בס"ד
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני גוים וכל הקובל בערכאות של גוים אין לו חלק לעולם הבא וכפר באלהי ישראל.
ד"א ואלה המשפטים. כל דיין שדן דין אמת לאמתו, כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב במשה "ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב", וכתיב במעשה בראשית "ויהי ערב ויהי בקר".
ד"א ואלה המשפטים. אמר הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם. שנאמר "אלהים נצב בעדת אל". הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות, שאני הוא אביהם שנאמר "אבי יתומים ודיין אלמנות", ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין, כמו שאמר הנביא "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם".
אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים, אלא אם גנב אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה, והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו, ואין אנו מחייבין אותך דבר, לפיכך אמר הנביא בהם וחברי גנבים כולו אוהב שוחד, שהיו לוקחים שחד, ומעוותים את הדין, ורודף שלמונים, היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך מחר, ועליהם נאמר ורודף שלמונים. יתום לא ישפוטו, היה עולה היתום לדין, והיו משהים את דינו מרוב אשר תצוק עליו רוחו, היה חוזר בפחי נפש, היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך, היתה אומרת לו מה עשית בדינך, אומר לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה, ולא הועלתי כלום, ודיני לא דנו, והיתה אומרת האלמנה אם זה איש ולא הועיל, אני שאני אשה על אחת כמה וכמה, היתה חוזרת בלא דין, לפיכך אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהם.
ד"א ואלה המשפטים. נוטריקון ה' הדיינים. מ' מצווים. ש' שיעשו, פ' פשרה, ט' טרם, י' יעשו, מ' משפט.
כי תקנה עבד עברי. פתח במשפט עבד עברי, לפי שהיו עבדים במצרים, ופדאם הקב"ה ונתן להם חירות, לפיכך צוה לישראל בראשונה שלא לשעבד באחיהו בפרך ולא לשעבדו לדורות, כי אם עד השנה השביעית, שנאמר "כי עבדי הם אשר הוצאתי" וגו' , לפיכך פתח במשפט עבד עברי, ואמר כי תקנה, לכשיבוא בידך כי אם יגנוב ונמצא בידו שור או חמור או שה, צריך ליתן תשלומי שנים או ארבעה או חמשה ואין לו מיתה, ואם אין לו לשלם, בית דין ימכרוהו בגניבתו אז מותר לקנותו, שנאמר "ואם אין לו ונמכר בגניבתו".
עבד עברי. על שם אביהם, שנאמר "ויגד לאברם העברי".
שש שנים יעבוד. רמז על ישראל שישראל עבדו בשש גליות, גלות מצרים, גלות סנחריב, וגלות ארבעה מלכיות, הרי שש.
ובשביעית יצא. זה מלכות גוג ומגוג.
אם בגפו יבא בגפו יצא. למדנו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית, ומה שאמר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה, רשות ולא חובה, לכך נאמר "אם בגפו יבא" וגו'.
ואם אמר יאמר. מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה, שאם כן למה הוצרך לומר אמר יאמר.
והגישו אדניו אל האלהים. ומאי שנא אוזן משאר אברים. אלא אזן ששמעה בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" , ולא עבדים לעבדים, והוא קנה אדון לעצמו ירצע.
"לא תצא כצאת העבדים", שהעבדים כנענים יוצאים בשן ועין, והיא תצא בלא הכאת שן ועין.
....
ר' נתן בר אבטלימוס אומר מאחר שנהג בה מנהג בזיון, ואינו נהג בה מנהג בנות ישראל אינו יכול לקיימה:
ד"א אם רעה בעיני אדוניה. זה נאמר על ישראל שהם משולים כשפחה, שנאמר "כעיני שפחה אל יד גברתה", רצה לומר אם ישראל עובדים ע"ז, הם רעים בעיני הקב"ה ונותן אותם ביד נכרי כדי לייסרם על דרכיהם הרעים, וזהו שנאמר והפדה לא ימשול למכרה לעם נכרי.
"אם אחרת יקח לו"- מכאן למדנו לבת ישראל שחייב אדם בשאר כסות ועונה. שאר אלו מזונות, שנאמר "ואשר אכלו את שאר עמי", כסותה כמשמעו. ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה.
...
"וטבחו או מכרו" - הקיש טובח למוכר, מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו, ומה מכירה מותרת באכילה, אף טביחה מותרת באכילה, מלמד שאם מכר חצייה אינו משלם ארבעה וחמשה.
"חמשה בקר" - לשון זכר משום שנאמר למטה תחת השור בלשון זכר, ושה לשון נקבה, שנאמר "שה פזורה ישראל" וצאן לשון נקיבה, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". והנה רמז על מכירת יוסף שנקרא שור, שנאמר "בכור שורו", ועל הריגת עשרה הרוגי מלוכה שיהרגו בסיבת מכירת יוסף, שנאמר "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים" וגו'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה