פורים: סיפור לפורים מספר נפלאים מעשך (בן איש חי)
מעשה באדם אחד שבא לבית הכנסת בליל פורים בערבית, וישב אצל גביר אחד שהיה מכירו וכשקראו הציבור את המגילה גם הוא קרא עמם במגילה שבידו, וקרא עד וייטב הדבר לפגי המן ויעש העץ ושתק, ומן הלילה ההוא וכו׳ לא קרא כלום. א״ל הגביר למה קרית חצי המגילה עד בלילה ההוא, ויאמר מפני כי משם ואלך מדברת המגילה בצערו של המן וצליבתו, והוא קשה עליו הדבר הזה הנעשה להמן, ואיני יכיל לקרות או לשמוע ברעה אשר באה על ראשו של המן, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ויאמר לו הגביר, וכי אתה אוהב את המן ואת מעשיו אשר חשב לעשות ליהודים. אמר לו כן הוא. וישאלהו הגביר על מה ולמה, ויאמר מפני שהיהודים קשים הם מאד , וצריך להם אדם קשה כהמן, כדי להכניעם, ומה שעשה המן כהוגן עשה, וחבל עליו שנצלב ואבד מן העולם. א״ל הגביר מה עשו לך היהודים שאתה שונא אותם כל כך, ויאמר בזה היום לקחו
ממני בעבור המס של הממשלה כפלי כפליים ממה שראוי לי ליתן, והקילו מעל העשירים והכבידו עלי, לכך הוא שונא אותם כשנאתו של המן. א״ל הגביר אם כן למה לא עשית להם כאשר עשה המן להם, ויאמר כבר עשה כן בזה היום אחר שלקחו ממנו דמי המס, הלך אצל הממשלה והלשין עליהם בדבר אחד אשר יגיע להם ממנו נזק גדול, וכאשר תשמענו אחר הפורים. והגביר בשמעו הדברים האלה שחק מעט, והראה לו פנים שוחקות כאלו ערב לו הדבר הזה אשר עשה, והנה אחר סיום התפלה כשיצא הגביר מבית הכנסת, זימן את האיש ההוא שיבא עמו לבית לסעודת הלילה, ויבא עמו, ויכנסו שניהם לחדר המסיבה אך דרכי של הגביר ההיא שיחזור ויקרא את המגילה בבית בשביל הנשים, אשתו וכלותיו ובנותיו, כי היו אוכלוסין הרבה בביתו, והיה בביתו ילדים הרבה בניו ובני בניו ובני ביתו, והיה דרכם של הילדים לעשות צורת המן פנים וידיים ורגלים,
ולובש בגדים ומצנפת בראשו, ובעת שקורא אביהם את המגילה, ויגיע לעשרת בני המן, המה יכו את המן זה המצוייר, ככה דרכם בכל שנה ושנה. והנה אחר שנכנסו לחדר הגדול של המסיבה, יצא הגביר משם כאילו הולך לבית הכסא, ויכנס בחדר אחר ויקרא את הילדים. ויאמר להם בזאת הלילה לא תכו צורת המן להכותה במקרא המגילה יען כי המן העקרי הבאתי אותו לכאן והכו את המן בעצמו. א״ל היכן הוא, אמר להם זה היושב בחדר המסיבה, וישמחו הילדים שמחה גדולה, ויתן להם מקלות דקים להכותו בעת שיגיע לעשרה בני המן. אמרו לו אין דרכינו להכות במקל דק אלא במקל עבה, וכל שכן כי עתה מכים את המן עצמו, אמר להם אם תכו אותו במקלות עבים ימות, א״ל וימות מאחר שהמן עצמו נפל בידינו למה לו חיים, א״ל טוב הדבר, אך למחר גם כן יש מקרא מגילה, ואם ימות בזאת הלילה למי תכו למחר, על כן תכוהו במקלות דקים עתה, ולמחר תמיתוהו במקלות עבים, ויאמרו טוב הדבר. ויאמר להם אביהם, אם כן אתם תכנסו לחדר המסיבה וכל אחד מקלו בידו, ותשבו לפני המן, ואני אקרא את המגילה, וכשאגיע למקום ההכאה אכה ברגלי על הקרקע, ואתם תחבטו את המן במקלות, ואחר שאסיר רגלי מעל הקרקע לא תכו אותו עוד, וזה הסימן ביני וביניכם, ויאמרו טוב הדבר. וכן עשה, נכנס לקרות המגילה בחדר המסיבה, ויתקבצו שם כל הנשים ובני הבית, וגם הילדים באו כל אחד מקלו בידו, ויתייצבו ויעמדו לפני אותו האיש, ומביטים בו ומתלחשים ביניהם, ומצפים שיגיע זמן ההכאה כדי לחובטו במקלות, וזה הרגיש שמתלחשים עליו רעה ולא ידע מה היא, וכאשר קורא אביהם שם המן בתוך המגילה, כל אחר מהילדים מביט באותו האיש בפנים של זעם, וחורק עליו שיניו, וזה נתבלבל ולא ידע מה זאת, וכשהגיע לפסוק ואת פרשנדתא הכה ברגליו בקרקע, ותכף ומיד התחילו הילדים לחבטו במקלות, וצועקים זה המן זה המן, וי המן וי המן, וזה צועק ומקלל את המן, ואת אביו של המן, אך אין שומע לו אך הילרים מכים וחובטין במקלות כל עוד שאביהם מכה ברגליו בקרקע, וקורא את עשרת בגי המן בכבידות, ואחר שהרים . רגליו מן הקרקע גם הם חדלו מלהכות, והאיש ההוא פצוע ומוכה ודמו שותת מן המקלות. ויאמר לגביר מה זאת עשית לי, ויאמר זו הקטנה ועדיין הגדולה אחריה תבוא, ויאמר מה היא הגדולה, ויאמר עתה ההכאות היו במקלות, אך שנאמר
הרב את ריבנו ונאמר ארור המן, יביאו לך בעיטות ברגלים עם סנדלים, אמר לו אם כן רצונך להמית אותי בזאת הלילה, אמר לו כן הוא בוודאי, ויאמר למה אמות מה עשיתי, אמר לו כבר אמרת שאתה שונא ישראל כהמן, ואתה אוהבו של המן, ואמרת עליו על דאבדין ולא םשתכחין , ועור הודית בפיך שעשית היום מעשה המן להלשין ולמסור את ישראל אצל הממשלה , אם כן נעשית המן בוודאי, והילדים בכל שנה מכים על הקרקע ועתה מכים את המן ממש, אמר לו חטאתי והסבלתי עשו, עתה די
בהכאות אלו שעשו לכפרת חטאתי, כי נחלה כל גופי, ובלי ספק צריך לשכב על המטה חודש אחד בעבור זאת, על כן בבקשה ממך פטור אותי שאלך לביתי. ויאמר לו וכי אני תופס אותך, תקום ותלך, ויקם ללכת, וחברו עליו הילדים ומכים אותו, ויאמרו לו המן היכן תלך, תסגר כאן בזאת הלילה, ולמחר בקריאת המגילה נמית אותך , ונשליך אותך בבית הכסא, ויחזור וישב ויבך בבכי גדול, והילדים רואין אותו בוכה, והם מצחקים ומקללים אותו קללות נמרצות, ונכמרו רחמי הגביר עליו, ויאמר לילדים תניחוהו שילך. אמרו לו זה אי אפשר, אחר שבא המן לידינו יצא בשלום מאתנו, איך תקבל לעשות כך, אמר להם הגביר אין זה המן העקרי, ויאמרו לדבריך הראשונים נאמין שאמרת זה המן, ויאמר אביא לכם ראיה שדברי אלו הם עיקר, הלא אתם עושים כל שנה צורת הסן ותכוהו, איך אתם עושים כל שנה צורתו זקן או בחור, ויאמרו זקן, אמר להם אם כן אין זה המן כי זה זקנו שחור, ויאמרו כן הדבר, אך אתה למה אמרת לנו תחלה שזה המן, ויאמר להם זה בן בתו של המן, היא הבת שנפלה מן הגג בעבורו. לכן המת אל תמיתוהו, כי כבר נסקלה אמו ודי לו בהכאות אלו שעשיתם לו, ויצילהו מידם בטענת דזקש״ה של המן הרע.
---------------------------------------
ועתה נבין כי יפה דן. הגביר את האיש ההוא להכותו במקום המן, על אשר עשה מעשה המן שהלשין ומסר את ישראל, ועסק זה המן חידשו בעולם, וכל המוסרים והמלשינים כולם הם תלמידיו של המן הרשע.
ולכן תמצא בקרב אותיות המן יש המן, כזה, "ה מ נ" לרמוז אע״פ שהמן אבד מן העולם, יש לו בנים בבטנו דומין לו, שהם המוסרים והמלשינים שעושים מעשה המן, אך בודאי כל מה שיזדמן מוסרים ומלשינים חריפים, לא ימצא אותם לישנא בישא כלישנא בישא דהמן, וכמ״ש בגמרא דמגילה דף י״ג אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן. פירוש שכל המלשינים הם בניו ותלמידיו. עכ"ז ליכא בהו דידע לישנא בישא כהמן, ועכ"ז הצילנו השי״ת ברוב רחמיו וחסדיו וגבר ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה