, אם לא תשחית מכאן ולהבא לא יתוקן עוון השחתות שעשית בעשרים שנה, לכן אשחית שיניך כדי לסבול צער עד עשרים שנה, ואח״כ תבוא אצלי ואני חייב להחזיר לך שיניך. ויעשו לו כאשר גזר השר, ולא השאיר לו אפילו שן אחד . אח״כ העמיד היהודי לפניו ויאמר לו אתה יהודי או נוצרי, ויאמר יהודי אני, א"ל אם כן היכן הפאות המעידים על היהדות שאתה גילחתם , ויאמר אין אני צריך לעדות הפאות, כי יש לי עד גדול מהם שמעיד שאני יהודי, והיא המילה שבבשר. ויאמר השר, כן דיברת, המילה היא סימן מובהק ליהדות יותר מן הפאות אך קראו לי חייט וכליו עמו, ויבא החייט ויאמר לו הוציא המספריים ותחתוך בגדיו של זה לחצאין, הבגד והכתונת והמכנסים, באופן שלא יהיה גופו מכוסה אלא מראשו עד מקום עדותו, ומן ערותו ולמטה יהיה גלוי, ככה ילך בבית ובחוץ ויאמר היהודי למה תעשה כן ויאמר מאחר כי אתה סומך על עדות המילה, צריך שתהיה עומדת בגלוי כדי שתהיה גלויה, דאין מניחין העדים בתוך תיבה סגורה ומעידין, ויאמר היהודי אני אסמוך מעתה על עדות הפאות שהם גלויים, ויאמר אחרי זאת, אך הפאות לא תוכל לגדלם ביום זה וצריך להמתין כמה ימים עד שיצמחו, ולכן עתה תלך כך לפרסם עדות המילה, עד שיבואו הפאות ויעידו, ובעל כורחו הוכרח לכך.

מכאן תוכחת מגולה לגלוחי זקן וקצוצי פאה יראו ויבושו יחזו ויכלמו, ואם מפני השר כל כך גדל הפחד והאימה וכל שכן בפני מלך מלכי המלכים הקב׳׳ה ביום התוכחה לפני כל יודעי דת ודין, לפני כל הצדיקים והחסידים ושבעה רועים ושמונה נסיכי אדם ומלכם בראשם משיח צדקנו.

פרשת קדושים: מעשה באשה גוססת שנשכה חברתה ותמיתנה (נפלאים מעשיך)

פרשת קדושים: 

מעשה באשה גוססת שנשכה חברתה ותמיתנה מתוך נפלאים מעשיך (בן אי חי)

"לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" ..." לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ"

מעשה שהיה בעיר נאפולי שאשה אחת שכבה על ערש דוי, וכשנטתה  למות שלחה לקרות לאשה אחת שהיתה אשת ריבה מימים רבים, למען עשות שלום איתה לפני מותה, והקרובים שלה מהרו למלאות בקשתה, וילכו אצל אשת ריבה ויאמרו לה איך זאת היא נוטה למות, ורוצה לעשות שלום עמה, ואין אפשרות שתקום ממטתה. לבא אצלה, כי מסוכנת היא וא״א להרים ראשה מעל הכר, ותשמע אשת ריבה לדבריהם ומבלי איחור אפילו רגע מיהרה לבא אצלה, ותשמח זאת החולה בראותה אותה, ובעודה שוכבת פשטה זרועותיה לחבק את אשת ריבה למען נשק לה, ופתאום נשמע קול צעקה נוראה, ובני הבית מיהרו להפריד בין הנשים האלה, ויראו כי החולה בהתאזרה בשארית כוחה לנשק את אשת ריבה, נשכה את החוטם של אשת ריבה, וחציו נפל ארצה, ותתעלף הנשוכה, ויובילוה אל בית החולים, ואז החולה הנושכת קראה בעליצות לבב, ותאמר ברוך ה׳ הנה הפעם הזאת היא תמות במנוחה, ואחרי רגעים מספר מתה החולה.

נמצא זו נקמה נקם רע ע"י השלום, שאם לא היתה אומרת לעשות שלום ולנשק את אשת ריבה, איך אפשר שתוכל ליגע באשת ריבה לעשות לה רע, אך זה השלום עשה מכשול לאשת ריבה שתאמין בה ותקרב פניה אצל פיה. ששם שינייה המוכנים לעשות רע ולשפוך דם, וכן כל אדם הוא נשמר מחרב אויבו על ידי הרחקתו שמתרחק ממנו , ואם האויב רמאי יעשה שלום תחלה כדי שיתקרב אליו, ואז יוכל לעשות עמו רעה, ועל זה נאמר בקהלת עת מלתמה ועת שלום, כלומר עת  המלתמה נולד ונסתובב מעת שלום, ואין כוונת הכתוב להפריד העתים ולהבדילם, אלא לחברם ולדבקם זב״ז. אשר לכן בן אדם השמר לך ושמור את נפשך מהצבועים המתעטפים כאילו באדרת, ותחתם תעמוד הבהרת.

פרשת קדושים: מעשה באחד עשיר ולו ג' בנות (נפלאים מעשיך)

פרשת קדושים: מעשה באחד עשיר ולו ג'  בנות (מתוך נפלאים מעשיך בן איש חי)

לֹא, תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ...  לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל ... לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ(יט : יא - טז).

מעשה באדם א׳ שהיו לו שלשה בנות אחת עצלה ואחת גנבתא ואחת מספרת לשון הרע, והזקינו בביתו, ולא היה אדם רוצה בהם לישא אחת מהם מפני מומין של מדות רעות אלו. והנה פעם אחת בא אהובו של אבי הבנות האלה להתארח בביתו,  וראה בנותיו שהזקינו בביתו, וא״ל יש לי ג' בנים ואם ייטב בעיניך ינתנו ג׳ בנותיך לבני לנשים, אמר לו בנותי אינם ראויים לבניך מפני שיש בהם דופי אמר לו מהו הדופי, ויענהו כך וכך הוא, אמר לו אף על פי כן ינתנו לבני ואני אתקן המומין, מיד השיאן לבניו. מה עשה אבי הבנים, לבת העצלה הושיבה על המטה והעמיד לפניה עבדים ושפחות, ואמר להם אל תניחו אותה לעשות דבר, אלא תעשו לה שירות בכל הדברים הצריכים לה. ולבת  הגנבתא הפקיד אצלה כל הממון שיש לו, ונתן בידה המפתחות של כל אוצרותיו ואמר לה כל מה שתעשי בממון הוא מקובל עלי, ולהבת המספרת לשה״ר היה משכים חמיה בכל יום ויום לבא לחדר שלה, ודורש בשלומה ונושק ראשה, ואומר לה בתי מה טיבך, אם תרצי לבקש כלום מבעליך תאמרי לי  אומר לו ויעשה חפצך. ולא היתה, מדברת . לו כלום. לימים בא אביהן של הבנות האלה לעיר שהם דרים בה לבקר את  בנותיו לידע האיך עומדות עם בעליהן, והלך ונכנס תחלה אצל העצלה, וא״ל בתי היאך את עם בעליך, ותאמר לו תבוא עליך ברכה אבי שנתתני לאיש הזה, שעושה לי טובות גדולות שהעמיד לפני עבדים ושפחות שאין מניחין לעשות לי כלום, והוא נתן שבח לה׳ ויצא מחדר זו הבת, ויכנס אצל בתו הגנבתא, וא"ל בתי היאך את עם בעליך, ותאמר טובה מאד כי הכל מסור בידי, ונתן שבח להשי״ת על זה, ויצא משם, ונכנס אצל  הבת המספרת לשה״ר, וכיון שראתה את אביה התחילה לבכות, ותאמר לו אבא מנהגו של עולם לתת את בתו לאיש אחד, ואתה נתתני לשני בני אדם לאב ולבן. ואם אין אתה מאמין תסתתר במקום אחד בחדר זה ותראה האמת, מיד הכניסהו במקום סתר, ואח״כ בא חמיה לשאל בשלומה כמנהגו בכל יום, ותאמר אל חמיה חזור לך ואל תיגע בי לביישני, אמר לה וכי באתי אליך בשום מעשה רע ח״ו שלא עלה על לבי, והנה האב לא הבין הדברים היטב, וחשב בעבור עבירה והיא דחתה אותו מעליה, ואז תכף יצא ממקום שנסתר בו והרג את חמיה, ובעוד שהרגו צעק ובאו בניו והרגו את זה שהרג, כי הסכין עודנו בידו מלאה דם, והבת היתה, צועקת ובוכה על הריגת אביה, עמדו עליה והרגו אותה. 

מכאן אנחנו למידין לומר לשה׳׳ר הורגת שלשה, האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו.

והשי״ת ברחמיו יצילנו מלשון הרע, ויהיה שלום לנו ולכל ישראל.

פרשת שמיני : מעשה במהרשד״ם ז״ל ע״ע הבתולה (נפלאים מעשיך)

בס"ד

פרשת שמיני : מעשה במהרשד״ם ז״ל ע״ע הבתולה (מתוך נפלאים מעשיך בן איש חי)

 " וְכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ--שֶׁקֶץ הוּא, לֹא יֵאָכֵל"

מעשה שהיה בזמן מהרשד"ם ז"ל בבתולה אחת שקבלה קדושין משלשה בני אדם בזה אחר זה ולא נתברר מי היה הראשון ונולדו כמה ספיקות בעדות של כל אחד ואחד, לסוף מת אחד מהם ונשארו שנים תובעים, מה עשה אחד מהם העמיד עדי שקר לפסול עדים שהעידו על קדושין של חבירו כדי שיקחנה הוא, ובאו העדים והעידו לפני מהרשד״ם ז״ל ובית הדין, איך המה ראו את שני עדי קדושין אלו במקום פ׳ בשנה פ׳ בחודש פ' בשבוע פ׳ ביום פ׳ בשעה פ׳ שאכלו שקצים ורמשים ונתקבלה עדותם לפני מהרשד״ם ז״ל והיה רוצה לפסלם, ונזדמן שהיה יושב שם חכם אחד , שבא מארץ ישראל תובב״א ואמר למהרשד״ם תן לי רשות ואדון הדין הזה, כי החכם היה חריף נדול והבין בחכמתו דאלו העדים הם עמי ארצות גמורים והבעל דין שם בפיהם הדברים שהעידו והם אינם מבינים מה הם אומרים, ויוציא עד האחד וישאל לאחד מהם אמור לי אלו השקצים ורמשים הם משור או מכבש? וזה עם הארץ גמור אינו יודע מהו שקצים ורמשים וכיון שראה שאינו מבין להשיב על שאלה זו אז הורה על עצמו איך היא וחבירו היו אורגי בנדים ובא האיש הזה ושכר אותם בעשרה דינרים לכל  אחד ואחד והוא שם בפיהם כל הדברים אשר דברו, כיון שראה מהרשד״ם כן נשק את החכם על ראשו וא"ל ברוך אתה שהצלתני מדין מרומה כזה.

מכל המעשיות הנ"ל ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה ויזהר מהצבועים והרמאים ויחקור וידרוש פעמים שלוש על כל דבר ודבר, ויזהר לקיים דברי חכמים שאמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו עיני השכל רואות, כי החכם עיניו בראשו לחשוב מחשבות לבל ידח ממני נדח ולא יחרוך רמיה צדו, ואשרי הזוכה לדון דין אמת לאמתו ולא יפתוהו אנשי דמים ומרמה בלשון חלקלקות לעוות את הדין אפי׳ בשגגה, והבא ליטהר מסייעין אותו, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

פרשת שמיני : מעשה בשנים שירדו לספינה (מתוך נפלאים מעשיך)

בס"ד

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם"

מעשה שהיה בשני יהודים שירדו בספינה בים ותעו בדרך הים, ונתעכבו כמה ימים בדרך, ובאלף צרות הגיעה הספינה לחוף של יבשה שהיה שם עיר גדולה כולה נוצרים,והיה אותו זמן עת שמד שהרגו הנוצרים את היהודים, ויש מהם שהמירו דתם מכח אונס, אך שומרים יהדות בצנעה בביתם, ואלו שני היהודים היו רעבים מאוד כשיצאו מהספינה שיש להם ד׳ ימים שלא אכלו כלום, ונכנסו לאותה העיר,
נכנסו בבית א׳ לאכול מאכלים האסורים בשביל פקוח נפש עד שתשוב נפשם ויהיה בהם כח לילך רגלי מעיר לעיר עד שישובו לעירם, וכאשר שבה רוחם והסכימו לנסוע בא היהודי לברך את בעל הבית על חסד שעשה עמו באכילה שהחיה את נפשו, וילחוש לו בעל הבית באזנו ודאי צר עליך הדבר הזה שאכלת מאכל אסור, על כן אודיעך שלא בא בפיך בשר פגול, כי אני יהודי מן האנוסים, ונזהר בביתי לאכול מאכל היתר ובשר שחוטה, והראהו מקום ששוחט, וישמח היהודי על זאת, ואחר שנסע עם חבירו סיפר לחבירו דבר זה, אך חבירו ברור לו שאכל מאכלי נוצרים בשר נבילה וטריפה ובשר בחלב, כי אותו בית שנכנס בו היה בית נוצרי ויצטער בלבו על זאת אע״פ שהיה מותר לו מן הדין לאכול בשביל פקוח נפש, אך למה השי״ת הזמין לחבירו ליכנס בבית יהודי אנוס ולו בבית נוצרי, כי ודאי היו שם עוד יהודים יהודים אנוסים. וכשהגיע לעירו הלך אצל הרב של העיר ויתרעם על הדבר הזה שקרה לו ולמה נשתנה מחבירו, וישאלהו הרב אם מימיך אכלת איסור ברצון, ויודה לו כי פעם אחת היה מטייל ביער והיו נוצרים שותין יין ואוכלין גבינה ויזמינו אותו עמהם ושתה מיינם ואכל מן הגבינה , וכאשר
קם אמר יסלח ה'. אז א״ל הרב עתה תראה השגחתו יתברך. חבירך שלא אכל מימיו בשר פיגול ברצון, לכן שמרו השי״ת בעת עתה שהיה בסכנת רעב לא הצריכו לאכול איסור אע״פ שהיה מותר  לו כפי הרין משום פקוח נפש, ולכן אע״פ שהיו בתי הנוצרים כולם פתוחים לפניו לא נטה לבו ליכנס בתוכם אלא משך השי״ת את לבו ליכנס באותו בית של היהודי שהיה נחשב לעיני הכל שהוא בית נוצרי ולא אכל שם בשר פיגול ולא שום מאכל איסור וטרפות אלא רק מאכל היתר, וכל זה היה לפי תומו, שלא הרגיש בדבר, אבל אתה אשר אכלת מקדם מאכל איסור בשאט הנפש בלי שום אונס אלא ברצון, הגה אח״כ כשהיה לך סכנת רעב ונכנסת לעיר הנוצרים לאכול איסור בשביל פקוח נפש היו בתי הנוצרים פתוחים לפגיך ונכנסת ברצון עצמך, ואכלת מאכל איסור הנמצא שם  ולא נעשה לך סיוע מן השמים כאשר עשו לחבירך אשר בתי הנוצרים היו פתוחים לפניו, ועל כן זה מן השמים משכו לבבו לבלתי יכנס אלא בבית האנוס כדי שיאכל שם מאכל היתר.

מעשה באחד שקנה רוח (נפלאים מעשיך)

מעשה באחד חוכר וקבלן מתוך "נפלאים מעשיך" (בן איש חי)

מעשה באחר שהיה חוכר מן המלך צידת הדגים מן הים והיה חוכר בערך טוב, ולכך לא היו אחרים מוסיפין על חכירתו אלא הוא היה לוקח החכירות בכל שנה, ופעם אחת הלך אדם אחד וחכר צידת הדגים מן המלך וכתב לו המלך פ׳רמאן על חכירתו, וכששמע זה הלך וצעק לפני המלך באמרו כיון שהוא חוכר בכל שנה, וזה בא באקראי. אין מן הראוי שיתנו החכירות לזה, א״ל המלך כבר כתבתי פ׳רמאן ודבר המלך אין להשיב, אך אתה תכרור לך חכירות אחרת ואעשה לך, ויאמר האיש אני לא ארצה לחטוף משל אחרים כאשר עשה זה, האיש עמי, אך אני ארצה שתחכור לי דבר חדש שעדיין לא חכרת אותו לשום אדם לא אתה ולא מלכים שהיו לפניך, ויאמר המלך איך הוא הדבר הזה. ויאמר תחכור לי הרוח דמאחר שאתה מלך והארץ שלך, הנה כל הרוח אשר נמצא בחלל הארץ, וכל אשר יושב בה הוא ג״כ שלך, ויצחק המלך ויאמר מה תעשה ברוח. ואיך תאחזנו ואל מי תמכור אותו, ואם תקחנו היכן תניחנו לשמרו אצלך, ויאמר האיש אני יודע מה לעשות בו, ורק אתה אדוני המלך תיקח ממני דמי הרוח ויובא הכסף לאוצר המלך ותכתוב לי פ'רמאן בו, ואני אעשה מה שאעשה בו, אך כיון שזה דבר חדש צריך לעשותו כפי חוקי כל החכירות שחוכרים מאת המלך, שצריך לכתוב שם הדבר והערך שאני נותן בו במכתב גלוי הנקרא פוצל״ה. והממונה על דברים כאלה יחזר הפוצל״ה על כל איש ואיש מאנשי העיר, שאם יש אחד מוסיף על הערך שאני נותן ירשם הערך בפוצלה, ותשים בה זמן עשרה ימים או יותר, וסוף הזמן ינתן הדבר לאחרון המוסיף, וכן עשו ויכתב מטעם המלך פוצל"ה בדבר הזה, וזה האיש כתב בפוצל"ה שהוא חוכר בסך עשרת אלפים זהובים, והממונה על זאת החזיר הפוצל"ה על כל אדם, ויהי לשחוק בעיניהם באומרם מה יעשו ברוח ואיך יאחזו בו לקחת אותו ואל מי ימכרוהו, ויחשבו את האיש לםשוגע שקבל ליתן בעד זה הדבר עשרה אלפים זהובים, ואחר שנשלם הזמן של הפוצל"ה לא נמצא שום אדם שכתב תוספת על ערכו ועמד המקח על שם אותו האיש וכתב לו המלך פ'רמאן על שנה אחת.

והנה בשבוע הראשון הלך אצל כל בעלי מלאכה של כלי ברזל ונחשת, ואצל צורפי זהב וכסף אשר מלאכתם נעשית ע׳׳י מפוח שנופחים באש, ויאמר אליהם איך אתם מבערים האש ועוסקים במלאכה שלכם?, ויאמרו לו ע״י מפוח זה שהרוח נכנס בתוכו ויוצא ומבעיר האש ובזה נעשה מלאכתינו, ויאמר זה הרוח שלי הוא שקניתי אותו מן המלך כפי הפ'רמאן שבידי תנו לי דמי הרוח וישם על כל אחד ואחד סך קצוב בעד כל שבוע ושבוע עד סוף השנה,

ואח״כ בשבוע שני הלך אצל בעלי הספינות שנושאין דגל שקורין שרא"ע, ועל ידי כך הולכת הספינה ברוח, הים, ויאמר להם הרוח שלי הוא תנו לי דמי הרוח כפי פ'רמאן המלך שבידי, ופסק סך קצוב עליהם בעד כל חודש וחידש, עד סוף השנה, 

ובשבוע שלישי הלך אצל כל בעלי בתים שיש להם חלונות פתוחים לרוח היום, ויאמר להם למה, לכם חלונות אלו? ויאמרו כדי להכניס הרוח לפנים מן החלונות, ויאמר הרוח שלי הוא תנו לי דמי הרוח, וגם כן פסק עליהם סך קצוב בעד כל השנה כולה,

ובשבוע רביעי תבע מכל אחד ואחד לפני הממשלה באומרו אם יסתם החוטם של כל אדם שאין הרוח נכנס ויוצא בו ימות, וישם סך קצוב על כל אדם לשנה אחת, ויצעקו כולם לפני המלך על הדבר הזה שהוא דבר חדש שלא נשמע, וזה אוסף ממון רב ועצום מן הדבר הזה, ויאמר המלך מה  אעשה עתה שכבר כתבתי לו פ׳רמאן ודבר המלך אין להשיב.

--------------------------

למדנו מכאן מי שהוא זריז וחכם ופקח ונבון יוכל לחיות בכבוד ע״י המצאות שימציא מדעתו, 

אך מי שהוא טיפש ופתי, מתקנא באחרים ובעסקם ומלאכתם ושומר צעדיהם ועינו צרה בהם ובמזונותיהם.

לכן אחי וידידי שמעו מוסר וחכמו ותחי נפשכם ותמצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואנשים.ע

פרשת כי תשא: מדרש תנחומא

פרשת כי תשא: מדרש תנחומא

[א] כי תשא את ראש בני ישראל וגו', זה שאמר הכתוב "שררך אגן הסהר אל יחסר המזג", מדבר בסנהדרין של ישראל שהיתה נתונה באמצעו של בית המקדש בלשכת הגזית שנמשל כשרר, מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצע בית המקדש.

ד"א שררך, מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו השרר שלו ממנו חי הוא, כך ישראל חיין מסנהדרין, לפיכך נמשלו בסנהדרין בשרר, מהו אגן הסהר, פתרון של פרגמטיא, (הסהר כמו הסוחר), כל מה שצריך הוא יוצא מתוכו, ואין הלשון הזה אלא לשון פתרון, שנאמר "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות".

ד"א שררך אגן הסהר, אבין בר רב חסדא אמר מהו אגן הסהר כחצי הירח, שקורין לירח סיהרא, אגן הסהר, שנו רבותינו סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, "אל יחסר המזג", שאינן חסירין אחת משלשתן, המזג מי שהוא מוזג כראוי, מוזג שלישו של כוס יין, וב' חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר, עד תמיד של בין בערבים, שלא היה אחד מהם נפנה לצרכו, ומה היו עושין, כשהיה אחד מהם רוצה לצאת, היה סופר אם היו כ"ג היה יוצא, ואם לאו לא היה יוצא, שכתיב אל יחסר המזג, ולא היו חסרים אחד משלשתן, לפיכך אל יחסר המזג. 

[ב] "בטנך ערמת חטים". אמר ר' יוחנן ערמת חטים זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות, חטאת הוא, אשם הוא, והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות, הוי בטנך ערמת חטים וגו', אמר ריש לקיש למה נמשלה בחטים, אלא מה החטים הללו כולם עולים במדה, כך היו ישראל כולם עולים במנין, הזקנים והחסידים והחכמים וכל ישראל עולין במנין. "בטנך ערמת חטים", אמר רב אידי והלא ערימה של איסטרובילין יפה משל חטים, והוא אומר בטנך ערמת חטים וגו', אלא אין העולם יכול לעמוד על איסטרובילין, אבל יכול הוא לעמוד על החטים, לכך כתיב בטנך ערמת חטים וגו'. אמר ר' יצחק אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלות של זבל, ולא של מוץ, ושל קש, ומהו מונה על בן ביתו, משפלות של חטים, לא משפלות של זבל, מהו עושה, ממחה אותו במים, וכן דור המבול מה כתיב בו, "ויאמר ה' אמחה". ולא משפלות של מוץ, ומהו עושה, מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה "ויפץ ה' אותם". וכן חבילות של קש, ומהו עושה, נותן אותן בקמין, וכן עשה למצרים, "יאכלמו כקש", ומה מונה בן ביתו, חבילות של חטים, כך ישראל נמשלין בחטים, לפיכך הוא סופרן, "כי תשא". 

