מדרש לפרשת תרומה - מתוך "מדרש אגדה"
מדרש אגדה - שמות פרק כה
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". כתיב "לי הכסף ולי הזהב אמר נאם ה' צבאות", אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי משלי.
"דבר אל בני ישראל" - להוציא החרש שאינו שומע ואינו מדבר.
"אשר ידבנו לבו" - להוציא השוטה שאין לבו נודבו.
"מאת כל איש" - להוציא את הקטן שאינו איש. ומנין שלא יקחו מן הגוים, שנא' "דבר אל בני ישראל", ולא ממי שאינו מישראל.
"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת"
"וזאת התרומה"- אמר הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים ע"י יחזקאל הנביא. אף אתם התנדבו י"ג. ומה הם המפורשים על ידי יחזקאל,
א' ואלבישך רקמה, ב' ואנעלך תחש, ג' ואחבשך בשש, ד' ואכסך משי, ה' אעדך עדי, ו' ואתנה צמידים על ידיך, ז' ורביד על גרונך, ח' ואתן נזם על אפך, ט' ועגילים על אזניך, י' ועטרת תפארת בראשך, סולת ושמן ודבש הרי י"ג. ואתם ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שוהם ואבני מלואים הרי עשרה, וזהב וכסף ונחשת הרי י"ג. ומה נשתנו אלו אלא, למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל, דכתיב ביה "רישיה די דהב טב". וכסף לכפר מפני מלכות פרס ומדי, דכתיב ביה "ועשרת אלפים ככר כסף".
"ונחשת" - לכפר על מלכות יון שהיא פחותה מכולם, שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב כחרס.
"וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים"
"ותכלת"- אלו ישראל העטופים בציצית של תכלת.
"וארגמן"- זה דניאל שראה ד' מלכיות.
"ותולעת שני"- אלו ישראל שנמשלים בתולעת, שנא' "אל תיראי תולעת יעקב", וחטאם דומה לשני, שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים" וגו'
"ושש"- זה המלאך לבוש הבדים אשר נשבע בחי העולמים.
"ועזים"- כנגד יעקב, שנאמר "ואת עורות גדיי העזים".
"וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטים"
"ועורות אלים"- כנגד יצחק, שנא' "והנה איל אחר נאחז".
"ועורות תחשים"- שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן.
"ועצי שטים"- שיועצים לשטות את ישראל מייחוד מלכם.
"שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים"
"שמן למאור"- כנגד מלך המשיח שעתיד להאיר עיניהם של ישראל.
"בשמים לשמן המשחה"- שעתיד למשוח כהן גדול
"ולקטורת הסמים"- דכתיב "בריח ניחח ארצה אתכם".
"אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן"
"אבני שהם"- שהמו רחמי עליכם
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
"ועשו לי מקדש"- בעולם הזה.
"ושכנתי בתוכם"- לעולם הבא, אשרי העם שככה לו.
"כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ"
"ככל אשר אני מראה אותך"- מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש, וראייה וכן תעשו.
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"
"ועשו ארון עצי שטים"- מפני שקדושתו יתירה משאר הכלים, לפיכך הזכירו בראשונה.
"עצי שטים"- ש' שלום ט' טובה י' ישועה מ' מחילה:
"וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב"
"ועשית עליו זר זהב" - עליון הוא כתר תורה מכתר כהונה ומכתר מלכות שאין בהם תורה, ונאמר בארון "וצפית אתו זהב טהור", מכאן שצריך תלמיד חכם להיות תוכו כברו, שלא יהיה אחת בלב ואחת בפה
ואמר "ויצקת לו ארבע טבעת זהב"- מכאן שצריך תלמיד חכם שיהיה זריז בתורה ובמצות ובמעשים טובים וענוה.
ואמר "ועשית בדי עצי שטים"- אלו המסייעין את עסקי התורה.
"וצפית אותם זהב"- שעתיד הקב"ה להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'
"וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם"
"והבאת את הבדים" וגו'- מכאן לתלמיד חכם שבעיר, מצווים בני העיר להאכילו ולהשקותו ולסייעו בכל דבר.
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת"
"ועשית שנים כרובים" והלא אמר לך וצוך במעמד הר סיני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".. לא קשיא, "לך" לא תעשה אבל לי עשה, כיוצא בו "מחלליה מות יומת" וגו' ובמקום אחר אומר "וביום השבת שני כבשים" כיוצא בו "ערות אשת אחיך" וגו' ,
ואמר אחר מכאן "יבמה יבוא עליה".
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ"
"ועשית שלחן"- לא שצריך אכילה ושתיה, אלא מעשה בני אדם גלויים לפניו, כי יש בני אדם אינם חפצים בזה העולם כי אם אכילה ושתייה, לפיכך אמר ועשית שלחן, הלא תראה כי השלחן הוא נתון בצפון ויצר הרע הוא נתון בצפונו של אדם, שהיא שמאלו, ועל זה אמר החכם "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", ועל כן המנורה נתונה בדרום שהוא לצד ימין, רמז על תלמידי חכמים שהם עוסקים בתורה בלילה לאור הנרות, כי כן אמרו רבותינו ז"ל אין רנה של תורה מתקיים אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה, אבל השלחן הוא בצד שמאל, שנאמר והשלחן תתן על צלע צפון, רמז על אותם שנמשכים אחר יצר הרע שהוא נתון בשמאלו של אדם, ומזה ציונו הקב"ה שיתן התפילין על צד שמאל, כדי לשבר את יצר הרע, וכן הבטיחנו לעתיד לבוא שירחיק היצר הרע מכל וכל, כמו שהבטיחנו ע"י הנביא ע"ה "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" , והוא יצר הרע שהוא בצפונו של אדם, ומזבח באמצע טעם מפני מה, רצה לומר כי המזבח דומה לבית המדרש שלא יתכן כל היום וכל הלילה קריאה בלא אכילה, לפיכך צריך אדם שיאכל כדי קיום הגוף, כי הגוף לא מתקיים בלא אכילה, לפיכך נתון המזבח באמצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה