פרשת תרומה: מתוך נועם אלימלך

בס"ד

פרשת תרומה: מתוך נועם אלימלך

ויקחו לי תרומה. פירש רש"י ז"ל לי לשמי: נראה לי, דהנה הצדיק על ידי עוסקו בתורה לשמה ומנדב את לבו למקום ברוך הוא על ידי זה הוא מרים ומעלה את הדינים לשורשם וממתיקם שם וממילא פועל רחמים וחסדים. וזהו ויקחו לי תרומה, רצה לומר שיקחו וילמדו את התורה שעל ידי זה ירימו לי תרומה, דהיינו שיעלו את הדינים למעלה להמתיקם. וזה שפירש רש"י ז"ל לי לשמי, רצה לומר שרש"י ז"ל מרמז שקאי על התורה היא שמותיו של הקב"ה ותלמדו את התורה לשמה להמשיך אותי לשמי, דהיינו לתורתי שהיא שמותי. וזהו לי לשמי להמשיך אותי לשמי לתורתי וזאת התורה תפעול המתקת הדינים בשורשם. וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום אקר"א לאלהים עליון כו', דאלקים עליון הוא עולם העליון אשר משם התחלת הדינים. והצדיק הממתיק אותם צריך להמתיקם שם בשורשם. ואמר דוד המלך עליו השלום אקר"א לאלהים עליון, רצה לומר שאני ממתיק הדינים שם בשורשם הנקרא אלהים עליון. לאל, רצה לומר וממילא נעשים רחמים וחסד כמו שנאמר חסד אל כל היום. גומר עלי, רצה לומר ואז ממילא בא החסד אלי למטה ונגמר אלי הרחמים והחסד והבן וקל להבין. 

או יאמר, דהנה הצדיק בכל יום ויום הוא מרבה השפעות יותר להשפיע לעולם. וזהו פירוש יום ליום יביע אומר, יביע, מלשון מעיין הנובע שבכל יום נובע השפעתו שמשפיע יותר ויותר. וזהו יודע ה' ימי תמימים כו', דבאברהם אבינו עליו השלום נאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולהבין איך שייך לומר אצל הבורא ברוך הוא עתה ידעתי, משמע ולא קודם חלילה. אך הענין הוא, כשהצדיק מתנהג בקדושתו ימים רבים אזי הוא מביא קדושתו ועבודתו למעלה עד הבורא ברוך הוא. ולכן אחר שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום בעשר נסיונות אמר השם יתברך עתה ידעתי, רצה לומר שעל' קדושתך למעלה אלי וזה נקרא ידיעה לשון חיבור ממש בבורא ברוך הוא. וזהו יודע ה' ימי תמימים, פירוש כל יום ויום של הצדיקים התמימים עולים למעלה עד הבורא ברוך הוא ומתקנים הצינורות ההשפעות ואחר שיקום עוד צדיק כמותם אזי הוא גם כן מתקן הצינורות. וממשיך השפעות עוד נוסף על הצדיקים הראשונים, דהיינו מה שתיקנו ופעלו הצדיקים הראשונים קיימת לעד ולכן צדיק הבא אחר כך הוא מוסיף תיקון על תיקון הראשונים. וזהו ונחלתם, דהיינו ירושתם שהם מורישים לעולם. לעולם תהיה. וזהו ויקחו לי תרומה, רצה לומר על ידי שאתם תעלו ותגביהו עבודתכם הקודש אלי עד שמי ממש. וזהו לי לשמי, על ידי זה תקחו תרומה, דהיינו השפעות. ולא זה בלבד שעל ידי מעשיכם ועבודתכם תגרמו השפעות. אלא שגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי, פירוש גם מכל איש צדיק וצדיק הקודם לכם תקחו גם כן תרומתי, דהיינו השפעתי לישראל, וקל להבין. 

או יאמר ויקחו לי תרומה, דדוד המלך עליו השלום אמר מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך. יש לומר הפירוש, דהנה יש ב' מיני צדיקים, דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים טובים ועובדות כשרות בגופו ועדיין לא הגיע למדריגות מחשבות בדבקות גמור בבורא יתברך ויתעלה במחשבתו הטהורה. והצדיק הזה הוא גורם תיקון השכינה הקדושה והטהורה אבל עדיין אין בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם. ויש צדיק הדבוק בבורא יתברך במחשבות קדושות תמיד ודבקות בלי הפסק הצדיק הזה הוא גורם השפעות גדולות לעולם. וזהו מה גדלו מעשיך ה', רצה לומר מדרגות הצדיקים העוסקים במעשים טובים. מאד עמקו מחשבותיך, רמז לצדיק הנ"ל העובד במחשבות זה עמוק עמוק מי ימצאנו. 