[ג] כי תשא. זה שאמר הכתוב "רבים אומרים לנפשי וגו'", זה דוד כשהגיע לידו אותו מעשה, אמרו מה אדם ששבה הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה, "אין ישועתה לו באלהים", אמר דוד, ואתה ה' הסכמת עמהם, וכתבת בתורה "מות יומת הנואף והנואפת" , אלא "מגן בעדי", שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרת אותי למלכות, "ומרים ראשי", תחת אשר הייתי חייב לך הרמת ראש, נתת לי תלוי ראש, על ידי נתן הנביא, שאמר לי "גם ה' העביר חטאתך לא תמות".

ד"א אמר דוד כנגד מעשה העגל היה העולם אומר אומה זו ששמעה מפי "אלוקיה לא יהיה לך", ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל "אלה אלהיך ישראל", יש להם ישועה, אין ישועתה לו באלהים סלה, אין רבים אלא אומות העולם, שנאמר "הוי המון עמים רבים", אמרו ישראל ואתה הסכמתה עמהם ואמרת למשה רבינו "הרף ממני ואשמידם", אלא מגן בעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, וזכרת לנו זכותו של אברהם, שאמרת לו "אנכי מגן לך", עד שלא עשיתי אותו מעשה לא השרית שכינתך בקרבינו, אבל משעשיתי אותו מעשה ואמרת "ועשו לי מקדש" וגו', ומרים ראשי, תחת אשר היינו חייבין לך הרמת ראשינו ונתת לנו תלוי ראש, על ידי משה רבינו "כי תשא את ראש". 

[ד] "כי תשא את ראש" מה כתיב למעלה מן הענין "וכפר אהרן על קרנותיו", כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם, אמר לפניו ריבונו של עולם לא כך אמרת אחת בשנה, אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו, ר' אבין הלוי אמר: אמר משה לפני הקב"ה ריבונו של עולם מכל אומה שיש לך בעולמך אין אתה מצויני אלא על ישראל, "ואל בני ישראל תאמר", "אל בני ישראל תדבר", למה הדבר דומה למלך שהיה לו פורפיראות, והיה לו פורפירון אחד והיה מחבבו יותר מכולן, והיה מצוה לעבדו ואומר לו נערה קפלה, ואמר לו תן דעתך עליה, אמר לו אדוני המלך מכל פורפריאות שלך אין אתה מצויני אלא על זו, א"ל לפי שאותה לבשתי כשמלכתי תחילה, לפיכך אני מחבבו יותר מכל אותן פורפריאות שלי, כך אמר הקב"ה כשאמר לו מפני מה אתה מצויני על ישראל מכל אומות שבעולם, אמר לו מפני מה שהמליכוני תחילה על הים, ואמרו "ה' ימלוך לעולם ועד". 

[ה] "כי תשא". אמר ר' יהושע הכהן בר נחמני: אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה כתיב "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו', וכתיב "והיה מספר בני ישראל כחול הים" וגו', ואתה אומר לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה איני יכול לעמוד על מנינם, א"ל הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל, טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם, ר' מראובן, ש' משמעון, ל' מלוי, וכן כל שבט ושבט, למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, א"ל ספור לי מעות האלו, א"ל היאך אני יכול לספור אותם, א"ל ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון, כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל, א"ל הקב"ה טול ראשי אותיותיהם של שבטים ותעמוד על חשבונן, ר' מראובן מאתים אלף, נ' מנפתלי חמישים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, י' מיהודה, י' מיוסף, י' מיששכר שלשים אלף, ז' של זבולון שבעת אלפים, ד' של דן ארבעת אלפים, ג' של גד שלשת אלפים, ב' של בנימן ב' אלפים, א' של אשר אלף, הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף, היכן השלושת אלפים?, אלו שנפלו בימי העגל, "שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש", לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. 

[ו] ד"א כי תשא וגו' ולא יהיה בהם נגף. כיון ששמע משה כי נתיירא ואמר "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו", אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי אמר משה כבר מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר "והיה נפשך תחת נפשו או ככר כסף" תשקול, ר' יוחנן אמר ממי למד ממוציא שם רע, שנאמר "וענשו אותו מאה כסף", ואנחנו הוצאנו שם רע על הקב"ה, ואמרנו "אלה אלהיך ישראל", כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף, ריש לקיש אמר מן האונס למד משה, כתיב באונס "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף", ואנחנו אנסנו את הדיבור, שכתיב "לא יהיה לך אלהים אחרים", ועשינו ע"ז, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף, ר' יהודה בר סימון אמר משור נגח למד משה, שנאמר "אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו", ואנחנו המרנו כבודו בשור, שנאמר "וימירו את כבודם בתבנית שור", כל אחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל, ידע הקב"ה מה בלבו של משה, א"ל חייך לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים כסף, ולא שלשים שקלים, אלא זה יתנו. 

[ז] "זה יתנו". אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש תחת כסא הכבוד, והראהו אל משה, וא"ל למשה זה יתנו, אמר משה מי יתן, א"ל הקב"ה כל העובר בים. מחצית השקל. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל, ור' נחמיה אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, שהוא עושה ששה גרמיסין. ר' יהודה בר נחמיה אמר בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות, יתנו עשרת גרה. ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף, שנאמר "ולקחת חמשת חמשת". 

[ח] ד"א זה יתנו. כמה שבטים יתנו, ז' שבעה, ה' חמשה, הרי י"ב שבטים. אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל, אחת בירידתן למצרים, במצרים כתיב "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה", ואחת בעלייתן, שנאמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף", ואחת בפרשת כי תשא, ושנים בספר וידבר, אחת בדגלים, ואחת בחילוק הארץ, ושנים בימי שאול, שנאמר "ויפקדם בטלאים", ואחת בעלייתן ואחת בימי דוד, שנאמר "ויתן יואב את מספר מפקד העם", ואחת בעלייתן מן הגולה, שנאמר "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים", ואחת לעתיד לבא, שנאמר "עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה", אמר הקב"ה בעולם הזה היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם, ואין מי יספור אתכם, שנאמר "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר". 

[ט] "ויתן אל משה ככלותו". זה שאמר הכתוב "נופת תטופנה שפתותיך כלה", ראה שבח שהקב"ה מקלס כנסת ישראל ר' יהודה בר אבא אמר הוא מקלס אותה ממטה למעלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה, למה כן, לפי שהיתה למטה והטלה אותה למעלה, שהיתה משועבדת בלבנים וגאלה, והיא מקלסתו מלמעלה למטה, שהוא נתון למעלה משבעה רקיעים, והורידה אותו אצלה, ראה שבח שהוא מקלסה נופת תטופנה, אמר ר' יוחנן מהו נופת, קלונינפי לשון יוני הוא, ר' אלעזר אמר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים שהוא מעולה מכל דבש שבעולם, כך אתה מעולה מכל אומות שבעולם, נופת תטופנה דבש וחלב תחת לשונך, אימתי בשעה שאת עסוקה בתורה.

ד"א דבש וחלב תחת לשונך, בשעה שעמדו לפני הר סיני ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", באותה שעה אמר להם הקב"ה דבש וחלב תחת לשונך,

ד"א נופת, אמר להם הקב"ה כך חבבתם את התורה חייכם שהיא נתונה לכם במתנה, "ויתן אל משה". 

[י] "ויתן אל משה". זש"ה "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", גדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה, "כי ה' יתן חכמה" אבל למי שהוא אוהב יתן מפיו דעת ותבונה. ר' יצחק אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן, והיה בא מבית הספר, מצא תמחוי לפני אביו, נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מה שבתוך פיך, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, הוי כי ה' יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה. במתנה נתן הקב"ה תורה לישראל, "ויתן אל משה". 

[יא] "ויתן אל משה ככלותו". אמר רב הונא אמר ריש לקיש, מה הכלה הזאת מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים, אמר ר' לוי מהו ככלותו, מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להיכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשיו הטובים ככלה הזו שהיא מפורסמת, "ויתן אל משה ככלותו". 

[יב] ויתן אל משה ככלותו. אמר ר' אבהו כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכחה, א"ל משה רבונו של עולם הרי יש לי מ' יום ואיני יודע שום דבר, מה עשה הקב"ה כשהשלים מ' יום, נתן לו את התורה במתנה, "ויתן אל משה". שני לוחות העדות, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא, לפיכך שני לוחות העדות. לוחות אבן. בזכותו של יעקב, שכתיב בו "משם רועה אבן ישראל". "והלוחות מעשה אלהים המה", בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר "מעשה אלהים", שהם מלאכתו של הקב"ה. "חרות על הלוחות", מהו חרות, ר' יהודה ור' נחמיה ורבותינו, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אמרו חירות מן היסורין. 

[יג] "וירא העם כי בושש משה", מהו בושש, באו שש שעות ולא ירד משה, לפי שהתנה משה עמהם ואמר להם לאחר מ' ימים אביא לכם את התורה, כיון שבאו שש שעות ולא ירד, מיד "ויקהל העם על אהרן", רבותינו אמרו בא שטן ועירבב את העולם, והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר, והיו מראין אותו באצבע, ואמרו כי זה משה האיש, באותה שעה אמר להם חור עם קשה עורף אין אתם נזכרים מה עשה לכם, עמדו והרגוהו, ונתכנסו על אהרן, שנאמר "ויקהל העם על אהרן" וגו', אמרו לו אם תעשה לנו אלהים מוטב, ואם לאו אנו עושין לך כשם שעשינו לחור. "וירא אהרן", ראה מה שעשו לחור, "ויבן מזבח", הכין מזבח, בקשו לבנות עמו, אמר להן הניחו לי ואני עושה אותו מעצמי שאין מי שיבנה אותו עמי, ואהרן נתכוון לומר עד שאני בונה אותו משה יורד, בנה אותו ולא ירד משה, מיד "וישכימו ממחרת וישב העם לאכול", כל מקום שאתה מוצא ישיבה שם תמצא קלקלה, שנאמר "וישבו לאכל לחם", מה קלקול היה שם?, שמכרו את יוסף, ובמקום אחר כתיב "וישב ישראל בשטים", ומה קלקול היה שם, "ויחל העם לזנות", ואף כאן וישב העם, ישיבה של ע"ז, אמר הקב"ה למשה הם קמו לצחק בע"ז ואתה יושב, "קום לך רד", באותה שעה בא משה לירד וראה מלאכי חבלה ונתיירא לירד, שנאמר "כי יגורתי מפני האף והחמה", מה עשה הלך ואחז את הכסא, שנאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", והגין עליו הקב"ה ופירשו מזיו שכינתו עליו, בוא וראה כמה גרמו עונות, אתמול היה משה מנגח בהם, ועכשיו נתיירא מהם, "כי יגורתי מפני האף והחמה". חמשה מלאכי חבלה הם, אף וקצף ומשביר ומשחית וחימה, הזכיר משה ג' אבות, והלכו ג', ונשתייר אף וחימה, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עמוד אתה באחד ואני באחד, שנאמר "קומה ה' באפך", א"ל הקב"ה לך רד, ירידה היא לך, א"ל למה, א"ל כי שחת עמך, א"ל משה עכשיו הן עמי ואינן עמך, "שוב מחרון אפך", אמר ר' שמעון בן יוחאי לא זז משה מהתפלל עד שנרצה לו הקב"ה, אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם חטאתם לפני, אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם, שנאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". 

[יד] "ויאמר משה אל ה' ראה אתה" וגו'. כתיב "חשבתי ימים מקדם", אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ריבונו של עולם יושבת אני ומחשבת לכמה שנים גאלתני ממצרים, לכמה שנים גאלתני מיון, חלותי היא שנות ימין עליון, אמר ריש לקיש אם חולים הם יכולים הם להתרפאות.

ד"א "חלותי היא". אמר ר' אלכסנדרי כל הדברים האלה שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב"ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה, שנאמר "ועתה חלו נא פני אל", "הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד", לשעבר כשהיה משה כועס עם ישראל, היה הקב"ה מרצה אותו, שנאמר "ושב אל המחנה" וגו'. ויאמר משה אל ה'. למה הדבר דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים ומילא אותה, מכאן ואילך הים נותנת למערה, והמערה חוזרת לים, ויאמר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'. 

[טו] "ויאמר משה אל ה'". מה כתיב למעלה מן הענין, "ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף" וגו' "ועתה הורד נא עדיך" (שמות לג ה), מהו עדיך, אמר ר' שמעון כלי זיין שנתן להם הקב"ה, ושם המפורש חקוק עליו, מיד "ויתנצלו בני ישראל את עדים", כשראה משה שאבדו את המתנה טובה, אף הוא כעס עליהם. "ומשה יקח את האוהל" וגו' "הרחק מן המחנה", כמה היה רחוק מיל, שנאמר "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה", למה כעס עליהם משה, אלא כך אמר משה מנודה לרב מנודה לתלמיד, ריש לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד, מרדו במלך, מה עשה שר צבא שלהן, נטל סיגנון של מלך וברח, כך משה כשעשו ישראל אותו מעשה נטל את המשכן והלך לו. "והיה כל מבקש ה'", כל שמבקש משה מקבל פני שכינה, כי אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת, אומרים אלו לאלו הרי הוא במשכנו של משה, חמה ולבנה מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם הולכים אל האוהל, והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. והיה כצאת אל האהל. היו עומדים על הצדדים ומכבדין אותו ואומרים אשרי יולדתו של משה מה הוא רואה בו, "והיה כבוא משה האוהלה ירד עמוד הענן", היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, "וקם כל העם". א"ל הקב"ה משה שוב אל המחנה, א"ל איני חוזר, א"ל הקב"ה הוי יודע כי יהושע במשכן, למה הדבר דומה, למטרונא שקצפה על המלך, ויצאה לה חוץ מפלטין, והיתה מגדלת יתומה אחת בפלטין, שלח המלך אחר המטרונא ואמר לה שובי אל הפלטין, ולא בקשה לחזור, אמר לה אני אומר לך שתשובי, ואין את רוצה הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין, כך "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", מה דיבר, שוב אל המחנה, ולא היה מבקש לחזור, א"ל הקב"ה אני אומר לך לחזור, ואין אתה מבקש, חייך יהושע באוהל מועד, א"ל משה ריבונו של עולם לא בשבילך כעסתי עליהם, ראה אתה אומר אלי, ראה שאין אתה יכול להניח אותם, א"ל הקב"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך, א"ל משה למלאך אתה מוסרני, "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה", "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך" וגו'. 

[טז] "ויאמר ה' הנה מקום אתי" וגו'. אמר ר' יוסי בר חלפתא הנה אני במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפל לי, ואני טפל למקומי, ויאמר "אני אעביר כל טובי", הטוב כל טובי מדת הפורענות, "וחנותי את אשר אחון", באותה שעה הראה לו הקב"ה כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים, אמר לפניו ריבונו של עולם האוצר הזה של מי הוא, א"ל של עושי צדקה, הזה של מי הוא, של מכלכלי יתומים, וכן לכל אוצר ואוצר, עד שראה אוצר אחד גדול, א"ל זה של מי הוא, א"ל מי שיש לו אני נותן לו משלו, ומי שאין לו אני עושה עליו חנם, שנאמר "וחנותי את אשר אחון", "אשר נחון" אין כתיב, אלא אשר אחון. "ויאמר לא תוכל לראות את פני", בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות, ועל של אותן  של רשעים, א"ל הקב"ה "לא תוכל לראות את פני", ואין הלשון הזה אלא לשון של אותן של רשעים, שנאמר "ומשלם לשנאיו אל פניו" וגו']. אמר לו הקב"ה "והסירותי את כפי", בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יראים, ולעולם הבא אני מראה הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". 

[יז] "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה". זש"ה "אכתוב לו רובי תורתי", כשהא הקב"ה ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו, אמר הקב"ה למשה באותה שעה, שנאמר "וידבר אלהים את כל הדברים", משלמדה משה א"ל הקב"ה לך ולמדה את בני, א"ל משה רבונו של עולם כתוב אותה לבניך, א"ל מבקש אני ליתן אותה להם בכתב, אלא שגלוי הוא לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בני כאומות העולם, אלא המקרא תן להם בכתב. והמשנה והאגדה והתלמוד על פה. "ויאמר ה' אל משה כתב לך", זה מקרא, "כי על פי", זה המשנה והתלמוד, שהן מבדילין בין ישראל לבין אומות העולם. שנאמר "כתב לך". הלוחות הראשונים אני כתבתי אותם, שנאמר "כתובים באצבע אלהים", אבל השניים את כתוב לך, למה הדבר דומה למלך שנשא אשה וכתב לה גמיטוס (כתובה) על שלו, לא עשה אלא קלקלה וטירדה, בא שושבינה וריצה אותה למלך, אמר לה המלך הרי נתרציתי, אלא לך ועשה גמיטוס אחר. כתוב לך. בזכותך אני נותן להם את התורה, אמר ר' יוסי בן חלפתא הוא שמשה אמר להם "ואכתוב על הלוחות".

ד"א "כתוב לך את הדברים". כל מקום שנאמר דבר דברי דברים, תוכחות הן, כתיב "דבר ה' אשר היה אל הושע", מה כתיב שם, "כי אתם לא עמי", כתיב "דברי ירמיהו", מה כתיב שם, "אשר למות למות", כתיב,"אלה הדברים", מה כתיב שם, "מזי רעב" וגו'. 

[יח] "כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה" וגו'. ר' יוחנן ור' יהושע ור' שמעון אומרים נתתי לך את הדברים אין כתיב כאן, אלא על פי הדברים, נתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אם עשית שבכתב על פה, ושבעל פה בכתב, והמרתה אותם אין אתה מקבל שכר, למה שנתתי לך תורה שבכתב ותורה בעל פה, וכרתי עמך ברית, על מנת שתהא קורא בהם כן, אבל אם המרתה אותו, הוי יודע שתבטל הברית, שנאמר "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" שהן כתובין בכתב, "ופן יסורו מלבבך", אלו שבעל פה. "אתך ברית ואת ישראל". בשביל התורה אני אוהב את ישראל, ולא ישראל בלבד, אלא אפילו משה גדלו בזכות התורה, כי על פי הדברים האלה כרתי ברית אתך ומה גידל את משה, אמר ר' שמואל בשם ר' ירמיה בר יצחק כל כבוד שראה בעולם הזה לא נטל מן הקרן כלום, אלא הקרן קיימת לו לעולם הבא. 

[יט] "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה", אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ובלא שתיה, מלאכים ירדו מן השמים אצל אברהם ואכלו, משה עלה לעליונים ראה שאין שם לא אכילה ולא שתיה, לא אכל ולא שתה. שנאמר "ויהי שם עם ה'" וגו'. מעשה היה בר' יוחנן שהלך מטבריא לצפורי והיה ר' חייא בר אבא תלמידו עמו, והיו שניהן מהלכין בדרך, והיה ר' יוחנן רואה כרם, והיה אומר לר' חייא זו היתה שלי, ומכרתי אותה בכך, וכן שדה זיתים שלי היתה, ומכרתי אותה בכך, א"ל ר' חייא ומכל האוסייה (פי' השדות) לא היה לך להניח בזקנותך, א"ל מכרתי דבר ששוה ו' זהובים, וקניתי דבר ששוה מ' זהובים, א"ל ומה לקחת, א"ל מכרתי דבר שדות וכרמים שנבראו ל ו' ימים, וקניתי תורה שנבראת ל מ' יום. "ויהי שם עם ה'" וגו' "לחם לא אכל". מלחמה של תורה אכל, "ומים לא שתה", מימיה של תורה שתה, שנאמר "לכו לחמו בלחמי", ואומר "הוי כל צמא לכו למים". שנאמר "ויהי שם עם ה'", היה לומד תורה ביום, ופושט אותה בלילה בינו לבין עצמו, למה אלא ללמד לישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה, ומאין היה ניזון אותן מ' ימים, מזיו השכינה. 

[כ] "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים", שהיו שוים הראשונים והשניים, וכיצד היו כתובים, י' דברות, ה' על לוח זה וה' על לוח זה, שנאמר עשרת הדברים. "ויהי ברדת משה" וגו' "מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו", מהיכן נטל משה קרני ההוד, רבותינו אומרים מן המערה, שנאמר "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור", ר' ברכיה אומר מן הלוחות, א"ר ארכן ו' טפחים ורחבן ג' טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים והקב"ה בשני טפחים וטפחיים רווח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד, ר' יהודה בר נחמיה אומר כשמשה כותב את התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו, ומשם נעשו לו קרני ההוד, ומשה לא ידע כי קרן. כל ההוד שנטל ממתן שכר, אבל הקרן קיימת. שנאמר "קרנים מידו לו", וכשיטלו הצדיקים את שכרן לעולם הבא יטול הוא שכרו, מנין שכן הנביא מפרש ואמר "הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו" .

פרשת כי תשא: מעשה בלוחות הברית (נפלאים מעשיך)

פרשת כי תשא: מעשה בלוחות הברית מספר  נפלאים מעשיך (בן איש חי)

פרק לב' פסוקים טו-טז : "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:  לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים.וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת"

מעשה שמספרים על האדמו״ר הרה״ג רבינו משה חיים (זקנו של אדמו״ר הרב יוסף חיים) זצ״ל שפעם אחת באו שניים לפניו לדין תורה והיה הכחשה ביניהם והבין בעין שכלו וחכמתו שזה המכחיש רוצה לישבע לשקר, ויאמר לו התחשוב שאני משביעך בספר תורה?!, תאמין לי אין אני משביעך אלא בשני לוחות הברית, ותכף אמר לשמש תלך ותטבול עשר טבילות ותביא לי את שני לוחות הברית, שאשביע את האיש הזה, והנה זה האיש נבהל כי לא ידע שיש ספר ששמו שני לוחות הברית , אלא חשב כי אלו שני לוחות הברית שהוריד משה רבינו עליו השלום מן השמים, ובגלות הביאום לבבל ונשארו כאן, ותפול עליו אימה גדולה ואמר אני משלם, ואיני נשבע ויאמר לא כי נתחייבת כבר שבועה וצריך שתשבע, ואז הודה שהוא כיחש בשקר וספר את האמת.

מעשה באחד שהיה לומד תהלים ביום שבת (נפלאים מעשיך)

מעשה באחד שהיה לומד תהלים ביום שבת מתוך ספר נפלאים מעשיך (בן איש חי)

מעשה באדם אחד ירא שמים שהיה דרכו ללמוד כל חמשה םפרי תחלים ביום שבת קדש קודם הצהרים, והנה שבת היה לומד כדרכו ויבואו בני אדם אצלו וידברו עמו בדברים חיצונים, והוא היה עוסק באמצע הפסוק ומשיב להם תשובה, ובעודו לומד הוא פוסק ומדבר עמהם, ונזדמן שפסק ודיבר עשרה הפסקות ויותר, פעם באמצע פםוק, פעם בשליש הפסוק, פעם אחר שתי תיבות או תיבה אחת מן הפסוק, באיפן שנתערבו דברים בטלים של אלו עם דברי תהלים זה עם זה בכמה מקימות, וזה, דרכו לישן אחר לימוד הההלים שינת הצהרים, ויחלום בתוך שינתו והנה הוא יושב, ובאו -שניים ועמדו לימיני, לבושם נאה ויפה ומראיהם טוב מאד ופניהם שוחקים, והיה חושב בדעתו אלו האנשים הם מלאכי השרת, וראה עוד שבאו שניים אחרים ויעטרו לשמאלו, לבושם שחור וצורתם משונה ופניהם זועפים, ויחשוב בדעתו אלו הם מלאכי חבלה בר מינן, וראה ביד העוטרים לימינו ספר, תהלים, ויפתחו אותו לפניו ויאמרו לו ראה המזמורים אשר למדת ביום זה, ויראה שיש מזמורים אשר פסק בתוך הפסוקים שלהם בדברים חיצונים,שדיבר עם האנשים שדברו עמו ביום ההוא, בעת שהיה לומר התהלים, ואז ע״י תערובת זו נעשו דברי התהלים דברי כפרנות וחירוף וגידוף ח"ו ויש מזמורים דאע״פ שע״י התערובות לא נעשו הדברים

