מדרשים לפרשת תרומה מתוך ילקוט שמעוני
"וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"- זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, לקח טוב בנוהג שבעולם שני פרגמטוטין(סוחרים) שהיו במדינה זה לוקח מטכסא(משי) וזה לוקח אילוסירקא(לבוש מעוטר זהב), עמדו זה עם זה אמר אחד לחברו מבקש אתה להחליף, אמר ליה הן, החליפו זה עם זה זה נותן מטכסין ולקח אילוסירקא נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד. אבל תורה אינו כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין עמדו שניהם זה עם זה אמר אחד לחברו השנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים יש מקח גדול מזה הוי כי לקח טוב וגו'.
ד"א מי שלקח סחורה ויוצא לדרך מתירא מן הלסטים, אבל התורה אינו כן שמא יכולים הלסטים לטול תורתו מתוך לבו הוי כי לקח טוב. אמרו רבותינו מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין והיה שם חבר אחד אמרו לו מה פרגמטיא שלך אמר להם מוצנעת היא. אמרו לו למה לא תראה לנו אותה. אמר להם כשאכנס למדינה אראה אותה לכם, התחילו לחזור על הספינה ולא מצאו התחילו שוחקים עליו וכו' עמדו המוכסין עליהן ונטלו כל מה שהיה בידן לא היה להן לא לאכול ולא ללבוש. אותו חבר נכנס לבית המדרש התחיל לישב ודורש להן התחילו לכבד אותו ולפרנס אותו, אותן שהיו עמו בספינה התחילו באין אליו ומבקשים ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות, מי גרם לו להנצל התורה שבלבו הוי כי לקח טוב.
ד"א כי לקח טוב אדם שהוא לוה מבני אדם ולוקח סחורה ויוצא לדרך פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן אלא לומד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד הוא מתפרנס בהן הוי כי לקח טוב. א"ל הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה הה"ד ויקחו לי תרומה, אמר ריש לקיש כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל אין תרומתן תרומה. וכלן מן הפסוק הזה. דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ואינו מדבר. אשר ידבנו לבו יצא שוטה שאין לבו נודבו. מאת כל איש יצא קטן שאינו איש. והתורם את שאינו שלו שנאמר מאת כל איש משלהן. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו שנאמר דבר אל בני ישראל יצא נכרי שאינו מישראל,
דבר אחר דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בו לי בעולם הזה ובעוה"ב,
ד"א ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה והתרומה הזו יש בה ברכה, אמר ר' יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים שנא' והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר שנתנה ברכה בתרומת המשכן,
ויקחו לי תרומה רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת הארץ ותרומת תודה תרומת שקלים ותרומת משכן ותרומת מדין ותרומת שלמים. תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת שלמים ותרומת תודה ותרומת הארץ לכהנים וללוים ולמקדש וירושלים. תרומת מדין לאלעזר הכהן. תרומת שקלים לאדנים. תרומת המשכן שממנו היו עושין גופו של משכן ושמן המאור וקטרת הסמים ובגדי כהנים ובגדי כ"ג.
רבי שמואל בר נחמני אמר ג' תרומות נאמרו בפרשה זו תרומת אדנים תרומת שקלים תרומת משכן. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת שקלים. וזאת התרומה אשר תקחו זו תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולם שוה. תרומת אדנים לאדנים.
העשיר לא ירבה אמר רבי אבין אף בפרשה זו שלש תרומות, מחצית השקל תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה':
ויקחו לי תרומה מי שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואומר הן לה' אלהיך השמים הוא צריך לבשר ודם, אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו לכך נאמר ויקחו לי, והרי דברים קל וחומר ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן שכל מי שנוטל ממון כאלו שופך דמים שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם, אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבין אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טבל, אילימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים, אמר ליה בנורא דכתיב כי הנה ה' באש יבוא, ומי סלקא טבילה בנורא. אמר ליה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים
וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב וכסף וגו' ותכלת וארגמן אמר רבי יהודה בר רבי סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלין עלי, שלשה עשר דברים כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים. ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו' ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשת לי כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים. לעתיד לבוא אני גומל לכם כנגד י"ג דברים הללו מה כתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו' וסכה תהיה לצל יומם וגו'.