וזהו גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם, דהיינו המעשים טובים והתורה והמצות הם גדולים מאוד. ולא עוד אלא שהצדיק יכול לדרוש אותם לכל חפצי בני אדם לגרום להם השפעות וברכות וטובות. וזהו ויקחו לי תרומה פירש רש"י ז"ל לשמי, רמז למדרגת הצדיקים העובדים במעשים טובים וגורמים העלאת השכינה הקדושה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו, רצה לומר אבל על ידי אותו הצדיק המנדב את לבו בכל מכל כל במחשבותיו ומנדב את עצמו לשמים על ידי הצדיק תקחו הכל, דהיינו תקחו את תרומתי, דהיינו קדושתי. וגם נוסף על זאת שיהיה לכם השפעות על ידו. וזהו וזאת, וי"ו מוסיף על ענין ראשון תקחו את תרומתי גם וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, דהיינו השפעות גדולות ברכות וטובות, וקל להבין. 

או יאמר מה גדלו מעשיך ה', דיש לדקדק בפסוק שאמר שמן למאור וכו' אבני שוהם לאפוד, ונמצא מפרש הפסוק כל דבר מאלו לאיזה צורך הם באים, ולגבי זהב וכסף סתם הכתוב ואינו מפרש לאיזה צורך הם באים. אך הענין דדרשו חז"ל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך כו' , ופירשו בכל ממונך, ויש לדקדק למה לא אמר בפירוש בכל ממונך ולמה שינה הכתוב לכתוב מאודך. אך שהתורה הקדושה רמזה לנו עוד דבר אחד, דהנה השם יתברך ברוב רחמיו נתן לנו רשות להינות קצת בעולם הזה מכסף וזהב לצורכינו אך לזה צריך שימור גדול להיזהר מאד מאד להתנהג כשורה בממונו. וזהו ששינה הכתוב לכתוב בכל מאודך ופירשו חז"ל בכל ממונך, רמז לדברינו הנ"ל שיזהר מאוד מאוד בממונו שלא יבא בהם לידי תקלה חס וחלילה וצריך האדם לעמוק במחשבותיו שלא ימצא בממונו שום עול ועוון. ולכן לא נאמר בכסף וזהב לאיזה צורך דרמז דניתן רשות גם כן ליהנות בני אדם קצת בממונם לצורכיהם. 

וזהו מה גדלו מעשיך כו' מאד , פירוש בענייני ועסקי ממונו שנאמר בהם בכל מאודך. עמקו מחשבותיך, צריך לעמוק בהם במחשבותיו שלא יכשל בהם לקיים בהם בכל מאדך, וקל להבין. 

או יאמר דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא וכו'. ויש לדקדק על כפל הלשון. ויש לומר, דהנה הצדיק העובד השם במצות ומשמר את עצמו שלא לעבור חס וחלילה על איזה מצוה קלה ומהדר אחריה לעשותה כתקנה אבל אינו במדריגה זו שיבא בהמצות אל הדבקות הבורא ברוך הוא וחשקות גדול אליו יתברך לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעולם הבא. אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק את עצמו על ידי המצות בבורא ברוך הוא בדבקות וחשקות גדול ורואה תמיד רוממותו יתברך, הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עולם הבא אליו כאלו נהנה מזיו השכינה בעולם הזה. וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עולם הבא, כי יש לו תענוגי עולם הבא בעולם הזה. וזהו דאיתא בברכות  שברכו עולמך תראה בחייך, רצה לומר שתזכה שתהיה כל כך צדיק שתהיה בדביקות תמיד ואז תהיה לך תענוגי עולם הבא בחייך 

וזהו פירוש המשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס בעולם הבא, היינו שמצפים לתשלום שכר אלא היו כעבדים כו', רצה לומר שתהיו כל כך צדיקים שתהיה לכם השכר מיד בשעת עשיית המצוה כנ"ל, דהיינו התדבקות על ידי המצות תמשיכו את התענוג לכם. 

וזהו ויקחו לי תרומה, רצה לומר שתזכו להנות מזיו שכינתי בעולם הזה וזהו כמו תרומה והפרשה מעולם הבא. וזהו ויקחו לי לשמי, דהיינו שתקחו ותמשיכו את הבורא ברוך הוא אצליכם ותהנו מזיו שכינתו. ומפרש הכתוב מי הוא שזוכה אל מדריגה זו ואל מי אני מדבר, דהיינו מכל איש אשר ידבנו לבו, דהיינו שנדב לבו לעבוד את הבורא ברוך הוא במחשבות טהורות ודביקות הבורא ברוך הוא תקחו את תרומתי, וקל להבין.

או יאמר ויקחו לי תרומה, דהנה הצדיק כשרוצה לפרש איזה תורה או איזה פסוק אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו אזי דבורו אינו נפסק משורשו ויכול למשוך הפירוש משורשו, כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל מה שאין כן כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורו נפסק. וזהו ויקחו לי תרומה, רצה לומר התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון. תקחו לי לשמי, דהיינו לשמה. ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפירוש מעולם העליון מאת כל איש אשר ידבנו לבו, היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע, וקל להבין. 

ועשו ארון עצי שטים כו'. נראה לפרש, דהנה הארון והשולחן והמנורה הם רמז על בני חיי ומזוני, דהיינו הארון רמז על חיי דעל ידי התורה הקדושה נמשכים חיים לעולם כמו שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. והשולחן הוא ממילא רמז על מזוני. ואיתא בגמרא  חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ויש לומר הפירוש כך, דימי החול נקראים זכותא מלשון זכוכית והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלריה שאינה מאירה, היינו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת. אבל קדושת יום שבת קודש נקרא מזלא דהוא עולם עליון הוא בגימטריא ע"ח ג הויות והם כנגד שלש סעודות של שבת קודש. ועל ידי הצדיק ממשיך את השלש הנ"ל, דהיינו על ידי שלש הויות הנזכרים לעיל שהם בגימטריא מזלא הוא ממשיך חיי ובני ומזוני, שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאלו רואה באספקלריה מאירה שאין דבר חוצץ נגדו. 

וזהו ארון עצי שטים, דהצדיק נקרא עץ שהוא דבוק בעץ החיים כמו שנאמר  היש בה עץ, ופירש רש"י ז"ל אדם כשר. וזהו שאמר אברהם אבינו עליו השלום למלאכים והשענו תחת העץ, דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים כפירוש רש"י. ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ, היינו עץ החיים. 

וזהו ויורהו ה' עץ, רצה לומר על ידי הצדיק נהפך מר למתוק. וימתקו המים, שהמתיק אותם. ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי שטים ראשי תיבות שלום טובה ישועה מזוני, היינו שהם ממשיכים הכל לעולם והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם.

אמתים וחצי ארכו. דאיתא בגמרא  מרובה מדת תשלומי כפל ממדת וכו'. פירוש דהצדיק צריך לקשר ולייחד העולמות העליונים בתחתונים, דהיינו שצריך לעבוד ולתקן ד' אותיות הויה ברוך הוא וברוך שמו שהם ד' עולמות עד הגיע אל החכמה דהיו"ד הוא חכמה ומשם יעלה עד עולם החמישי שהוא קוצו של יו"ד. 

וזהו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה וכו', דהשם יתברך ברוך הוא ברא העולם יש מאין והצדיק עושה בהיפך, דהיינו מיש עושה אין דהצדיק הרוצה לבטל איזה דבר ולפעול צריך להביא אותו הדבר עד החכמה ושם נעשה אין כאשר כתבתי כמה פעמים והחכמה מאין תמצא. וזהו עליונים למטה, היינו עולמות העליונים הצדיק ממשיך למטה, והתחתונים הוא מעלה אותם למעלה לקשר וליחד אותם כאחד. אמר ליה בני עולם ברור ראית, פירוש זה צריך כל אדם להיות עבודתו כך. וזהו מרובה כו', היינו שהצדיק פועל הרבה במדה זאת תשלומי כפל, פירוש שעושה שלום ויחוד בעולמות עליונים ותחתונים. והיינו כפל, דהיינו העליונים ותחתונים. זה מרובה שעולמות הם רבים עד אין קץ ותכלית. ועל ידי איזה דבר יכול לפעול כן הנה זה בא ממדת תשלומי ארבעה, היינו שעובד ומתקן ארבעה העולמות שהם ד' אותיות הויה. וחמשה, הוא עולם החמישי קוצו של יו"ד שעולה הצדיק עד החכמה כנ"ל ועל ידי זה הוא מיחד כל העולמות לאחד. 

וזהו שאמרו חז"ל  אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דהני תרי כהני כו' ואמר לחבריה הגיעני כפול ואמר אידך הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו שמץ פסול. והנה לכאורה דברי הכהן הגיעני כפול הוא ללא צורך דאין מוכח מזה כלל אל יוציא דבר כו'. ולפי דברינו זהו דברי הכהן הגיעני כפול והפליגו חז"ל במעלות הכהן זריז שאינו מוצא דבר מגונה מפיו שעל ידי זה יכול לטהר ולקדש עצמו ולעשות יחוד בעולמות עליונים ותחתונים ולזה רמזו שאמר הגיעני למעלה זו כפול כנ"ל. 

וזהו שנו חכמים, דהיינו שהגיעו לחכמה. בלשון המשנה, הם פעלו בלשונם ליחד ב' עולמות וזהו המשנה. 

וזהו שויתי ה' לנגדי תמיד כו' , דזה חיוב על כל איש מישראל לצייר השם הויה ברוך הוא נגד עיניו. אך הצדיק השלם העובד ומתקן את השם הויה ברוך הוא אזי ממילא תמיד עומד נגד עיניו ואין צריך לצייר עוד. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה', היינו שעבדתי ותקנתי את השם הויה ברוך הוא עד שהוא תמיד לנגד עיני. כי מימיני בל אמוט, דחכמה נקרא ימין כדאיתא הרוצה להחכים ידרים, ודרום הוא ימין, והיינו שאמר עתה שבאתי אל מדריגת חכמה הנקרא ימין. בל אמוט, אף בשרי ישכון לבטח על ידי זה. 

וזהו אמתים, דהיינו שיראו בתורתם ליחד העולמות העליונים והתחתונים, דהיינו אמות כפולות ב' אמות עולם תחתון ועולם עליון. וחצי, פירוש ואל יחשוב הצדיק שעשה ופעל הכל כראוי אלא יחשוב שלא פעל אלא חצי, היינו מקצת מה שיש לו לפעול שיחזיק עמו במדת הכנעה. ארכו, היינו התקשרותו והתייחדו העולמות ממטה למעלה באורך. ואמה וחצי רחבו, היינו ההשפעה שהוא ממשיך על עולם הזה בכל רחבו של עולם יחשוב גם כן חצי כנ"ל. וצפית אותו זהב טהור, דאיתא בגמרא  עצי שיטים עומדים שמעמידים צפויהם. נוכל לומר הפירוש כך, דהצדיק נקרא עץ כנ"ל והם מעמידים את כל מה שהם מצפים וחושקים לפעול לעולם השפעה ורחמים הם מעמידים על קיומם שכן יקום כדבריהם ותשוקתם. שמא תאמר אבד סברם וסכוים. פירוש שמא תאמר לא כך הוא חלילה כל סברם וסכוים בטל. תלמוד לומר עצי שטים עומדים. וזהו וצפית, דהיינו הצדיק המצפה להמשיך השפעה לעולם יהיה ציפיתו כל כך צלול וברור שיהיה ממשיך זהב לפרנסה. טהור, שיהיה בהיתר ובטהרה גדולה. ואיך יעשה ואמר מבית ומבחוץ תצפנו, דהיינו שיהיה תוכו כברו שיהיה מצפה בלב ונפש וגוף להביא ברכה לעולם. ועשית כפורת זהב טהור, פירוש כפורת הוא לשון כפרה, דהיינו הצדיק צריך להיות תמיד בתשובה שהתשובה מכפרת. זהב טהור, דהיינו שהתשובה תהיה בלב שלם בחרטה גדולה בלי שום סיג. ועשית שני כרובים. דהנה יחזקאל הנביא ראה במרכבה קדושה פני השור מהשמאל וכו', וביקש רחמים והפכו לכרוב שאין קטיגור נעשה סנגור והיינו מדין לרחמים. וזהו ועשית שני כרובים כתרגומו כרביא. מקשה תעשה אותם, דהיינו על ידי מקשה שתשבר את גופך בחרטה גמורה בתשובה כנ"ל על ידי זה תבא אל המדרגה אחר כך שתוכל להפוך את הדינים, דהיינו השמאל לרחמים לימין על ידי התלהבות והדבקות, והיינו ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, שתפעול שיהיה רחמים מקצה ועד קצה דגם השמאל הם הדינים יתהפכו לרחמים. ובמה תוכל לפעול כל הנ"ל. מן הכפורת, דהיינו התשובה תעשו את הכרובים, דהיינו הרחמים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי כנפים, פירוש הרחמים הגדולים יהיו פורשים כנפים על ישראל להיות סוככים בכנפיהם עליהם ולחופף עליהם מכל דין ולהשפיע להם ברכה. על הכפורת, דהיינו המדרגה הזאת שתבא אל הדבקות כנ"ל ותפעול הכל הוא למעלה מן הכפורת, היינו התשובה. ועשית שולחן עצי שיטים, פירוש השולחן הוא שעל ידו ממשיך הצדיק מזוני ותעשה את השולחן, דהיינו אכילתך. וצפית אותו זהב טהור, שיהיה בלי מחשבות חוץ רק ממחשבות טהורות. ועשית לו זר זהב סביב, פירוש שיהיה כל סיבוב אכילתך זר בעיניך ולא תכוין להנאתך רק לכבוד שמים. ועשית לו מסגרת טופח, דאיתא בגמרא  שולחן של תלמיד חכם שני שליש מכוסה ושליש מגולה שעליו הקערות והכוסות מונחים וטבעתו מבחוץ וזהו הפירוש כאן טופח, הוא מלשון טפח, היינו השליש שהוא מגולה שניתן לך רשות לאכול יהיה סביב לו מסגרת, דהיינו שיסגיר את עצמו במחשבות טהורות בלי שום כונת הנאה עצמו. ועשית לו ארבע טבעות זהב, טבעת הוא טבעת קידושין להשכינה על דרך דאמרינן  וארשתיך לי לעולם וכו', והיינו שתקדש את שולחנך בארבע אותיות הויה ברוך הוא היינו ארבע טבעות. על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו, פירוש שאדם נקרא מהלך שתים והבהמה היא מהלכת ארבע רגלים וצריך האדם שלא יהיה דומה ושוה לבהמה באכילתו שצריך להתקדש ולהתטהר ולהשרות השכינה והקדושה על שולחנו. וזהו אשר, כל הנ"ל יעשה לארבע רגליו, פירוש בשביל שלא יהיה דומה לבהמה שהיא מהלך ארבע רגלים, רק להוציא הניצוצות הקדושים באכילתו ולהמשיך ולהשפיע לעולם מזוני ופרנסה טובה. וזהו פירוש הגמרא וטבעתו מבחוץ, היינו טבעת הקדושין כנזכר לעיל, וקל להבין. 

ועשית את הקרשים למשכן. יש לומר, דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ונראה לי דאיתא בברייתא דרבי ישמעאל בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. ורצה לומר עיקר התורה היא נדרשת כשאדם מחזיק בשלש עשרה מדות מה הוא רחום כו'  וכן כולם ואז תורתו שלומד נדרשת בכל עולמות. ומקדש בגימטריא מדת ומדה הוא לשון כלי. ורצה לומר כשאדם מחזיק עצמו בהמדות טובות ולשמור עצמו מכל מידה רעה אז הוא מרכבה להשכינה. וזהו הפירוש כביכול, רצה לומר כ"ב הוא כמו ק"ב בקו"ף, שכ"ף בקו"ף מתחלפין באותיות גיכ"ק וקב הוא מדה כמו שמצינו חנינא בני די לו בקב חרובין, ורצה לומר כ"ב, דהיינו על ידי המדות יכול, רצה לומר על ידי המדות טובות שאדם מחזיק עצמו בהם ומשמר את עצמו ממדת רעות יכול הקב"ה לשכון בזה העולם, דהיינו על ידי שהוא מרכבה להשכינה. וזהו ועשו לי מקדש, רצה לומר שתתקנו את עצמכם במדות כדי שאשכון בתוכם וראש על המדות רעות הוא מדת שקר דכל מדות רעות הם נגד מדת אמת וכשיחזיק את עצמו במדת אמת וישבר עצמו ממדת שקר עד תכליתה אזי ממילא הוא מחזיק את עצמו במדות טובות ומשבר עצמו ממדות רעות. 

וזהו ועשית קרשים למשכן, ורצה לומר שאותיות קרש הוא אותיות שקר, והיינו שתשבר עצמך ממדת שקר עד תכליתה ולחזק עצמך במדת היפוך כמו קרש הוא היפך אותיות שקר עד שתעשה עצמך קרש למשכן, דהיינו שתהיה מרכבה להשכינה כנ"ל. עשר אמות אורך הקרש, רצה לומר שדבר שהוא ארוך אף שהוא דבר שאין לו סוף יכול לקרות לו בשם אורך, אבל רוחב הוא דבר שיש לו סוף וצריך לומר כמה הוא רוחב: 

וזהו הפירוש כאן עשר אמות אורך הקרש, דהיינו בדבר שאין לו סוף והוא בדבר רוחני שאין לו סוף ונקרא אורך תראה שתעבוד אותה באמות שלימות בכל עשר עולמות. ואמה וחצי אמה רוחב הקרש, רצה לומר בדברי הגשמי שהוא דבר שיש לו סוף ונקרא בשם רוחב לגבי הדבר הרוחני, תראה שתעשה באמות חצאים שתאכל ותותר או שאר גשמי תראה שלא תמלא תאוותיך בשלימות. שתי ידות לקרש האחד, דאיתא בגמרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ונראה לומר דאיתא בגמ'  גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ונמצא תלמוד הוא גדול כשבא על ידו לידי מעשה. ובעולם הזה אם אנו רואים לאדם שלומד אין אנו יכולים להבחין אם תורתו מוכשר להביאו לידי מעשה ועיקר רוב המעשה נעשה על ידי היד. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דהיינו שהתלמוד הביאו לידי מעשה. 

ועל פי זה יש לפרש שתי ידות לקרש האחד, דהנה נברא האדם בשתי ידות יד ימין ושמאל כדי להראות לאדם הבחירה אם להימין או להשמאל וגם להגביר הימין על השמאל לעבוד בשני יצרים להכניס השמאל תחת הימין. 

וזה שנאמר שתי ידות לקרש האחד משולבות אשה אל אחותה, רצה לומר מדה אחת שאתה רוצה להחזיק בה או לשבר אותה תראה להחזיק אותה גם ביד שמאל ולעבוד בשני יצריך. משולבות אשה אל אחותה, על דרך שאמר הכתוב  גם אויביו ישלים אתו, ויהיה שלום ביניהם כמו אשה אל אחותה. 

ועשית קרשים כו' עשרים קרש לפאת נגבה תימנה פירוש, דהנה האדם העושה מצוה צריך לעשותה בשני בחינות דהיינו

א: שיעשנה כתקנה וכהלכתה וה -ב: שישמור עצמו שיעשה טוב ולא יחטא שלא יהיה בהמצוה שום פניה ואיזה חטא חס וחלילה. והמצוה נקראת בשם עשר כנ"ל. ואמר עשרים קרש תעשה, דהיינו שתעשה המצוה בשני פעמים עשר. דהיינו לפאת נגבה תימנה, רצה לומר דנגב הוא לשון נגד, רצה לומר שתשמור עצמך מפאת נגב תימנה, דהיינו ממה שהוא התנגדות התימן, דתימן הוא רמז על חכמה ותשמור עצמך מכל פניה דהוא התנגדות המצווה ותעשה אותה בתכלית השלמות, וקל להבין. 

ועשית את המזבח כו' חמש אמות כו' ושלש אמות קומתו. פירש רש"י ז"ל נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע מה להלן גבהו פי שנים כארכו כו' ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. לכאורה ה"ל לפרש בפסוק גבהו של המזבח כולו יחד היה עשרה אמות עם הקרנות ולמה אינו מזכיר הכתוב רק שלש אמות של הקומה מהסובב ? ונראה לי, דהתורה הקדושה רמזה לנו בדברים האלה לדעת דרכי ה' אשר נלך בה כל הימים אשר אנחנו קיימים על האדמה, דהנה המזבח היה לו אמה יסוד דעיקר התחלת עבודת הבורא ברוך הוא צריך האדם לעשות יסוד אמה. דאמה היא דבר יחידי ואין בה שום רבוי כמו כן האדם בהתחלת עבודתו יתברך שמו צריך התבודדות לעצמו יחידי, דהיינו שצריך לצמצם את עצמו בכל מעשיו להיות בהם הצנע לכת עם ה' שלא להראות בהם בפני בני אדם, כי בקל יכול לבוא בהם לידי פניות וגאות בעשותו את מעשיו בגלוי. וז"ש דוד המלך עליו השלום מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פירוש מה גדלו חסדך עם האדם אשר פקדת על הארץ להיות מצפין את עצמו בהצנע לכת עם ה' ועל ידי זה יכול להיות רב טוב בלי שום פניה וגאות. 

וזהו דרשו ה' בהמצאו. פירוש, דהנה השם יתברך ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה. וכשעלה ברצונו יתברך לברוא את העולם להטיב לברואיו היה צריך לצמצם עצמו כדי לפנות מקום להמציא את ברואיו כמו כן צריך האדם לצמצם עצמו. וזהו דרשו ה' בהמצאו, רצה לומר באופן זה בהמצאו כמו שהמציאך על ידי צמצום כן תצמצם עצמך לדרוש אותו יתברך שמו כנ"ל. וזה רמז אמה יסוד, צדיק יסוד עולם ואחר שעלה המזבח בגבהו חמשה אמות היה הסובב. רמז, דהנה האדם מיד בקומו ממטתו צריך להתלבש עצמו ביראתו יתברך לחשוב רוממותו וגדולתו יתברך ולחשוב ולראות שפלות עצמותו איך הוא שפל ונבזה עפר מן האדמה יסודו מעפר וסופו לעפר. וזהו רמז ואת המנורה נוכח השולחן, דהמנורה היא רמז לאורות העליונים ורוממות אל יתברך שמו, והשולחן הוא רמז לפסולת הגשמיות וצריך להיות זה מול זה, דהיינו לחשוב שניהם יחד רוממות אל ברוך הוא וגדולתו ושפלות עצמו וגריעתו. וזהו מנורה נוכח השולחן, וכל זה יעשה האדם ויתנהג כן בכל יום ויום ויחזור ויחשוב בכל יום תמיד כתחילתו ביום ראשון וזה נקרא בשם סיבוב כאדם המסבב והולך אל מקומו שב וסובב. וזה היה רמז המזבח כנ"ל שצריך האדם במנהגו הישר לסבבו בכל יום תמיד ואחרי שיתנהג כן ימים רבים יזכה להיות קומה שלימה. וזהו רמז שלש אמות קומתו זהו סובב של המזבח. וזהו דאמרינן בגמרא שלשה דברים נתקשה משה רבינו עליו השלום, שרצים, ומנורה, וקידוש החודש. רמז לשלש דברים הנזכרים לעיל שחייב האדם להתנהג בהם דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו וכן בכל יום תמיד ובכל זה צריך להיות הצנע לכת בסתר ולא בגלוי בהתבודדות יחידי בכל מעשיו לעבודתו יתברך שמו. וזהו רמז שרצים, על דרך שאמר התנא  ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, זה שפלת האדם. ומנורה, רמז לרוממות אל יתברך כנ"ל. וקידוש החודש, רמז שצריך האדם לחדש בכל יום הקדושה הזאת לקדש עצמו במחשבות הנזכרות לעיל. וזהו שאמרו חז"ל נתקשה משה, דנתקשה הוא לשון מקשה תעשה , ופירש רש"י ז"ל עשת של זהב, דהיינו חתיכה אחת רמז שזה קשה מאוד לצמצם הדבר ביחידי כנ"ל. עד שהראהו השם יתברך מתוך האש, רצה לומר שעם האש והתלהבות ובהירות שיתלהב לעבודתו יתברך שמו תוכל לפעול הכל, רצה לומר הבא לטהר מסייעין לו. 