חירוף וגידוף, עם זאת לא נשאר להם משמעות אלא נעשו דברים מבולבלים, אין להם משמעות שהיה להם בספר תהלים, ויש מקומות שבתוך המזמור ראה צורת שתי וערב, והוא כי נזדמן לו שכעס כעס גדול בתוך קריאתו בספר תהלים, ולכך נרשם צורת עבודה זרה, כי כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה. ויאמרו לו הנה זה הוא ספר התלים שלמדת היום הזה, האם רצונך שנעלה את הספר הזה לפני הקב״ה ?, ויאמר להם חס ושלום ספר זה טעון שרפה, ואיך העלו אותו לפני הקב״ה וצריך שתשרפו אותו, ויאמרו זה היום שבת הוא ואין שורפין בשבת, ויענו אותם השניים שהיו עומדים בשמאל ויאמרו לאותם המיימינים, מאחר שספר הזה טעון שריפה כאשר הוא עצמו מודה בכך, אם כן נעשה ספר זה מוקצה, ואיך תאחזו אותו בידכם, תשליכוהו ארצה, וישליכוהו, ואחרי שהשליכיהו אז תכף חטפו אותו אותם מלאכי חבלה, ויאמרו עתה הספר הזה נעשה כולו בידינו, אנחנו נעלה השמימה ונראה מה יהיה בדינו, וברחו להם, וזה האיש החולם כשראה כך אחזתו רעדה גדולה, ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויתחנן לאל ולמלאכי חבלה שישליכו הספר מידם ואין שומע לו, כי כבר הלכו במרוצה וגמלטו ממנו, וזה תכף הקיץ משינתו, והנה כל זה חלום ותפעם רוחו, כי ידע שזה החלום הוא אמיתי , מאחר שהוא ראה בעיניו שאותם הדברים שדיבר עם האנשים שדיברו עמו כשהיה לומד הם ממש כתובים בתוך דברי התהלים, ונעשה בזה חירוף וגידוף חס ושלום, ומתוך צערו קם והלך אצל חצם וחסיד שבעירו, וסיפר  לו העניין ויבקש ממנו לעשות לו תיקון ביום ההוא קודם שיבא הלילה, ויאמר לו החכם עמוד על רגליך ואמור נתחרטתי ג' פעמים, ותעיד עליך,מי שאמר והיה העולמ, דמכאן ואילך לא תפסוק לדבר בדברים חיצונים בעת שאתה עוסק בתנ״ך, ובבל דבר שבקדושה, ותהיה חרטה זו באמת ובאמונה, ועדות זו שאתה מעיד להקב״ה עליך תהיה בלב שלם ובנפש חפיצה, ולא תשוב לכסלה ואז תנצל מאותם המשמאילים שהלכו לקטרג, כי עתה יתאזרו המיימינים וילחמו בהם. וכן עשה, ו הנה באותה הלילה חלם, שרדפו המיימינים אחר המשמאילים. וחטפו את הספר מידם, וגנזהו בעפר הארץ, וישמח בתוך החלום שמחה גדולה והקיץ מתוך שמחתו.

========================

הביטו וראו כמה קשה תערובת חול בקודש, וכל זה בתערובת דברים, וכל שכן במצות מעשיות אס יהיה בהם תערובת רחמנא ליצלן, שתהיה המצוה באה בעבירה.

ולא על חינם אמרו רבותינו זיכרונם לברכה הקוטפים מלוח עלי שיח ושרשי רתמים לחמם שמאכילים אותם גחלי רתמים

ה׳ יצילנו אכי״ר.

פרשת תצוה: מדרש תנחומא

פרשת תצוה: מתוך מדרש תנחומא

[א] ואתה תצוה את בני ישראל וגו'. זה שאמר הכתוב "הנך יפה רעיתי" וגו' , אמר ר' עקיבא לא כל העולם כולו ומלואו כדאי, כיום שניתן בו תורת שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים. אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא לי ממנה כך וכך סולת, כך וכך מורסן, כך וכך סובין, כך כל הכתובין קודש ושיר השירים קודש קדשים. א"ר ראה מה הקב"ה מקלס כנסת ישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בבית, הנך יפה בשדה, בבית "על מזוזות ביתך", בשדה בתרומות ומעשרות ובלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג "ועשית מעקה לגגך", הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא. הנך יפה רעיתי, ר' סימון בן פזי אמר היא מקלסת אותו לשון פשוט, והוא מקלס אותה לשון כפול, למה הוא מקלס אותה לשון כפול, שאם אינה עושה רצונו יכול להמירה באחרת, אבל היא מקלסת אותו לשון פשוט, שאינה יכולה להמיר אותו באחר, הנך יפה דודי אף נעים, לפיכך הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים, אלו סנהדרין, מה כל הגוף מהלך אחר העינים, כך ישראל היו מהלכין אחר סנהדרין, על מה שאומרין להם טמא טמא טהור טהור, עיניך יונים, מה היונה הזאת כשהעופות כולן נשחטין הם מתפרכסין, אבל היונה אינה עושה אלא פושטת צוארה, כך אין נותן נפשו על הקב"ה אלא ישראל, שנאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", "מבעד לצמתך", האשה הזו כשגודלת שער ראשה, היא נותנת את השער לאחריה, והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצומצמת מבעד לצמתך.

דבר אחר "עיניך יונים", אמר ר' יצחק אמר להם הקב"ה דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים, אומר לחבירו הראיני דוגמא שלהן, אף את דוגמא שלך דומה ליונה, כיצד כשהיה נח בתבה מה כתיב, "וישלח את היונה" וגו', "ותבא אליו היונה לעת ערב", אמר להן הקב"ה מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם ליונה הביאו שמן זית והדליקו לפני, שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית. 

[ב] ואתה תצוה וגו'. זש"ה ראשך עליך ככרמל, הדלים והחרשים שבכם הן חביבין לפני כדניאל, "מלך אסור ברהטים", אמר להן הקב"ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר וימהר אברהם האהלה, "ואל הבקר רץ אברהם", הוי מלך אסור ברהטים, ר' לוי אמר בזכות יעקב שכתיב בו "ברהטים בשקתות המים".

ד"א מלך אסור ברהטים, א"ל הקב"ה למשה, משה מלך עשיתיך, מה המלך גוזר והן עושין, אף אתה גזור עליהן והן עושין, ואתה תצוה וגו'.  

[ג] ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך שמן זית זך, למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן של זית, לפי שהשמן זית אורה לעולם. שמן זית זך כתית למאור, בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל היפה הוא נותנו בתבשיל, אבל בבית המקדש לא היו עושין כך, אלא שמן זית זך היו נותנין למאור, והשני לו היו נותנין למנחות, אמר דוד כי אתה נרי ה' וגו'. 

[ד] ד"א ואתה תצוה וגו', לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך, אמר ר' יוחנן העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מהיכן הוא צריך לראות, לא מן הלבנה, ואינו כן, אינו רואה אלא מתוך השחור, ועל אור העינים אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכי, שלא יטעה אותך יצרך לומר שמא צריך הוא אורה, אמר ר' אבין הלוי את מוצא מי שהוא מבקש לעשות לו חלונות, עושה אותם רחבות מבפנים, וצרות מבחוץ, למה שיהיו שואבות אור, אבל של בית המקדש היו רחבות מבחוץ, וצרות מבפנים, למה שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם, האור יוצא מתוך ביתי, ואני צריך לאורה, ושמא תאמר למה צריך לנר, בשביל להאיר לנו, ויקחו אליך וגו', להעלות נר תמיד, שיהא אורך לפני תדיר, אמר דוד אור זרוע לצדיק. 

[ה] "באהל מועד מחוץ לפרוכת", שלא יטעה אותך יצרך לומר צריך הוא אורה, ראה מה כתיב מחוץ לפרוכת וגו', לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת, אצל הארון, והיא נתונה מחוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך אורה, למה אמר לך, בשביל לזכותך למאור.

ד"א בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, הוא נותן את המנורה משמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך, למה אתה לך, להאיר לך לעולם הבא, כשתבא חשיכה על אומות העולם, שנאמר "כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".  

[ו] ד"א שמן זית זך. את מוצא מי שנתון בחשך רואה מה שבאור, ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקב"ה רואה מה שבחשך ומה שבאור, אמר דניאל "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא". אמר ר' יהודה בר אלעאי השמש הזה נתון בתוך חיקו, שנאמר "לשמש שם אוהל בהם", ובתקופת תמוז הוא יוצא מתוך חיקו לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו, למה שהוא קשה באורו, אמר הקב"ה בבריה שלי אין אתה יכול להסתכל, ואני צריך לאורה משלך, אלא למה אמרתי לך לעולם הבא. שמן זית כיצד היו עושין את השמן, שנו רבותינו הזיתים שהיו עושין פירות יפין היו ניכרין להן, היו נוטלין אותן וכותשין אותן, השמן הראשון שהיה יוצא היו מפרישין אותו למנורה, והשני לו למנחות, לקיים מה שנאמר שמן זית זך כתית למאור, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש, אבל לעולם הבא בזכותו של אותו הנר, אביא לכם את מלך המשיח שנמשל לנר, שנאמר "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי", ולא עוד אלא שאני עושה לכם אורה, שכך אמר ישעיהו "והיה ה' לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך" וגו'. 

[ז] וזה הדבר אשר תעשה להם וגו'. זש"ה "כבוד חכמים ינחלו", אלו ישראל, "וכסילים מרים קלון", אלו אומות העולם, ואימתי ינחלו ישראל את הכבוד, כשקיבלו את התורה מסיני, אמר ר' יוחנן ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני, והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל, אמר ר' אבא בר כהנא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, מיד חיבבן הקב"ה, ונתן לכל אחד ואחד מהם שני מלאכים, והיה האחד חוגר זיינו, והאחד נותן לו עטרה בראשו, אמר ר' סימון פורפיראות הלבישן, שנאמר "ואלבישך רקמה". ר' שמעון בן יוחי אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו, הוי כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שקיבלו את התורה, וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם, הקב"ה עושה להם קלון. אמר ר' שמואל כבוד חכמים ינחלו, אלו דוד ושלמה שבנו בית המקדש, וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם שהחריבוהו, הקב"ה עושה להם קלון, אמר ר' נחמן ראה מה כתיב "אדני בעיר צלמם תבזה", למה בעיר, אלא המשל אומר במקום שהלסטים מקפח שם הוא נתלה, לכך כתיב בעיר.

ד"א כבוד חכמים ינחלו, אלו משה ואהרן, וכסילים מרים קלון, אלו דתן ואבירם, למה בשעה שירד המן לישראל אמר משה איש אל יותר ממנו עד בוקר, ולא שמעו אל משה "ויותירו אנשים ממנו עד בקר", ומי היו אלו דתן ואבירם, אמר ר' לוי קלאנון (חיל) של תולעים היו יוצאים מתוך אהליהם.

ד"א כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו שנתבסמה הכהונה בידם על פי הדיבור, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם וגו'. 

[ח] וזה הדבר וגו', זש"ה "לעולם ה' דברך נצב בשמים", אמר ר' ברכיה הכהן מעולם היית נוהג עמנו במדת הרחמים, אימתי בשעה שהושלך אברהם אבינו לכבשן האש, היו המלאכים מריבין זה עם זה, מיכאל אומר אני ארד ואציל אותו, וגבריאל אמר אני ארד ואציל אותו, אמר הקב"ה אני ארד בכבודי ואציל אותו, שנאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" וגו'. אמר להן לבני בניו אתם מצילין, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ירד המלאך והצילן, באותה שעה אמרו המלאכים, "לעולם ה' דברך נצב בשמים", "כוננת ארץ ותעמוד", אתה הוא קיומו של עולם,

ד"א ותעמוד, תעמוד בדבריך, באיזה דבר, בדבר אשר דברת לאהרן שתהא הכהונה מתבסמת בידו. 

[ט] וזה הדבר אשר תעשה להם. להם אתה עושה ולא לאחרים, התחיל ללמדן האיך יהיו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, לקדש אותם לכהן לי, אמר ר' מני בשם ר' אליעזר כל מקום שנאמר לי, לעולם ולעולמי עולמים, בכורות לעולם, שנאמר "כי לי כל בכור", הכסף והזהב לעולם, שנאמר "לי הכסף ולי הזהב", המלכות לעולם, שנאמר "כי ראיתי בבניו לי מלך", והארץ לעולם, שנאמר "כי לי הארץ", וישראל לעולם, שנאמר "כי לי בני ישראל", והלוים לעולם, שנאמר "והיו לי הלוים", הכהונה לעולם, "שנאמר לכהן לי". 

[י] וזה הדבר אשר תעשה להם וגו'. לקח פר אחד בן בקר, במקח ולא מן הגזל ואילים שנים, איל מכאן ואיל מכאן והפר באמצע, למה ג' כנגד ג' חדרי עולם, פר כנגד אברהם, "ואל הבקר רץ אברהם", ואילים שנים תמימים, כנגד יצחק ויעקב, ולחם מצות, בזכותם אברך הלחם. אמר ר' חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קריבין היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה סובין, סאה מורסן, סאה גבונים, אבל עכשיו אדם מוליך סאה חטים לטחון, ואינו מביא אלא כשהוא מוליך ויותר מעט, למה שבטל לחם הפנים, ראה מה היו הקרבנות שהיו קריבין על גבי המזבח יפין להם, שכל מה שהיה קרב ממינו היה מברך את מינו, אמר ר' חייא בר אבא אפילו עיקרו של מזבח לא נעשה אלא בשביל כפרתן של ישראל, למה נקרא שמו מזבח, מ' שהוא מוחל עונותיהם של ישראל, ז' שהוא זכרון טוב לישראל, ב' שהוא ברכה לישראל, ח' שהוא חיים לישראל, לחם המצות ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, וביכורים היו מברכין את פירות האילן,

מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, ירד טל והיו התאנים שואבים דבש, והיה הרוח מגבלן בעפר, באתה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם בואו וראו דוגמא מעין העולם הבא, וכל כך למה שהיו הקרבנות קריבין,

מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירו אותו בני ירושלים שהיה גדול בתורה, אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושנה ושב לך אצלינו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה לי מכולן, והיא עושה לי שלש דיפריאות בכל שנה, ושש מאות חביות היא עושה בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות, ושניה מאתים ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה לירושלים, בשביל ניסוך היין שהיו מקריבין, כיון שביטלו נמנעו כל הטובות הללו, ואתה מוצא כיון שגלו ישראל לבבל, היה אומר להן עזרא, עלו לארץ ישראל, ולא היו רוצין, אמר הקב"ה כשהייתם מקריבים לחם הפנים הייתם זורעים מעט ומביאים הרבה, אבל עכשיו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה משביטל ניסוך היין, "לבוש ואין לחום לו", משביטלו בגדי כהונה, אמר הנביא "כי תאנה לא תפרח", משביטלו את הביכורים, "ואין יבול בגפנים", משביטלו הנסכים, "כחש מעשה זית", משביטל שמן זית למאור, "ושדמות לא עשה אוכל", מהו ושדמות, ושדי בהמות, משביטלו הבכורות, "גזר ממכלה צאן", משביטלו התמידין, "ואין בקר ברפתים", משביטלו הפרים. אמר ר' שמעון בן גמליאל מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר "ואל זועם בכל יום", אבל לעולם הבא הקב"ה מחזיר את הברכות שהיתה עושה, שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

חסלת פרשת תצוה.