ד"א וזאת התרומה זהב כנגד מלכות בבל שכתוב בו אנת רישא דדהבא. וכסף זו מלכות מדי שכתוב בו ועשרת אלפים ככר כסף וגו', ונחשת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכולם. ועורות אילים מאדמים זו מלכות הד' שנאמר ויצא הראשון אדמוני. אמר הקב"ה אע"פ שאתם רואים ד' מלכיות הללו מתגאות ובאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ואומר קומי אורי כי בא אורך וגו',
וזאת התרומה וגו' מלמד שהראה הקב"ה למשה שלש תרומות, אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני שנאמר זהב וכסף ונחשת, זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב"ה כזהב. וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, נחשת זה מקדש שני שחסר ה' דברים ארון כפורת וכרובים אש ורוח הקדש.
ד"א שלש תרומות בשלש פעמים בשנה תורמין את הלשכה. אמר רבי יהושע בן לוי שאם רצה אדם לשלש שקלים שלש פעמים בשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל והלא לא נאמר אלא מחצית השקל אלא לא אמר אלא שלש תרומות הללו.
ויקחו לי אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי למען תהיה תורת ה' בפיך, והמשפט שלי שנאמר כי המשפט לאלהים הוא, נטלתם אותם קחו אותי עמהם הה"ד ויקחו לי ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי. כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. בזקנים אספה לי, בכהנים וכהנו לי, בלוים והיו לי הלוים, בישראל כי לי בני ישראל. במלכים כי ראיתי בבניו לי מלך. בארץ כי לי כל הארץ בבכורות כי לי כל בכור. במקדש ועשו לי מקדש, בתרומה ויקחו לי תרומה. בירושלם העיר אשר בחרתי לי, במזבח מזבח אדמה תעשה לי. בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי בקרבנות להקריב לי במועדו
ועורות אילים מאדמים מנין למאדים בשבת שהוא חייב שנאמר ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים,
ר' יהודה אומר חיה גדולה היתה גדלה במדבר ועשו ממנה יריעות, רבי נחמיה אומר מעשה נסים היתה ובשעה שנבראת בו בשעה נגנזה
ועורות תחשים תחש שהיה בימי משה טהור היה או טמא היה. אמר רב יוסף מאי תבעי' ליה דתניא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, מתיב רבי אבא ר' יהודה אומר שני מכסאות היו אחת של עורות אילים מאדמים ואחת של עורות תחשים. ר' נחמיה אומר מכסה אחד היה דומה כמין תלא אילן. והא תלא אילן טמא הוא אלא כמין תלא אילן ולא תלא אילן, כמין תלא אילן שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור. אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא בגוונין הרבה. אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמו היה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא אי מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה במצחו שמע מינה טהור היתה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, וליפשוט מינה דמין בהמה הוא כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חד קרן איכא למימר מין חיה הוא
אבני שהם ואבני מלואים, תנא רבי שילא מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר פרה אדומה אינה נקחית מן הגוים דכתיב דבר אל בני ישראל בני ישראל ואין הגוים וכו', וכ"ת הכי נמי והאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר הגדול עד היכן כבוד אב ואם א"ל צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו.
אבני שהם הפסיק הענין. והא ואבני מלואים כתיב, דהדר ערביה, ועוד קתני סיפא לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו וכו' ר' אליעזר תרתי אית ליה.
ועשו לי מקדש לפי שנאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה', והיכן צוה ועשו לי מקדש לכך ויברך אותם משה יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם דכתיב הכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, רבי איעסק ליה לבריה. תנן התם יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית קדשי מזבח אין נותנין מהן לאומנין בשכרן מכלל דקדשי בדק הבית נותנין לאומנין, מנא הני מילי. אמר רבי אבהו אמר קרא ועשו לי מקדש לי משלי.
שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו, בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו', ובשעה שאמר את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר ליה הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים ולא שנים בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר, ובשעה שאמר ונתנו איש כפר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור אלא זה יתנו כזה יתנו. משל למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה כי נער ישראל ואהבהו, במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה. בסיני ראו אותו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלמה אמר אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אלו אוה"ע דכתיב הוי המון עמים רבים אומרים לנפשי אומה ששמעה אנכי ה' אלהיך לסוף מ' יום עשו את העגל יש לו ישועה אין לו ישועה באלהים סלה, אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם ואמרת זובח לאלהים יחרם. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש וגו', ומרים ראשי תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש ע"י משה ואמרת כי תשא את ראש.
אמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין דכתיב ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול, האי במשכן כתיב אשכחן מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם ומשכן דאיקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, טומאה בעזרה מנא לן, אמר ר' אליעזר כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים, וקראי מי מייתרי הא מצרך צריכי דתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש, אלו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב, ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר מקדש ולכך נאמר משכן, ר' אליעזר הכי קשיא ליה מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי. אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם, אלא משכן דאיקרי מקדש מנא לן דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן.
ככל אשר אני מראה אותך, תנן התם אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת עזרה בטומאה חייב. שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בנביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד. מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. אמאי נימא וכן תעשו לדורות. שאני התם דכתיב וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, אימא אותם במשיחה ולדורות או במשיחה או בעבודה אמר רב פפא וכו'. אלא אותם למה לי. אי לא כתב אותם הוה אמינא לדורות או במשיחה או בעבודה דהא כתיב וכן תעשו כתב רחמנא אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, רב פפא אמר אשר ישרתו בם בקדש הכתוב תלאן בשירות.
ועשו ארון עצי שטים אבא חנן אומר משום רבי אליעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'
ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. א"כ מה ת"ל קח לך כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם.
רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו,
כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור. שאין תלמוד לומר מבית ומחוץ תצפנו ומה ת"ל תצפנו מלמד שצפה שפתו העליונה בזהב.
כפורת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה שנא' ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה.
ארבע טבעות של זהב היו קבועות בארון שנים בצפון ושנים בדרום שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו יורדין משם לעולם שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים וגו', אע"פ שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה שנאמר ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון,
הארון היה נתון בתוך הבית ויחלק את הבית עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן. ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהן בארץ. מכותל לכרוב חמש אמות. ומכרוב לארון חמש אמות. ומנין אתה אומר שבשעה שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדש הקדשים לעולם שנאמר ויאריכו הבדים ויראו וגו', אי אפשר לומר ויראו שכבר נאמר לא יראו ואי אפשר לומר לא יראו שכבר נאמר ויראו הא כיצד בולטין היו בכפרת ונראין בהיכל כשני דדי אשה ומנין שהאריכו מבפנים שנאמר ולא יראו החוצה הא למדת שהאריכו מבפנים, ומנין שהאריכו מבחוץ שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר, ומנין אתה אומר כשם שנמתחו ראשי הבדים כך נמתחו ראשי אברים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה שנאמר ויסובו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה, והיכן היה נגנז ר"ש בן לקיש אומר במקומו בבית קדש הקדשים שנאמר ויהיו שם עם ה' עד היום הזה, וחכ"א בלשכת דיר העצים.
ר' אליעזר אומר בבל ירד שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא דברות שבו,
ר' אומר יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל, א"ל לא ירד עמהן לבבל שתעלו אותו בכתף.
הדלתות לא ננעלו מפני הבדים היוצאים בפתח והפרוכת היתה פרוסה בפני הפתח. בית קדש הקדשים שעשה שלמה היו לו כותל פתח ודלתות שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר, אבל בנין האחרון לא היה לו כותל אלא שני פסין היו לו וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה ושני פרוכות של זהב היו פרוסות עליהן מלמעלה והיה נקרא מקום אמה טרקסין ועשו ארון עצי שטים ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו באמה של ו' טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועבין שלשה מונחות בארכו של ארון.
כמה לוחות אוגרות בארון י"ב טפחים נשתיירו שם ג' טפחים צא מהן טפח, מחצה לכותל זה ומחצה לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים ששם ספר תורה מונח שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב. מאי אין בארון רק אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות ספר תורה בלבד. פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות אוגרות בארון ששה טפחים נשתיירו שם ג' טפחים צא מהם טפח, מחצה לכותל זה ומחצה לכותל זה, נשתיירו שם ב' טפחים כדי שלא יהא ס"ת יוצא ונכנס בדוחק דברי ר' מאיר.