וזהו לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא , פירוש שצריך לקרא להשם יתברך בתחילה בתשובה ותפילה וחרטה על עונותיו. ושליש במשנה, פירוש משנה, דהיינו כפול לכפול הנהגות כנ"ל, דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו כנ"ל. ושליש בתלמוד, רמז אחר שיתנהג כן ויהיה גמור בצדקו יבא למדרגה גדולה. על דרך שאמרו גמרא גמור זמורתא תהא, יש לומר שרמזו לדברינו הנזכרים לעיל שאחר שיהיה גמור בצדקו. וזהו גמרא גמור לשון גמר. זמורתא תהא, פירוש תזכה למדרגה להלל להשם יתברך ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו דוד המלך עליו השלום וזהו שלש אמות, רמז על שילוש שנותיו של אדם כנ"ל. ורמז חמשה אמות מיסוד לסובב. דאיתא בגמרא  מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, יש לומר רמז על שני מדרגות הצדיקים. דאמר הכתוב את המשכן תעשה עשר יריעות, אורך היריעה האחת כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה, ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן עשתי עשרה יריעות, אורך היריעה שלשים באמה ורחב ארבע כו', וחברת כו' וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל, יש לומר בדרך רמז על שני מדרגות הצדיקים, דיש צדיק העובד השם יתברך מנעוריו וממשיך תמיד חסדים. וזה רמז עשר יריעות, רמז להקדושה העליונה הנקרא בשם עשר והצדיק הזה הוא תמיד עבודתו בהם להמשיך החסדים. וזהו רמז כ"ח באמה ורוחב ארבע באמה דהשם הויה ברוך הוא וברוך שמו הוא ד אותיות והמלוי הוא כ"ח אותיות והשם הויה ברוך הוא הוא כולו רחמים והמלוי הוא קצת דין והצדיק הזה צריך להמתיק שגם המלוי יהיה כולו רחמים.

וזהו ועתה יגדל נא כח ה', רמז להמלוי הויה ברוך הוא שהוא כ"ח אותיות יגדל נא, דהיינו שיתמלא כולו רחמים. ויש צדיק ההולך בגבורות, דהיינו שמסגף עצמו בענויים וסיגופים על חטאת נעוריו ועל ידי זה הוא משבר כח הדינים וממתיקם. ולזה רמז עשתי עשרה יריעות עזים, רמז לסיטרא אחרא שהיא אחד עשר יריעות עזים דכל יתר כנטול דמי כידוע. וכנגד זה יש צדיק שמשבר את כחם וממתיקם והצדיק הזה הוא פועל תיקון השכינה בגלות המר הזה ולזה רמז שלשים באמה ורוחב ארבע באמה והוא גימטריא ד"ל, שהשכינה בגלות המר הזה נקרא דלה. וזהו רמז לאוהל על המשכן, שעושה לבושים להשכינה להעלותה אל המשכן. 

וזה רמז למה שאמרו חז"ל  עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים ובינונית אחד מחמשים. לכאורה עין רעה אינו נותן כלום, אך הענין הוא רמז לדברינו הנזכרים לעיל. עין יפה, רמז להצדיק הממשיך תמיד חסדים על דרך הנזכר לעיל עשר יריעות ורוחב כל יריעה הוא ארבע באמה ונמצא הוא ארבעים. עין רעה, רמז להצדיק השני הנותן עינו פקיחא להמתיק הדינים רעים וזה רמז אחד מששים, על דרך דאיתא בספר למה שאנו אומרים בשעת ברכת כהנים רבונו של עולם חלום חלמתי, הטעם שהחלום הוא אחד מששים בנבואה , והכהנים הוא כולו נבואה שמטעם זה אסור להסתכל בידי הכהנים שהשכינה שורה בידיהם ולכן אנו אומרים רבונו של עולם כדי לבטל החלום בששים, וכן הצדיק הממתיק דינים הוא צריך להמתיקם בשורשם ונמצאים בטלים בששים. וזהו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. כי מ"ם רמז לעין יפה הוא הצדיק הממשיך כולו חסדים. וסמ"ך רמז להצדיק הממתיק הדינים כנ"ל. בנס היו עומדים, לשון הרימו נס, דהיינו שהצדיקים הללו צריכין לעלות ולהגביה הדבר הזה למעלה למעלה. וזה רמז שבלוחות, שהלוחות קודם החטא לא היו רק לוח אחד שאז לא היה צריך להמתיק הדינים ואחר חטא העגל שאותיות עגל הוא עריות גזל לשון הרע, נתחלקו הלוחות ונעשו חמשה מול חמשה, דהיינו חמשה דברות הם כולו דביקות אנכי ה' וכו', וחמשה דברות שהם לא תנאף כו', הם הנוגע לבריות ומחמת חטא היה כח לסיטרא אחרא להיות לה אחיזה לכן צריך להמתיקם. וזה רמז גם כן שני לוחות שנתחלקו רמז לשני הצדיקים הנ"ל. האחד, הממשיך חסדים, והשני שקלקל חס וחלילה ועובד בגבורה להמתיק הדינים כנ"ל, וזהו מ"ם וסמ"ך שבלוחות כו' ויש צדיק שמתקן את עצמו בעבודתו שאוחז בשני המדריגות שממשיך חסדים וממתיק גבורות וזה נקרא בינוני שהוא ממוצע בין ב' מדות וזה בינוני אחד מחמשים, שהוא כלול מחמשים, דהיינו ב' מדריגות החמשה שבלוחות הנ"ל שכל דבר הוא כלול מעשרה ונמצא הוא חמישים וזהו חמושים עלו בני ישראל, ופירש רש"י ז"ל אחד מחמשה, שהיו ישראל בינונים כנ"ל וזהו שאמר  כגון אנו בינונים ואמר ליה לא שביק מר חיי' לכל בריה, פירוש כשאתה בינוני ואתה ממתיק הדינים ולא שביק להם חיי כלל דהסיטרא אחרא נקרא חי כמו שכתבתי במקום אחר וזהו וחברת חמש כו' וכפלת היריעה הששית מהעשתי עשרה יריעות הנרמזים לסיטרא אחרא כנ"ל תכפול אותה כדי שיהיה אחר שתכפול רק עשרה עם היריעה הכפולה ונמצא אתה מעלה אל הנרמזות בעשר ונמתקים הדינים אל מול פני האהל, דהיינו אל הקדושה וזה רמז חמש אמות מיסוד לסובב, רמז שצריך האדם לעשות לעצמו יסוד כנ"ל. ואחר כך לעבוד ולתקן עצמו במדרגתו למדרגת חמשה כנ"ל, דהיינו מדריגות בינוני ועל כל זאת צריך אמה סובב כנ"ל לסבב על מדריגת הללו בכל יום תמיד. 

ועשית קרנותיו כו'. קרן הוא לשון שררה וגדלות, דהיינו לאחר שתזכה לכל המדרגות הנ"ל תזכה לשררות גדולות שכל העולם כולו יהיו נשמעים לדבריך וידבקו בך לשתות בצמא את דבריך וזהו קרנותיו על ארבע פינותיו, פירוש באיזה אופן שתפנה יהיה לך שררה וגדולה ממנו יהיה קרנותיו, פירוש שכל שררה וגדולה שיהיה לך בשביל זאת לא תשתנה לאיש אחר רק כמו שהיית מקודם כן עתה יסוד ואמה סובב רק שתתגלה מדתך וישאו חן בעיני בני אדם ודברך שתדבר בעבודתו יתברך שמו וזהו ממנו, רצה לומר כמו מקדם תהיה קרנותיו וזה רמז שהקרן היה אמה רמז לאחר שיזכה לכל המדרגות יזכה לאחדות העליון וזהו תחתים שנים ושלשים תעשיה, כאשר פירשתי כבר שזה רמז שאנחנו צריכין לעבוד ולתקן השלש עולמות ולהביאם אל עולם הד'. 

ואל אמה תכלינה מלמעלה. פירוש כנ"ל שאחר כך תזכה לאמה העליונה כנ"ל, דהיינו לאחדות העליונה. וזה רמז שדרומית מזרחית לא היה לה יסוד,  רמז להצדיק המקדש עצמו מנעוריו והולך בדרך חכמה שזהו רמז דרומית, הרוצה להחכים ידרים. מזרחית, פירוש שאורו זורח על כל העולמות למעלה ולמטה. לא היה לה יסוד רמז שצדיק כזה אין צריך להתאמץ לעשות לו יסוד כנ"ל לצמצם עצמו בכל מעשיו, כי הצדיק הזה ממילא הוא משומר מכל פניה ומכשול ורגלי חסידיו ישמור, והבן להכניס הדברים הנ"ל בלב לשומרם ולעשותם כל הימים אמן.