ר"י אומר באמה בת ה' טפחים והלוחות ארכן ו' ורחבן ו' עביין ג' מונחות בארכו של ארון כמה לוחות אוגרות בארון י"ב טפחים נשתייר שם חצי טפח, אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה. פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו. כמה לוחות אוגרות בארון ו' טפחים נשתייר שם טפח ומחצה צא מהן חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה נשתייר שם טפח אחר ששם עמודים עומדין שנאמר אפריון עשה לו וכתיב עמודיו עשה כסף, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח בצדו שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבותם לו תשימו בארגז מצדו ועליו ס"ת עומד שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', ור"י מקמי דליתיה ארגז ס"ת היכא יתיב. דפא נפק בארון ומנח ביה. ור' מאיר האי מצד מאי עביד ליה מיבעי' לי' דמתנח ליה מצד ולא מתנח ליה ביני לוחות. ור' מאיר שברי לוחות מנא ליה נפקא ליה מדתני רב יוסף אשר שברת ושמתם בארון מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחות בארון, ואידך ההוא מיבעיא ליה לכדרבי שמעון בן לקיש א"ל הקב"ה למשה יישר כחך ששברת.
תני ר"י ברבי אילעאי שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה תורה נתונה בתוכו היה באהל מועד שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן, ורבנן אמרין ארון אחד היה פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וקרא מסייע להון לרבנן אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים דחמון מאי דלא חמון מימיהון. וקרא מסייע לר' יהודה בר' אילעאי ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים הוה, אלא מאי עבדי ליה רבנן הגישה אלי ציץ. וקרא מסייע ליה לר"י בר אילעאי הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות והלא ארון בציון היה. אלא מאי עבדי ליה רבנן מכך שהוא בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה:
ועשו ארון עצי שטים מפני מה של עץ לפי שהתורה נקראת עץ חיים, אעין דשטין היו במגדל צבעית אתון שאלון לר' חנניא מהו למעבד בהון עיבידא א"ל מכיון שנהגו אבותיכם איסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. כיצד היו הלוחות כתובין חנניא בן אחי ר' יהושע אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים, ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וגו' עשרה על לוח זה וי' על לוח זה, ורבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה. הם כתובין נוטריקין,
חנניא בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה ממולאים בתרשיש כימא רבא. ר"ש בן לקיש כי מטי להאי קרא הוה אמר יפה למדני חנניא בן אחי ר' יהושע מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלים קטנים כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה.
מ"ט דר' מאיר ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה דעתיה דר' מאיר אין מוקדם ומאוחר בתורה אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ואח"כ ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה.
ר' פנחס בשם ר"ש בן יוחאי תורה שנתן לו הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה היא מאש חצובה מאש נתונה מאש שנאמר מימינו אש דת למו, ועשו ארון עצי שטים א"ל תקנתם אכסניא לעצמי ועכשיו תקנו אכסניא לתורה שתהא שרויה אצלי שהיא שעשועי שהייתי משתעשע בה אלפים שנה קודם העולם שנאמר ואהיה אצלו אמון וגו', אמתים וחצי
בטבעות הארון יהיו הבדים יכול יהו זזין ממקומן ת"ל והובא את בדיו בטבעות. והובא יכול יהו יוצאין ונכנסין ת"ל לא יסורו ממנו. הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין.
אמר ר' אלעזר המסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יסורו ממנו,
א"ר יהודה שלש ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה פנימי של זהב שמונה חיצון של זהב עשרה ומשהו. והא תניא אחד עשר ומשהו הא כמ"ד יש בעביו טפח הא כמ"ד אין בעביו טפח. מאי משהו זר. אמר ר' יוחנן שלשה זרין הן של מזבח של ארון ושל שלחן. של שלחן זכה דוד ונטלו, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של ארון מונח כל הרוצה ליקח יבא ויקח. שמא תאמר פחות שבהן היה ת"ל בי מלכים ימלוכו, ר' יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה זרה הימנו, מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאינו תוכו כברו אינו תלמיד חכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה